פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:י״ז
א׳ומקלל אביו ואמו. בדומה לקודמו מלמד גם פסוק זה חומרה - לא רק מכה אביו ואמו, שעושה מעשה וחובל באחד מהם, נענש במיתה, אלא יש שאדם נענש בעונש מיתה גם על שום דיבור שדיבר כנגד הוריו.ב׳ומקלל. במשנה במס' סנהדרין (סו, א) למדנו. "המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קיללם בכינוי - רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים". בס' ויקרא (כ, ט) חוזר הכתוב על עניין מזה, ושם נאמר. "כי אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קילל דמיו בו". מן הביטוי "דמיו בו" אנו לומדים בגזירה שוה באוב וידעוני (שם שם כז) שמקלל זה נענש בסקילה. לדעת רמב"ן112לפסוק טו (המ'). נענש המקלל בעונש חמור מזה של המקלל, משום "שחטא הקללה מצוי יותר, שהכסיל כאשר יכעוס והתקצף וקלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום, והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהיא בהזכרת ה', והנה צריך להענישו בחטאו באביו ואמו ועל אשר נשא ה' אלוקיו לפשע וחטא". עם זאת מלמדת אותנו ברייתא (סנהדרין פה, ב) שחיוב מיתה על קללת אב ואם חל גם כאשר הוא מקללם אחר מותם, בעוד שחיוב מיתה על הכאתם הוא בחייהם בלבד. ומובן מאליו, שגם כאן יש לפרש "אביו ואמו" כמו אביו או אמו. וזה שבין מיתה ומקלל בא עניין גניבת אדם, הוא לפי רמב"ן (לפסוק טו - המ') משום שהמכה והגונב איש שניהם נענשים באורח שווה, בחנק, בעוד שהמקלל נענש בסקילה, כאמור. על אותה שאלה עונה רס"ג113עיין ראב"ע ע"א אבל בפירוש רס"ג ליתא (המ')., "כי הכתוב דיבר בהווה, כי הנגנבים היו קטנים וגדלו בארץ נכריה, לא הכירו אבותיהם, וייתכן שיכום ויקללום, והעונש - משום כך - על הגנב". ודומה שהתשובה הפשוטה יותר לשאלה זו היא זו של שד"ל. "ולעניין סמיכות הפרשיות נראה לי, שבכתוב הולך מן הקשה אל הקל, פתח ברוצח (מכה איש ומת), ופירוש פרטיו (שוגג ומזיד), אחר הזכיר מכה אביו בלא מיתה, ואחר גונב איש שאינו ממיתו אלא משעבדו כעבד, אחר כך הזכיר מקלל אביו שהוא דיבור בעלמא ומכל מקום הוא במיתה, אחר כך הזכיר המכה בתוך מריבה שהוא הקל מכולם, כי לפעמים פטור ממיתה"114פירוש שד"ל על חמשה חומשי תורה, עמ' 343 (המ').. לבסוף יוזכרו נא דברי רש"ר הירש (לפסוק יז), לפיהם יש קשר בין "מקלל אביו ואמו" לבין "גונב איש ומכרו" - הגונב נפשות מאבד את כבוד האדם בידו, לגבי אב ואם אפילו קללה גרידא, דהיינו איבוד נפשם בדרך הטלת מארה גוררת מיתת בית דין".