פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ב׳

א׳כאן באה חוקת היסוד להסדרת היחסים בין האדם לבין עבדו העברי מבחינת המשפט האלוקי הכללי, והיא מוכתבת גם בויקרא (כה, לט ואילך) וגם בדברים (טו, יב ואילך). בס' ויקרא המצוות, שחוקת המדינה הישראלית¹⁷כך בכתב־היד (המ'). קובעת ביחס לעבד עברי, ואילו בדברים מתווספות עוד מצוות חסד בנושא זה, ואת הללו כבר ביארנו¹⁸ראה בביאור המחבר לדברים, עמ' רנ במהדורה העברית (המ').ב׳כי תקנה. אין הכתוב מפרט כאן, כיצד ניתן לקנות עבר עברי. מן האמור להלן כב, ב נמצינו למדים, שהגנב נמכר בגניבתו, כאשר אין הוא יכול להחזירה; בויקרא כה, לט מדובר בישראל המוכר עצמו בשל דוחקו, כשהגיע למצוקה כספית שממנה אינו יכול לצאת בדרך אחרת. בס' מלכים (ב, ד, א) קובלת האלמנה לפני אלישע שהנושה בא לקחת את שני ילדיה לעבדים מפני שלא היה בידה להחזיר את חובה, ובס' נחמיה (ה, ה) קובלים רבים על לקיחת ילדיהם - בניהם ובנותיהם - לעבדים בשל חובותיהם. ברור הדבר, שהמעשים המסופרים בס' מלכים ובס' נחמיה הם בניגוד למצוות התורה, שכן (א) אין האב רשאי למכור את בניו לעבדים ; (ב) אין הנושה רשאי לקחת את ילדי בעל־חובו לעבדים כנגד מה שהלה חב לו. ואולם כאן מתעלם הכתוב מכל המקרים המיוחדים ומדבר במקרה הסתמי - "כי תקנה עבר עברי". המכילתא מעירה כאן. "בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שהוא עובדו ועובד הבן. או אינו מדבר אלא במוכר עצמו? כשהוא אומר "וכי ימוך אחיך ונמכר לך" (ויקרא כה, לט) הרי מוכר עצמו אמור. הא מה תלמוד לומר "כי תקנה עבד עברי"? בנמכר בבית דין הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן. והנה המכילתא מאד עקבית בעניין זה ומסבה את פסוקנו בכל מקום על הנמכר בבית דין בשל גניבתו דווקא, והשוה גם מכילתא דרשב"י¹⁹לכאורה צ"ל התוספתא (בבא קמא ז, ב) המובאת בקידושין כב ע"ב.. וכן גם בתרגום יונתן בן עוזיאל - "ארום תזבון בגניבותיה לעבדא" וכו' (וראה להלן באשר "עובדו ועובד הבן"). מדברי רש"י ע"א משתמע שאין המכילתא באה אלא ללמדנו, שגם נמכר בבית דין יוצא לחופשי אחר שש שנים, ורק בשל כך נאמר כאן "בנמכר בבית דין הכתוב מדבר". ואולם רשב"ם ע"א טוען שכתובנו מדבר בנמכר בבית דין בלבד, שכן המוכר עצמו אינו יוצא לחופשי אלא ביובל, כי אצלו נאמר "עד שנת היובל יעבד עמו"²⁰ויקרא כה, מ (המ').. ואכן ישנה מחלוקת תנאים בעניין זה, וכך נאמר בברייתא (קידושין יד ע"ב). המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש. מכרוהו בית דין, אינו נמכר אלא לשש. המוכר עצמו אינו נרצע, מכרוהו בית דין - נרצע. מוכר עצמו אין מעניקים לו, מכרוהו בית דין - מעניקים לו. המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, מכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית. רבי אליעזר (ר' אלעזר) אומר, זה וזה אינו נמכר אלא לשש, זה וזה נרצע, זה וזה מעניקים לו, זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית. הרי לך, שאף כי משתמע מן הברייתא, שגם תנא קמא וגם רבי אליעזר דורשים את פסוקנו רק בשביל נמכר בבית דין, אפשר להניח, כי מאחר שר' אליעזר קבע, שכל ההלכות המוזכרות חלות גם על המוכר עצמו, הוא סובר שפסוקנו מדבר גם במוכר עצמו. אך ברור, שתנא קמא מסב את פסוקנו על מכרוהו בית דין בלבד, כמו המכילתא הנ"ל. ברם יש מקום שממנו ניתן להסיק, כי פסוקנו מדבר גם במוכר עצמו. במשנה במס' קידושין ²¹כב, ב, כך דברי המחבר. ומסתבר שגם כאן כוונתו לתוספתא המוזכרת בהערה 19 המובאת בקידושין שם (המ'). נאמד "אזן ששמעה... וקנה אדון לעצמו", והשוה ירושלמי קידושין ²²דף נט ע"ד (המ')., שם שואלים כך התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי, והתשובה ניתנת להם בנוסח שונה, והשוה מפרשים שם. ואכן במכילתא מובא רבן יוחנן כאומר "אזן ששמעה "לא תגנובו"" משום שהוא סובר, שכתובנו מדבר הנמכר על ידי בית דין בלבד, כאמור. אך ממקום אחר בירושלמי משמע שפסוקנו דן גם במוכר עצמו. שם²³שם שם ע"ג (המ'). נאמר. "כתיב "והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת". הא כיצד? זה שהוא נמכר בבית דין - "והגישו אדוניו אל האלהים", וזה שהוא מוכר את עצמו - "והגישו אל הדלת".ג׳ובאשר להלכה, הנה רמב"ם²⁴הל' עבדים פ"ג ה"יב (המ'). פוסק כתנא קמא, בעוד שתוספות²⁵קידושין טו ע"א, ד"ה ואידך (המ'). אינם מגיעים בעניין זה לידי הכרעה. ובאשר לפשוטו של מקרא, דומה שמוטב שלא להגביל את המלים "כי תקנה עבר עברי" למקרה מסוים, דהיינו כאשר גנב ואינו יכול לשלם²⁶לפי ריטב"א (ראה קידושין יד ע"ב, רמי"ר) מפרש רש"י, שלדעת תנא קמא אין אדם מוכר עצמו אלא לשש שנים, והוא כאשר היתה זו מכירה סתם, בלא שפורש בה אחרת..ד׳עבד עברי. ראב"ע מביא דעה - מן הסתם מדעות הקראים - לפיה "עבד עברי" אינו ישראל, רק הוא ממשפחת אברהם, דהיינו מבני ישמעאל או מבני קטורה, אך ודאי זה אינו²⁷ב"מבחר" מובאת דעה שלפיה יש ארבעה סוגי עבדים: (א) גר, ובו מדובר כאן והוא עובד שש שנים; (ב) נמכר בגניבתו, והוא נמכר כנגד שווי גניבתו; (ג) מוכר עצמו, והוא יוצא ביובל; (ד) עבד כנעני. אלא ה'מבחר' דוחה דעה זו ומקבל דעת חז"ל שפסוקנו מדבר בנמכר בבית דין.. המכילתא דוחה את האפשרות לפרש ש"עבד עברי" פירושו "עבד של עברי", כלומר עבד כנעני שהוא רכושו של עברי, יוצא אחרי שש שנים והוא עושה כן בעזרת הפסוק "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" וגו'²⁸דברים טו, יב (המ')., שאין תלמוד לומר "העברי", שהרי כבר נאמר "אחיך", ומה תלמוד לומר "העברי"? מופנה להקיש ולדון ממנו גזרה שוה - נאמר כאן "עברי" ונאמר להלן "עברי", מה עברי האמור להלן בבן ישראל הכתוב מדבר, אף "עבד עברי" האמור כאן - בבן ישראל הכתוב מדבר.ה׳ובשביעית. "שביעית למכירה. אתה אומר שביעית למכירה, או אינו אלא שביעית לשנים? תלמוד לומר "שש שנים יעבד", שביעית למכירה ולא שביעית לשנים"²⁹מכילתא (המ'). והוא גם ספרי לדברים, בבלי ערכין יח, ב ונדה מח, א וירושלמי קידושין פ' א, ב. ואולם תמוה הדבר שיונתן בן עוזיאל מתרגם להלן כב, ב דברי הכתוב "אם אין לו ונמכר בגנבתו" - "לית ליה מה דמשלם ויזדבן ליה בית דינא מן גניבותיה ועד שתא דשמיטתא". ולהלן פסוק ז הוא מתרגם "אלהן בשנין דשמיטתא", ובאשר לפסוק "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי" (ירמיה לד, יד) כבר דובר בביאורנו לס' דברים³⁰ע' רמט ואילך במהדורה העברית (המ')..ו׳שש שנים יעבד. בעוד שמכאן אנו למדים ש"עבד עברי עובד את הבן"³¹אם מת אדוניו - קידושין יז ע"ב (המ')., נלמד מן הכתוב בדברים³²טו, יב (המ'). "ועבדך שש שנים" שאינו עובד יורשים רחוקים יותר³³ספרי ע"א..ז׳יצא לחפשי חנם. התיבה "חפשי" היא גם שם עצם וגם שם תואר. "יצא לחפשי" - הוא יוצא אל החפש והוא אפוא חופשי. וכך גם בפסוק ה' - לא אצא חפשי" כלומר, לא אצא בתור חופשי או לא אצא אל החופש. וכבר חכמינו ז"ל מבדילים בין "חפשי" ובין "לחפשי" (קידושין כד, ב). ורבי מאיר, אי כתיב חפשי לבסוף, כדקאמרת, הכא דכתיב "לחפשי ישלחנו", הוי ליה חפשי מעיקרא, כלומר הוא חפשי עוד לפני יציאתו מבית אדוניו, דהיינו אין הוא צריך גט־שחרור. וכך גם במכילתא. "יצא לחפשי" למה נאמר? לפי שהוא אומר "וכי תשלחנו חפשי"³⁴דברים טו, יג (המ'). שומע אני שיכתוב לו גט שחרור, תלמוד לומר "יצא לחפשי חנם".ח׳חנם כלומר, אף כי מחיר קניינו היה גבוה ממה שעבד למעשה, אין הוא משלם פדיון.