פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ג׳
א׳אם בגפו. "גף" פירושו לפי אחדים "כנף", וכאן כמו "כנף בגדו", והרי זה ביטוי בדומה ל"כי במקלי עברתי"35בראשית לב, יא (המ'). וגו', והשוה שד"ל ע"א. אחרים, ובהם רוב החדשים, פירושו כמו "גוף"36כבר ראב"ע, ר"י בכור שור ור"י אבן כספי פירשו כך; וברייתא בקידושין כ ע"א: "'בגפו יבא בגפו יצא' - בגופו יבא בגופו יצא' (המ'). ומשמע הכתוב - אם הוא בא לבדו, בלא אשה ובלא בנים.ב׳בגפו יצא. ביטוי זה קשה יותר, שהרי לכאורה מובן מאליו הוא שיצא לבדו, כיוון שבא לבדו. לפי רשב"ם נאמר כאן בקצרה מה שנאמר באריכות בפסוק הבא - "אפילו אדוניו יתן לו אשה, מכל מקום יצא לבדו, שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה. ברם, קשה לקבל שהפסוק הבא אינו אלא חזרה מפורשת על האמור בפסוקנו, בשעה שכל הלכות עבדים נאמרות בקיצור נמרץ כל כך. ועוד, אם נאמר כך, לא יהיו כאן חמש הלכות, כאמור למעלה. בקידושין כ ע"א אומר ר' אליעזר בן יעקב. "יחידי נכנס, יחידי יצא", כלומר אין אדוניו רשאי ליתן לו שפחה כנענית אם אין לו כבר אשה ובנים, ואולי טעם הדבר כדברי שד"ל ע"א בשם תלמידו משה כהן פורטו. "אין ראוי שיוליד עבדים לאדוניו קודם שיקיים מצוות פריה־ורביה ויעמיד בנים להקים שמו בישראל". אלא שהסיפא של הכתוב הבא "והוא יצא בגפו" קשה, שהרי לפי האמור יש לו אשה. נראה, שהפשוט ביותר יהיה לפרש כדברי ר' ישמעאל במכילתא. "למה נאמר? לפי שהוא אומר "אם אדוניו יתן לו אשה" רשות. אתה אומר רשות או אינו אלא חובה? תלמוד לומר, "אם בגפו יבא בגפו יצא", רשות ולא חובה. גם אם הוא בעל אשה וילדים, אין אדוניו חייב לתת לו אשה. ברם, גם אפשר שנאמר בזה, שכאשר העבד הוא רווק אין אדוניו רשאי ליתן לו שפחה כנענית שלא בהסכמתו. ואז יכול פסוק ד לדבר במקרה שהעבד הרווק הסכים לקבל את השפחה הכנענית לאשה.ג׳אם בעל אשה הוא. כאן שואלת המכילתא. "מי הביאה שהכתוב מוציאה? מה תלמוד לומר "ויצאה אשתו עמו", מגיד שהוא (האדון) חייב במזונותיה ובמזונות בניו, שנאמר, "ויצא מעמך הוא ובניו עמו"37ויקרא כ, מב (המ')., מכלל יציאה אתה למד הכניסה. לדברי רמב"ם38הל' עבדים פ"ג ה"ב (המ'). אין במקרה זה לאדון במעשה ידיהם של האשה ושל הבנים ולא כלום, אף כי הוא חייב במזונותיהם39שם שם, א (המ')., וכאמור במפורש במכילתא אחריתי דרשב"י, שרמב"ן מביאה. "יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו שלרבו? ודין הוא, מה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו שלרבו, עבד עברי, שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו שלרבו? תלמוד לומר הוא. הוא עצמו מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו". יחד עם זאת טוען רמב"ן ע"א שכאשר אמנם האדון הוא זה המפרנס את אשת עבדו (העברי) ואת בניו, אכן מעשה ידיהם שלהם - שלו הם, שכן על האדון למלא את מקום העבד כבעל וכאב, משום שהלה אינו יכול לעשות זאת בעצמו, ומן הראוי אפוא שיהיו לו לאדון גם זכויות העבד באשר למעשה ידיהם של האשה ושל בניה. אין המכילתא אחריתי באה לומר אלא שהאדון יכול לתבוע את מעשה ידי האשה והבנים בניגוד לרצונם, שלא כמו בעבד כנעני, ואם האשה והבנים (של עבד עברי) מוותרים על קבלת פרנסתם מידי האדון, גם מעשה ידיהם - שלהם הוא. לפי אותה מכילתא אחריתי גם אין האדון חייב בפרנסת האשה והילדים כאשר העבד (העברי) נשא את אשתו רק אחרי מכירתו, ושלא על דעת אדוניו, ורק אחר כך הוליד את בניו.