פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ד׳
א׳אם אדוניו ראב"ע מעיר כאן שבלשון הקודש בא השם אדון בלשון רבים, להוציא בלשון מדבר, כי אז בא בלשון יחיד כדי לא להחליפו בשמו ית'.ב׳יתן לו אשה. כאן אומרת המכילתא. "בכנענית הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בעברית? כשהוא אומר "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" הא בכנענית הכתוב מדבר". ורש"י המביא מכילתא זו מפרש. "שהרי העברית אף היא יוצאת בשש, ואפילו לפני שש אם הביאה סימנין" וכו'. אלא שכאן מעיר רמב"ן. "ואין זה מכוון כהוגן, כי אם נאמר שהיא בישראלית לא במוכר את בתו לאמה שיוצאת בסימנים, כי היאך יתננה לו אדוניו, והרי אין בידו למוסרה לשום אדם אחר. וכן הראיה שאף היא יוצאת בשש, אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש, והם בתלמוד דבדי יחיד". שכן לפי חכמים40קידושין יד ע"ב (המ'). יכול המוכר עצמו למכור עצמו גם ליותר משש. רמב"ן סובר כאן כסברה שעוד נזכיר להלן, שרשאית האשה למכור עצמה, ואילו רש"י סובר כנראה כדעת רמב"ם41הל' עבדים פ"א ה"ב (המ'). שאשה אינה רשאית למכור עצמה. אך עדיין קשה על רש"י, שהרי על פי האמור במס' כתובות לט, א לא ייתכן "וילדה לו בנים או בנות" באשה שאביה מכר אותה. זאת ועוד, כבר אמר רמב"ן שלא יכול להיות מדובר כאן באב המוכר את בתו לאמה, שכן אדוניה של זו אינו רשאי למוסרה לאחר, מכיוון שהוא חייב ליעדה לאשה או לו או לבנו. עוד טוען רמב"ן שרק לגבי שפחה כנענית שייך לומר "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" משום שילדיה של כזאת כמוה הם, ואילו בניה של האמה העבריה שייכים תמיד לאביהם. וזה שמדובר כאן בשפחה כנענית אף כי קודם לכן לא דובר בה כלל, מתבאר פשוט מתוך המציאות - בני ישראל החזיקו בדרך כלל רק עבדים ושפחות כנעניים והחזקת עבדים ושפחות עבדיים היתה מקרה יוצא מן הכלל. כבר אצל אברהם מוזכרים עבדים אשר היו "מקנת כסף מכל בן נכר" (בראשית יז, יב), כלומר כאלה שנקנו אצל נכרים, או "ילידי ביתו" (שם שם כג), דהיינו כאלה שנולדו לעבדים כנעניים בביתו שלו. ממצוות הפסח הוא, כי "כל עבד איש מקנת כסף, ומלתה אותו אז יאכל בו" (שמות יב, מד) - עבד זה שנקנה בכסף חייב להימול טרם יאכל מקרבן הפסח, וברור שזה עבד כנעני, שהרי העבד העברי כבר נימול כשהיה בן שמונת ימים. ובדומה להלן (ויקרא כב, יא) מתירה התורה "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו", ודאי הוא שגם כאן כמו בפסח מדובר בעבד כנעני. ומכאן אפוא שהוא הדין באשר לנאמר בפסוקנו "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" שמדובר בילידי בית. זאת ועוד. בהכרח הוא שנאמר כאן שילדים אלה יהיו לאדון לעולם, כי הרי עד הגיעם לגיל שש אין לו בהם כל תועלת, ומאידך לא מוזכר כאן כל מועד אחר לשחרור. ואם הם שלו לעולם, ברור שמדובר בילדיה של שפחה כנענית, שהרי לא ניתן יהיה להבין, מדוע ילדיהם של עבד עברי מאשה עבריה או אמה עבריה לא ישתחררו - כמו הוריהם - ביום מן הימים. נמצינו למדים כי הכתוב מניח כידועים את היחסים שבין האדון העברי ולבין עבדו הכנעני, אף על פי שרק בספר ויקרא 42ויקרא כה, מד־מו (המ'). נאמר "ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגויים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה. וגם מבני התושבים הגרים עמכם... והיו לכם לאחוזה. והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו". ולבסוף - במכילתא נלמד מפסוקנו שילדיה של כל נכרית, גם זו שאינה שפחה, כמוה הם - "ולד נכרית כיוצא בה".ג׳והוא יצא בגפו. המכילתא מוסיפה כאן שאף על פי שבמשך עבודתו השפחה הכנענית שאדוניו נתן לו היתה חייבת להיות מיוחדת לו, אין העבד העברי היוצא לחירות צריך ליתן לה גט, כלומר היחסים שבינו ובינה מתנתקים עם צאתו לחופשי, ואדוניה רשאי לתתה לעבד עברי אחר שברשותו.