פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ה׳

א׳ואם אמר יאמר העבד. כלומר אם אמר וחזר ואמר, וכלשון המכילתא "מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה".ב׳אהבתי את אדוני וגו'. כל התנאים הבאים, לרבות אלה האמורים בפרשה המקבילה בס' דברים⁴³דברים טו, טז (המ')., נתפשים על ידי חז"ל במכילתא כלשונם דווקא. "לעולם אינו נרצע אלא אם כן יש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים". תנאי נוסף הוא שיהא "אוהב את רבו ורבו אוהבו, שנתברכו נכסים על ידיו"⁴⁴מכילתא דרשב"י (המ').. ועוד, אם היה חיגר או סומא אינו נרצע⁴⁵מכילתא דרבי ישמעאל (המ').. וראב"ע מעיר אל נכון (בפירושו הקצר). "ומעתיקי התורה אמרו כי לא יירצע עבד עברי אם יחסר אחד מן התנאים כמו אהבת אדוניו וביתו ואשתו ובניו ויהי טוב לו עמו, וכן דבר סורר ומורה, ודברם נכון". התורה הסמיכה את החכמים לפרש את חוקותיה וחייבה כל אחד מאתנו לציית לדבריהם. פירושם של חז"ל הוא אשר ה' ציוונו, ואסור לנו לסור מדבריהם ימינה או שמאלה בכל הנוגע למעשה. ואם נשאל מה הביא את חכמינו ז"ל לתפוש כלשונה פרשה זו או אחרת, כגון שלנו או זו של בן סורר ומורה, התשובה ברורה - הם ראו דבר תמוה - חידוש - בכך שבן ישראל ייענש באות המחפיר של רציעת האוזן או בכך שבן יהא נדון למוות על חיי הוללות ואי־ציות לדברי הוריו, ועל כן ביקשו לצמצם את תלותן של הלכות אלה למקרים מעטים ככל האפשר, והוא על פי הכלל. "אין לך בו אלא חידושו"⁴⁶ע"פ בבא קמא עב ע"ב (המ'). (ובדומה לכך נמצא להלן, אצל אמה עבריה). והרי הכל יודעים את אמירתם המפורסמת של רבי טרפון ורבי עקיבא. "אלו היינו סנהדרין, לא נהרג אדם לעולם" ⁴⁷מכות ז ע"א (המ').. חכמינו ז"ל לא ייחסו לעצמם את הסמכות לבטל מצוה ממצוות התורה שנראתה להם תמוהה ובלתי מובנת, אבל יחד עם זאת השתמשו במלואה בזכות שהתורה העניקה להם לבאר את מצוותיה מתוך הנחה מבוססת היטב, שביאורם שלהם עולה לכתחילה בקנה אחד עם כוונתו של נותן התורה ית'. "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, נאמרה למשה מסיני" ⁴⁸ירושלמי פאה פ' ו, ב (המ').. והרי דברו ית' הוא "כפטיש יפוצץ סלע"⁴⁹ירמיה כג, כט (המ')., כלומר יש בו מקום לביאורים שונים. הנה לך כלל גדול שעל פיו ניתן להבין ביאור דבריהם.ג׳אך שמא נכון יותר לומר, שביאור זה של פסוקנו נמסר להם לחכמינו במסורה מסיני ? ייתכן כי כן הוא, אבל אין הכרח לומר כך, שהרי במקומות רבים מצינו, שחכמים חולקים זה על זה בביאורו של כתוב והתלמוד מנמק כל אחת מדעות החולקים, ואם כן ברור הוא כי דעות אלה לא במסורה נתקבלו. ומכיוון שבמקורות אלה לא נאמר במפורש שהביאור מסיני הוא, ואכן אנו מוצאים אצל חז"ל ביאורים עצמאיים לרוב, הרי שגם אפשר, שגם כאן לפנינו ביאורים משלהם (ולא מסיני). ודאי שאין להם כל סיבה אחרת לפרש הפרשה כלשונה מאשר זו שהבאנו למעלה.