פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ו׳
א׳והגישו אדוניו אל האלהים, כדי שימלך במוכריו50מכילתא (המ').. כבר ביארנו51בביאור המחבר לס' דברים, עמ' רנב במהד' העברית (המ'). שמעשה הרציעה לא נעשה בבית הדין, וכי אין משום סתירה בין פרשתנו ולבין מקבילתה בס' דברים, שבה לא מוזכרת ההגשה אל האלהים המוזכרת כאן. מכל מקום, הלכה זו שבמכילתא אפשר להסב אותה הן על העבד הן על האדון, וכפי שכבר העיר ר' שמשון ר' הירש ע"א, ועל כל פנים חייב העבד להצהיר בפני בית הדין על רצונו להמשיך בעבודתו, וכפי שביארנו שם בס' דברים, כי רק אז הופך ויתורו על חירותו להצהרה תקיפה.ב׳והגישו אל הדלת או אל המזוזה. מכיוון שבס' דברים נאמר "ונתתה באזנו ובדלת"52דברים טו, יז (המ')., הרי אנו יודעים שמעשה הרציעה צריך להיעשות דווקא בדלת ולא במזוזה, והמלים "או אל המזוזה" אינן באות אלא לדרשה. "מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד"53מכילתא דרשב"י (המ')., כלומר דלת זו צריכה להיות אנכית. וכך הוא גם בתרגומים. "לות דשא דלות מזוזתא"54לפי הגירסה הנכונה באונקלוס ובתרגום יוב"ע נפל שיבוש: דלוח (במקום דלות).. דומה אפוא שגם חז"ל וגם התרגומים הבינו כאן את התיבה "או" במשמע "אם"; השוה "או נודע כי שור נגח הוא"55להלן פסוק ל (המ')., ועוד הרבה. תיבת "אל" השניה כאן כמוה כ"על" ופירוש הכתוב הוא אפוא. אל הדלת אשר אצל המזוזה, או אל הדלת אם היא אצל המזוזה. בביאודנו לס' דברים (במהדורה העברית עמ' רנב - המ') כבר הארכנו באשר למשמען הסמלי של דלת המזוזה וגם של הרציעה.ג׳אזנו לפי המכילתא "בשל ימין הכתוב מדבר".ד׳במרצע. הרי זה אחד משלושת המקומות שבהם לפי ר' ישמעאל "הלכה עוקבת המקרא"56סוטה טז. כך בכתה"י. אמנם בגירסה המקובלת לא נמנה המרצע בין שלושת הדברים שלגביהם אומר ר' ישמעאל 'הלכה עוקבת מקרא, אך ראה שם רש"י ד"ה והלכה, המזכיר גירסה בירושלמי קידושין (פ' א, ב) אשר בה בא מרצע (במקום תער), וכן הוא בספרי פ' ראה פיס' קכב, אלא ששם הדברים מובאים בשם ר' שמעון. וראה גם מכילתא דרשב"י, וראה מחלוקת ר' יוסי ב"ר יהודה ורבי בבבלי קידושין כא ע"ב באשר לדברים שבהם מותר לרצוע (המ')., כלומר אין להבין את המלה "מרצע" בדווקא אלא רוצעים "בכל דבר". ומכיוון שאין כל ספק בכך שהלכה זו אוטנתית היא, נמצינו למדים שלכל המצוות הלכות ייחודיות, שאם לא היה כן, דהיינו אם הלכה זו לא היתה קובעת שמותר לרצוע בכל דבר, לבטח היו חכמינו תופשים את המלה "מרצע" כלשונה בדווקא, וכפי שתפשו את הפסוקים ד־ה כלשונם. יתרה מזו, עצם העובדה שצריך היה לקבוע את ההלכה "בכל דבר" ושלא כלשון הכתוב, מוכיחה את צדקת רבותינו כאשר הבינו את יתר דברי הפסוקים האלה כלשונם דווקא.ה׳ועבדו לעולם. כבר הערנו בביאורנו לס' דברים, ש"לעולם" פירושו יובל57במהד' העברית ע' רנג (המ'). וכבר הוכחנו שם ובשני הגליונות האחרונים של Magazin 1875 שאין כל סתירה בין הלכה זו ולבין מצוות היובל וכי החכמים צודקים בהניחם שגם עבד נרצע יוצא לחירות בשנת היובל..