פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:כ״ה
א׳כויה הרי זו תוצאה של מגע באש וכדומה.ב׳פצע מלשון פצ"ע לבקוע, תוצאה של מכת חרב.ג׳חבורה 'מכה שהדם נצרר בה', כדברי רש"י, כלומר עקבותיהן של מכות. הנושא Jus talionis חוזר ומוזכר בספר ויקרא (כד, יט ואילך) - 'ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן יעשה לו, שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן, כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו', וחוזר ונשנה בס' דברים (יט, כא) בקשר לעדי שקר. "ולא תחוס עינך, נפש בנפש, עין בעין, שן בשן, יד ביד, רגל ברגל". אילו ביקשנו לקיים הלכה זו כלשונה כדעת הקראים, תהיה כאן סתירה לאמור למעלה (פסוק יט) 'רק שבתו יתן ורפא ירפא', כלומר יש לשלם שבת וריפוי132הקראים מיישבים שאלה זו בכך שהם מניחים, שעשיית נזק גופני קבוע נענשת על פי Jus talionis, בעוד שעשיית נזק גופני עובר נענשת בעונש ממון בלבד גם כשהניזק נפל למשכב בשל המכה, ובלבד שיבריא לחלוטין. אך כבר העיר רמב"ן, שאין בפסוק כל יסוד לאבחנה זו, שהרי גם מכוויה, פצע וחבורה אפשר להבריא לחלוטין., וכפי שכבר העיר רמב"ן בפירושו לפסוקנו. "ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר נעשה בו, מה ישלם אחרי כן? ראב"ע ע"א מביא ויכוח ארוך ומפורט בין ר' סעדיה גאון ובין הקראי בן־זוטא שבמהלכו מוכיח רס"ג כי 'עין תחת עין' וכל הביטויים הדומים פירושם ממון, בניגוד לדעת בן־זוטא, ראה שם133אצל שוליון (Scholion) למגילת תענית פ"ד מסופר על הצדוקים שהבינו את הפסוק "עין תחת עין", בלשונו, במלותיו. ברם, מכיוון שגם הבנתו המילולית של הכתוב "ופרשו השמלה" (דברים כב, יג, המ') שבסמוך (שם יט, כא, המ') מיוחס שם דווקא לצדוקים, בעוד שלפי הספרי והגמרא כתובות מו. גם תנאים סוברים כך, הרי שיש לפקפק בנכונות הדברים המסורים שם.. בברייתא בבא קמא (פד ע"א) נמסר בשם ר' אליעזר 'עין תחת עין' - ממש, ואין הגמרא שואלת שם, כיצד זה מסכים ר' אליעזר עם דעת הצדוקים, אבל היא שואלת, כיצד זה סותר ר' אליעזר את דבריהם של כל יתר התנאים "ר' אליעזר לית ליה ככל הני תנאי?" ורב אשי משיב, שכל כוונתו של ר"א אינה אלא לאמר, שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק. ובוודאי צדק רב אשי בדבריו, כי ללא ספק רצה ר' אליעזר רק ליתן ל'עין תחת עין' את הפירוש שנותנים גם יוסף בן מתתיה, ראב"ע ואחרים, דהיינו שהמכה את עין רעהו בעצם היה צריך להיענש בהפסד עינו־שלו, אלא שבאוסרה ליתן כופר לנפש אדם השמיעתנו התורה בעקיפין, שיש מקום למתן כופר במקרה של עשיית נזק גופני. ומכיוון שלרוב אי אפשר לקיים את Jus talionis למעשה, וגם לא תהיה לניזק כל תועלת מקיומו, לא רק מותר כי אם חובה הוא לקבל במקרים אלה כופר לפי הכרעת בית הדין - הסנהדרין קבעה אחת לתמיד לנקוט דווקא אחת משתי האפשרויות, והוא שאמנם היה ראוי המכה להפסיד את עינו, אך על בית הדין לחייבו ממון, כשם שקבעה לתמיד אחת משתי האפשרויות כאשר אחד האחים מת בלא להשאיר אחריו זרע - אין על האח הנותר בחיים לייבם את אשת הנפטר כי אם לקיים בה מצוות חליצה. ומכיוון שעונש ממון זה הוא כופר, הרי שצריך להעריך את גובה תשלומו של כופר זה על פי ערך עין המכה־המזיק, המשלם את כופרה של העין שהוא היה צריך להפסיד. וראה עוד להלן לפסוק ל - 'אם כופר' וגו'. ומסתבר שלכך התכוון רמב"ם134מורה נבוכים חלק ג, מא. כאשר הוא מבאר את פסוקנו כלשונו. "...אם הזיק בגוף, יינזק בגופו", אבל מוסיף שם הערה מתמיהה. "כי הכוונה הנה לתת סיבת הפסוקים ולא סיבת דברי התלמוד". וראה שם דברי בעל 'שם טוב' התמיה על הערה זו. לעומת זאת כלל אין רוצים התנאים החולקים על רבי אליעזר להודות שהכתוב התיר אי־פעם להעניש עין תחת עין ממש, אבל קבע עונש ממון לכתחילה. בס' ויקרא (כד, טו) נאמר 'ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש'. שם לא יכול להיות ל'נפש תחת נפש' פירוש אחר מאשר - על המזיק לשלם נפש בהמה אחרת במקום נפש הבהמה שהוכתה. וכן גם כאן 'עין תחת עין' - עליו ליתן עין טובה תחת העין אותה היכה, ואין זה יכול להיות אלא על ידי תשלום ממון. ואמנם יש שרוצים להבין משום כך גם 'נפש תחת נפש' שבכאן כעונש ממון. ברם, גם אם לא נאמר כך, אין לראות משום סתירה בין השניים, שהרי בקשר לנפש לא שייך כי אם עונש מוות, משום שאי אפשר לשלם כסף למומת, והרצח לא יכופר כי אם על ידי המתת הרוצח, בעוד שניתן, בהסכמת הניזק, לשלם בעבור אבר שנפגע, ועל כן סוברים תנאים אלה 'בדניזק שיימינן', כי הרי ניתן לתקן את הנזק על ידי תשלום ממון. אמנם פשוטו של מקרא משמע כרבי אליעזר, ונראה, שבשל כך מפרש רמב"ם שם כמוהו135באשר לתשלום נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת עיין ר' פ' ההובל ובפירושו של רש"ר הירש ע"א..