פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:כ״ט

א׳ואם שור נגח הוא. לפי הגמרא בבא קמא (כג, ב) הופך השור להיות 'נגח' כשהוא נוגח שלוש פעמים.ב׳והועד מלשון עו"ד בבנין הָפעל, כלומר העידו נגד בעל השור. ועדות זו צריכה להיאמר בפני הבעלים בפני בית דין, שאם לא כן לא יהיה בה משום אזהרה (שם כד ע"א). עוד דנים שם בשאלה, 'ג' ימים לייעודי תורא או לייעודי גברא?' כלומר, האם הבעלים צריך להיות מוזהר שלוש פעמים או שמא די בעדות אחת על העובדה ששורו נגח שלוש פעמים.ג׳ולא ישמרנו. חרף העדויות לא שמר הבעלים על שורו, והמית, והשור נגח ברביעית.ד׳השור יסקל וגם בעליו יומת, או אז יש להמית גם את הבעלים. גם במכילתא וגם במס' סנהדרין (טו ע"א ואילך) באים חכמינו ז"ל אמנם בדרכים שונות למסקנה, שכאן הכוונה למיתה בידי שמיים. ולדעת רמב"ן ע"א הוא הדין באשר לפסוק 'והזר הקרב יומת'¹⁴⁹במדבר יח, ז (המ')., אף כי ר' עקיבא סובר¹⁵⁰סנהדרין פא ע"ב (המ')., שזוהי מיתת חנק. ואולם ראב"ע כותב. "... יהיה זה 'יומת' לפי דעתי כמו 'עין תחת עין', שהוא ראוי שיומת אם לא יתן כופר נפשו, וכל זה בעבור שהגו כתוב 'יומת' ולא 'ימות'. כלומר, כשם שעניין 'עין תחת עין' אף פעם לא מתבצע למעשה, אלא תמיד צריך להיעשות שימוש בהיתר לקיחת כופר, כך צריך גם כאן להטיל כופר כדי שלא יתבצע 'יומת'¹⁵¹"ונתן פדיון נפשו" - חובה ולא רשות (מכילתא דרשב"י) (המ').. ודאי שרצון התורה הוא, שהוויתור בלקיחת כופר תמיד ידחה את משפט המוות - 'יומת'. אף על פי כן לא כתבה בפשטות שתמורת אבדן נפש יש לשלם ממון, והוא משום שבניסוח שכזה תהיה פגיעה בכבוד האדם. על כן אומר הכתוב שיתן את הכסף לא כתשלום־ממון כי אם ככופר בעבור המוות המגיע לו בדין, וכדעה (מכות ב ע"ב) ש'כופר - כפרה' המקובלת כהלכה¹⁵²רמב"ם הל' סנהדרין פ' יח, ב (המ').. כלומר, תשלום הממון הוא כופר לנפש המזיק, ואכן יש דעה 'במזיק שיימינן' (שם); הכופר המשתלם הוא לפי ערכו של המזיק כדי שיהווה כופר לנפשו־שלו, ואולם כהלכה נתקבלה הדעה 'בניזק שיימינן', דהיינו הוא מכפר על נפשו בכך שהוא משלם את דמי הניזק־נהרג ליורשיו¹⁵³והשוה "'ונתן פדיון נפשר - דמי ניזק ; ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק" (בבא קמא מ ע"א) וראה רמב"ם הל' נזקי ממון פ' י, ד (המ').. המילית 'אם' מתפרשת מתוך האמור למעלה, מכיוון שהתורה מדגישה את עונש המוות לבעל השור, והכופר אינו אלא תחליף לו, יש אפוא לפרש כך. אם יושת עליו תשלום כופר במקום עונש מוות אין בזה משום תשלום המשמש תחליף לנהרג, כאילו ניתן להחליף חיי אדם בכסף. אבל 'ונתן פדיון נפשו', הוא רק נותן כופר בשביל חייו שלו עצמו, 'ככל אשר יושת עליו'. המילית 'אם' מבטאת אפוא את הדעה ש'כופרא - כפרה', דעה שגם נתקבלה להלכה כאמור. כל יתר פירושיה של מילית זו נראים לי דחוקים - כך דברי רש"י כאן. "'אם' זו אינו תלוי, כמו 'אם כסף תלוה'¹⁵⁴להלן כב, כד (המ'). וכו"'. רמב"ן. "בעבור היות הכופר כפרה... ואם הוא אינו חפץ בה, אין מכריחין אותו לבוא לבית דין לחייבו בכך, ואפילו אם חייבוהו, אין ממשכנין אותו, בעבור זה אמר 'אם'. רש"ר הירש. "עכשיו שדין תשלום כופר בא בכתוב כמשפט־תנאי, נמצינו למדים שחיוב תשלום כופר אינו נוהג במקרה שור הנסקל בלבד, אלא בכל מקרה ומקרה. 'אם' (=כאשר) על בית הדין להטילו על בעל השור... כגון אם כיוון לנגוח את הבהמה ונגח את האדם. 'אם כופר - לרבות כופר שלא בכוונה" (בבא קמא מג ע"ב)¹⁵⁵ויש מן החדשים (אנטי־מסורתיים) שלדעתם באה המלית לומר - אם היורשים מוכנים להסתפק בתשלום כופר, כי אז וכו', ראה A.Geiger, Urschrift 449, והשוה דרכה של תורה, עמ' 193 ואילך..