פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:כ״ח
א׳ג. אבות נזיקין ודיני הגנבב׳(א) הריגת שור אדם (כא, כח־לו)ג׳וכי יגח. לשון נג"ח פירושו נגיחה בקרן דווקא, וכפי שמוכיחה הגמרא במס' בבא קמא (ב, ב), אך בקשר להלכה הבאה אחת היא לנו באיזה אופן הרג השור את האדם, ועל כן נאמר בפסוק הבא 'והמית'139מכילתא ע"א (המ')..ד׳שור. והוא הדין לכל בהמה אחרת - "... מה שור האמור בסיני, עשה בו כל בהמה כשור, אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור" (מכילתא).ה׳שור את האיש. ולא נאמר כאן. 'וכי יגח שור איש' כמו שנאמר בפסוק לה, משום שהשור ייסקל גם אם הוא הפקר.ו׳סקל יסקל השור. אין זה שהשור נסקל כדי להעניש את בעליו בדרך זו, וכפי שסוברים פרשנים אחדים140ראה למשל שד"ל: "והנה הריגת השור איננה עונש לשור אלא לבעליו, כדי שישמור בהמותיו" (המ')., שכן איו מקום להענשת בעל השור כאשר שורו נוגח בפעם הראונה והוא עדיין תם. גם קשה יהיה להבין, מדוע זה ייסקל השור ולא יימסר לקרובי משפחתו של הנהרג. גם אין לראות בהלכה זו מעין תקנה משטרתית המבקשת לבער את השור המזיק מן העולם, כי אז היה אפשר לשחוט את השור וליתן את בשרו לקרובי הנהרג על ידיו. אבל יש בדין סקילתו כדי לקיים את דברי הכתוב 'ומיד כל חיה אדרשנו' (בראשית ט, ה), כלומר, לא רק מן האדם כי אם גם מבעלי חיים ידרוש ה' את דם האדם השפוך. יש לנקום דם האדם גם מבעלי חיים. אמנם אנו מתקשים להבין, כיצד אפשר להטיל על בעל־חיים אחריות למעשיו. יש שחושבים שהריגת הבהמה נועדה להרשים את האדם וללמדו, שכל מי שהשחית חיי אדם איבד את זכות קיומו ודמו בראשו141ייתכן שרעיון מעין זה הביא את הקדמונים היווניים לנתץ פסל לרסיסים ולזרוק את אלה לים, משום שהפסל בנופלו הרג אדם (Pausenius 6,11,2)., אך בכל זאת נראה לנו שיסודה של הלכה זו הוא שגם בעל־חיים בר־עונשין הוא. הן בגן עדן נענש הנחש142בראשית ג, יד (המ')., בשעת המבול נענשו גם כל בעלי־החיים143שם ז, כא (המ')., לגבי מתן תורה בסיני נאמר 'אם בהמה אם איש לא יחיה'144שמות יט, יג (המ')., ויש הלכות שיש בהן משום התחשבות בבעלי־חיים, כגון בקשר לשבת145שם כג, יב (המ').. ומן הדין הוא לומר, שכאשר משמעותן המילולית הברורה של מצוות־הלכות לא מובנת לנו כראוי, אל לנו לעוות את כוונתן או אפילו לנסות לכפות את דעתנו על המחוקק האלוקי. ולא בכדי נאמר במשנה146ריש מס' סנהדרין (המ').. "גם השור ייסקל וגם בעליו יומת - כמיתת השור כן מיתת הבעלים", כלומר, יש לדון את השור בבית דין כפי שדנים את בעליו, האדם.ז׳ולא יאכל את בשרו. יש מפרשים147אולי מתכוון המחבר לדברי ר' יצחק במכילתא ע"א: "מה עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ואינה מסלקת השכינה הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה אינו דין שיהא אסור בהנאה?" (המ'). שאין לאכול את בשרו של השור הנסקל משום שבלתי־טהור הוא, שכן שפיכת דם נקי מחללת ומטמאת. אבל בהחלט נראה, שיש לקבל את דברי חז"ל שאין הכתוב בא לומר אלא שבשר השור אסור האכילה גם אם שחטוהו לפני ביצוע גזר־דינו148לא מצאתי דעה כזו אצל חז"ל. אדרבה, יש במכילתא דרשב"י: "יכול, אם שחטו עד שלא נגמר דינו יהא אסור באכילה? תלמוד לומר, סקל יסקל ולא יאכל את בשרו, את שהוא בכלל סקילה בשרו אסור באכילה, ואת שאינו בכלל סקילה בשרו מותר באכילה" (המ').. אילו מותר היה באכילה כמו זה של כל שור אחר, הרי ביצוע עונשו לא יהיה ניכר כלל. אל לו לשור זה לשמש מזון לאדם כמו כל שור אחר, שהרי פרץ גדרו של סדר העולם האלוקי. לדעת רשב"ם 'לא יאכל את בשרו - לא לנכרי ולא לכלב אחר שנסקל, ואף על פי שהנבלה והטריפה כתוב כבר'. כלומר, בשרו של שור הנסקל לא ייאכל על ידי שום אדם, לרבות זה שהנבילה מותרת לו, ואף לא לכלב, ובכך נאמר בבירור שהוא אסור בהנאה. ופשוט הוא שאיסור הנאה כלול באיסור אכילה זה, השוה דברי הגמרא בפסחים (כב, ב).ח׳ולא יאכל את בשרו. הופעת המילית 'את' בקשר לפועל סביל שכיחה למדי, השוה למעלה י, ח; בראשית יז, כה. אך לעתים קרובות דורשים חז"ל מילית מיותרת כזאת, וכן גם כאן - 'לרבות עורו' (השוה פסחים שם).ט׳ובעל השור נקי. "שמעון בן עזאי אומר. 'ובעל השור נקי' - נקי מחצי כופר, שהיה בדין, הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין ושור שהמית את האדם בתשלומין, מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, אף כאן באדם כן, ומה תלמוד לומר 'ובעל השור נקי' - נקי מחצי נזק". כלומר, מכיוון שלהלן, בשור שנגח את השור (פסוק לה) נאמר שגם בפעם הראשונה יש לשלם נזק - לפחות מחציתו - אפשר היה לטעות ולומר שגם כאשר שור ממית אדם בפעם הראשונה, על בעליו לפחות לשלם חצי כופר, צריך לומר שבמקרה דנן בעל השור נקי, אינו משלם מאומה. וראה דרשות נוספות לקטע פסוק זה במכילתא שם ובגמרא פסחים שם.