פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״א:ל״ב
א׳אם עבד יגח השור וגו'. כאן נקבע לכופר סכום קבוע, והוא הסכום המירבי שנקבע בס' ויקרא (כז, ד) כ'ערכך' לאשה, שהרי לקיום מצוות התורה שווים הם האשה והעבד.ב׳אחר שדובר עד כה על המשפט האישי, בו ניתנו הוראות לשמירת החיים וחירותם של בני אדם, באה עתה תחיקה בנושא שמירת רכוש מפני נזיקין והצרה כלשהי לו. מובאים כאן בזה אחר זה עשרה סוגי נזיקין, או מוטב - עשרה מקרים בהם אדם הזיק לרכוש וזולתו וחייב בתשלומי הנזק. אמנם מונה ר' חייא בגמרא (בבא קמא ד ע"ב) כ"ד אבות נזיקין, אך אחדים מהם שייכים לנזקים בגוף האדם, ואת האחרים ניתן לסווג בין עשרת המקרים המנויים כאן. ואלה הם. (א) הבור (פסוקים לג־לד); (ב) השור הנגח (פסוקים לה־לו); (ג) הגנב (פסוקים לז; כב, א־ג); (ד) המבעה (ד); (ה) ההבער (ה); (ו־ט) ארבעת השומרים, דהיינו שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר (פסוקים ו־יד); (י) המפתה את הבתולה, והוא נדון כאן מבחינת ההיזק שברכוש בלבד (פסוקים טו־טז). אמנם היה אפשר לעסוק במפתה כבר למעלה, בין נזקי הגוף הנראים לעין, כאשר גופו של אדם ניזוק למעשה, ואלה נקראים נזק, בעוד שבמפתה אפשר לדבר על פגם, מכיוון שאין כאן משום פציעה אלא משום הפחתת ערכו של אדם במובן מסוים - הפחתת ערכו של אדם זה כאשה. כי הנה למשל כאמה אין ערכה של המפותה מופחת לעומת מצבה הקודם. ויושם נא לב. בדיוק עשרים הוראות מפורטות יש כאן בקשר לעשרה סוגי נזיקין אלה, אבל יש לראות את כולן כעשיריה אחת (Decalog), המתחלקת לשני חלקים שווים שבכל אחד מהם חמש הוראות - חמש הראשונות אשר דנות בדברים שנעשו בכוונה ובידיים, וחמש האחרות העוסקות בנזקים, שבהם האשם היה סביל או לפחות לא התכוון להזיק.