פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:ל׳
א׳ואנשי קדש תהיון לי. התורה קבעה כי יש להקדיש לה' ראשית כל רכוש, הן ראשית תבואת־השדה כתרומה, הן הבכורות, גם של אדם וגם של בהמה, ראשית הכל הוא קדש לה. אך מסירתה של ראשית זו לה' מטרתה אינה אלא להוביל אותנו להתמסרות לו ית'. קד"ש פירושו - להיות מופרש ומסור לגמרי לתכלית מסוימת40השוה גם את המובן השלישי - קדש וקדשה (דברים כג, יח)., ופירוש כתובנו הוא אפוא. על כולכם להיות כהנים קדושים לה' ובתור כאלה עליכם לאכול על שולחן ה', אל לכם לאכול "בשר בשדה טרפה", כלומר בשר המונח בשדה והוא טרף, וכבר חלק ממזונם של חיות השדה. והכתוב חוזר ומשנן איסור זה בס' ויקרא (כב, ח) באופן מיוחד לכהנים בני אהרן. והנה לאדם הראשון הותר רק מזון מן הצמח (בראשיתו א, כט ואילך). רק משיצא נח מן התיבה והביא לה' קרבנות מן החי, כרת ה' עמו ברית והתיר לו לאכול מן החי (ט, ג). מאוחר יותר, כאשר הקימו בני ישראל את המשכן, נצטוו לאכול מן הבהמות הראויות להקרבה על גבי המזבח, רק כאשר אלה אכן הוקרבו עליו, ולא - תיחשב זביחתם לרצח (ויקרא יז, ג ואילך). ובכלל אין להם לישראל לאכול בשר בהמה אלא אם כן נשחט בדרך שבה צריך לשחוט קרבן, ובתור עם קודש עליהם להימנע מאכילת נבלה (דברים יד, כא). ובעל חיים שנטרף או הוזק עד כדי שהפך למאכל כלבים או חיות שדה, עם קודש לא יאכלנו. דווקא באכילת מאכלים מן החי, הם המאכלים המסכנים ביותר את האדם וגורמים לו לרדת מרמתו האנושית לרמתו של בעל־חיים, על ישראל עם קדושים להיזהר במיוחד כדי לבטל את השפעתם המזיקה של מאכלים אלה על מוסריותו של האדם ולהפוך דווקא אכילה זו לאכילת זבחי קודש.ב׳טרפה. לפי פשוטו אין זו חיה שכבר מתה, שכן אף כי טר"ף משמעו לשסע, להרוג, הרי אין זה משמעו העיקרי, ובוודאי אין לומר שבעל חיים אשר הוזק על ידי חיית טרף עד שלא יוכל לחיות ימים רבים, לא ייקרא בדין בשר טריפה. והנה ההלכה מלמדת אותנו, שכלל אין הבדל בין פציעה מסכנת שנגרמה על ידי חיית טרף לבין זו שנגרמה על ידי כל גורם אחר, והיא אף מונה פצעים רבים אחרים ההופכים בעל־חיים לטרפה ואוסרים אותו למאכל מכיוון שבעל חיים כזה אינו ראוי אלא למאכל כלב. ובדרך דרש מסמיכים לפסוקנו איסורי אכילה רבים נוספים, כגון בשר שיצא מחוץ למחיצתו41חולין סח ע"א (המ').; והשוה דברי רש"ר הירש ע"א.ג׳לכלב תשליכון אותו. מכאן שהטרפה מותרת בהנאה; השוה מכילתא ע"א וריש פרק ב' דפסחים.