פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:כ״ט
א׳כן תעשה. גם את בכור הבקר והצאן צריך להקדיש לה' לקרבן. לפי המשנה (בכורות כו, ב) חייב בעל הבכור לטפל בו בבכור בהמתו במשך תקופה מסוימת, לפני שימסרנו לכהן.ב׳שבעת ימים וגו'. בכור האדם הוקדש לה' ביום השלושים לחייו ועל כן גם נקבע פדיונו ליום זה. לעומת זאת מותר להקריב בקר וצאן במזבח כבר כעבור שבעה ימים מלידתו, כי בעוד שאדם יוצא מתורת נפל רק אחרי שלושים יום, יוצא ממנה בקר וצאן כבר אחרי שבעה ימים. בכור הבהמה הוא קודש לה' כאמור למעלה (יג, ב) ועוד מקומות. בס' ויקרא (כז, כו) נאמר ביחס אליו שהוא שייך לה' - "לה' הוא, קדש לה"' בדומה למה שנאמר שם (ל) ביחס למעשר שני38ראה שם רש"י ד"ה וכל מעשר הארץ (המ'). - "לה' הוא", וביחס למעשר בהמה "קדש לה"'. מסתבר אפוא, שתחילה הוקרבו הבכורות במשכן כמו מעשר בהמה כשלמים, ונאכלו שם על ידי בעליהם. לא פלא אפוא, שכאשר מדובר בס' דברים - המוסר את המצוות שנאמרו לו למשה רבנו ע"ה מיד אחר עשרת הדברות (ראה דברים ה, כח־ו, א) - בכור בהמה, נאמרים הדברים כאילו הוא מובא על ידי בעליו, יחד עם מעשר הבהמה של השנה, לירושלם ונאכל שם על ידיהם (השוה דברים יב, ו, יז; טו, יט ואילך), ורק אחרי מרד קרח שונתה ההלכה גם בזה ונקבע (במדבר יח, טו) - "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך", כלומר כל בכורות הבהמה שייכים לגמרי לכהנים. גם אפשר שהדבר כבר נקבע כך קודם, ורק אושרר בעקבות מרד קרח, וקשה להכריע בכגון דא בוודאות; וראה בעניין זה ספרי (במדבר פסקא קיט)39ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר, לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרה וערער על הכהונה כנגדו. (המ')..