פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:כ״ח
א׳כאשר ישראל מקיימים בתור עם אלהים את משפטי ית', גם אל להם לקצץ במגיע לו. עליהם להקדיש לו את ראשית יבולם, כדי להכריז בזה, שהוא אדון כל אשר יש להם, שממנו קיבלו הכל ולו הם שייכים כל־כולם. אך. בתור עם ה' עם קדוש המבקש להיות קרוב לה' תמיד ורוצה לקבל הכל מידיו עליו לשמור על קדושתו "כי קדוש אני ה' אלהיכם"23ויקרא יט, ב (המ').. ובמיוחד חייב לשמור על קדושתו הכהן, זה המקריב לחם־אשה לה' ואם כל עם ישראל רוצה להקריב אשים לה' ולאוכלם, ודאי שעל כולם לשאוף להיות ממלכת כהנים. (ועוד נבאר להלן שתחילה אכן כל עם ישראל מסוגל היה לאכול ביכורים לפני ה', ובאורח חלקי כבר ביארנו כך בפירושנו לדברים טז, יט24שם אין כלום בנדון (המ')..ב׳מלאתך. "מלאה" היא יבול התבואה, השוה דברים כב, ט, או מלשון "מלא" - להיות מלא, השוה רש"י שם, או מלשון "מלא גויות"25תהלים קי, ו (המ')., הוא מפיל ארצה את הגויות, וכאן אפוא - התבואה שנקצרה (מל"א - לקצור, לקצץ)26ראה רפופורט ב"השחר"., וכן "כקש יבש מלא"27נחום א, י (המ')., כמו קש יבש נקצר, שקוצץ, וכן "קראו אחריך מלא"28ירמיה יב, ו (המ'). מלא במשמע "רד".ג׳ודמעך. בלשון השומרונים פירושו חלב, כינוי לתבואה29השוה Magazin 1886, p. 55.. לפי המכילתא ע"א וכן גם במס' תמורה (ד ע"א) ""מלאתך" - אלו הביכורים הנטלין מן המלא, "ודמעך" - זו תרומה"30וכן גם רש"י לפסוקנו (המ').. הביטוי דמעה לתרומה הוא עתיק מאד וכבר מופיע במשנה (טהרות ב, ג; אהלות טז, ד) ובתרגומים31דברים כב, ט; ירמיה ב, ג, כך בכתב־היד. ברם, בדברים שם אין אלא "המלאה"=דימעת זרעא, ובירמיה "ראשית תבואתה" - כדמעה (המ')., ועל כן נקרא המערב תרומה בחולין "מדמע", מי שהופך את החולין לדמע, לתרומה,. אך כבר רש"י ע"א מודה ברוב ענוותנותו כי אינו יודע "מהו לשון דמע"32וראה מה שכתבתי בתוך Magazin.. רמב"ן בפרשו את דברי חז"ל דלעיל סובר, כי מלאה = ביכורים משום שניטלה מן המלא, ואילו תרומה = דמע, שמביאים אותה תירוש ויצהר ולא פרי. וראה גם תוספות במס' תמורה33ע"א ד"ה מלאתך זו ביכורים, בשם הרב משה מפוינטויז"א (המ').. לפי רב סעדיה גאון כמובא על ידי ראב"ע יש לפרש "מלאתך ודמעך" כדגן תירוש ויצהר, כתרגומו־פירושו של יוב"ע את הפסוק "ראשית דגנך תירושך ויצהרך"34דברים יח, יד (המ')., והכוונה גם לביכורים וגם לתרומה, ששניהם נקראים "ראשית".ד׳לא תאחר, כלומר מצוה ליתן את כל ההפרשות על פי הסדר הקבוע35שלא תקדים מעשר שני לראשון וראשון לתרומה וכו'. מכילתא ע"א (המ').. ואולם יוב"ע מתרגם שלא כדברי חז"ל - "לא תשהי". ואמנם יש להעיר שעל מצוות ביכורים נצטוו ישראל רק למטה (כג, יט) ואם כן לא נרצה לדחוק עצמנו להבין שכאן באה רק המצוה על שמירת סדר ההפרשות, בעוד שמצוות ביכורים באה רק למטה, מוטב היה לומר שכאן מדובר רק בתדומת דגן, תירוש ויצהר, ועניין הביכורים מוסק רק על דדך הדרש, ואילו "לא תאחר" מצווה רק על שמירת סדר ההפרשות, דהיינו אף אם הפרשת ונתת, אך נתת אותן באיחור, כי אז עברת על לאו. עוד יש להעיר, כי גם המשנה וגם התרגומים מכנים את התרומה בשם "דמע", השוה משנה טהרות (ב, ג), ואהלות (טז, ד) והתרגומים לדברים כב, ט וירמיה ב, ג36ודאה עוד לנדואר בערוך עמ' דמע, אצל פרידמן לספדי ונספחים ואצל הכתב והקבלה המגן על הביאור: דמע - ערבוב..ה׳בכור בניך תתן לי. תחילה הופקדה עבודת הקודש בידי הבכורות, ורק אחר שחטאו בעגל, נבחרו בני לוי למלא תפקיד זה במקומם (ראה להלן לב, כט; במדבר ג, יב ואילך, ושם מה ואילך; ח, טז ואילך; דברים י, ח). אותם הבכורות שלא נמצאו להם לויים במקומם, צריך היה לפדות - על פי הנוסחה הנקובה בויקרא (כז, י) "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף". וכסף־פדיון זה ניתן לאהרן ובניו, השוה במדבר ג, נא. גם נקבע, שמכאן ואילך ייפדה כל בכור לכשיימלאו לו שלושים יום ללידתו (לד, כ), גם הוא תמורת חמישה שקלים. נראה, שכסף פדיון זה לא ניתן אז עדיין לכהנים אלא למקדש, ורק אחרי מרד קורח, כאשר הורחבו זכויות הכהנים בכללן, נקבע שכסף פדיון הבכורות יינתן לאהרן ובניו אחריו (במדבר יח, טו ואילך). אמנם יש מקום להקשות מן האמור למעלה (פרק יג) שנאמר להם לישראל בעצם יום יציאת מצרים (יג, ד) ואף על פי כן מדובר כבר שם בפדיון הבכורות (פסוקים יג,טו), אך אפשר ליישב קושיה זו בשני אופנים, אם על דרך "אין מוקדם ומאוחר בתורה", דהיינו הפרשה מפרק יא ואילך לא נאמרה להם לישראל אלא אחר חטא העגל, והיא מובאת שם ליד פרשת "קדש לי" משום קירבת העניין, ואם משום שמותר לנו להניח, שלפני חטא העגל יכול היה כל אב לבכור לבחור בין הקדשת הבן הבכור לעבודת המקדש ולבין נתינת ערכו לו, בדומה לפטר חמור, שאפשר לקיים מצוותו אם על ידי פדיית החמור בשה ואם על ידי עריפתו, ולא בכדי באים שני עניינים אלה זה ליד זה בפסוק אחד (יג, ג). אפשר שמניית הבכורות המתוארת בס' במדבר (ג, מ ואילך) לא כללה אלא את הבכורות ששירתו ככהנים, בעוד שהיו קיימים בכורות רבים אחרים שנפדו בערכם, ועל כן לא נקראו עוד בשם בכור, שם שציין אז לא רק את מעמדו של אדם במשפחתו כי אם את עובדת היותו עובד עבודת ה' במקדש. בכך גם יסולק הקושי הגדול שפרשנים מצאו במספר הקטן של בכורות ביחס למספר כל יוצאי הצבא בישראל37אכן השאלה היא שאלה, שהרי לפי המספרים המובאים יוצא, שבכל משפחה היו קרוב לשלושים ילד (603550 לחלק ב22273), וגם אם נניח, שכמחצית הנולדים ראשונה היו בנות ונוסיף אחוז מסוים של לידות־נפל ראשונות, עדיין יוצא שהממוצע של ילדים במשפחה היה גדול מאד, אלא שלא מצאתי פרשן שיעורר שאלה זו (המ')..