פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:כ״ז
א׳(ג) כיבוד ה' וקידוש שמו (כב, כז־ל)ב׳אלהים לא תקלל. ראב"ע מביע על מקומו של איסור זה בתוך פרשה שרובה ככולה עוסקת במצוות הקשורות לעני, והוא מביא תשובתו של יפת (הקראי), "טעם להזכיר "אלהים לא תקלל" אולי העני ברוב צערו בלילה אם יעבר המלוה ולא ישיב לו העבוט, יקלל את הדיין שדן, שיקח עבוטו". ברם, דומה שהקשר הדברים פשוט הרבה יותר. התורה אוסרת כל קיצוניות שיש בה משום אי־צדק, וכשם שהיא אוסת אפוא לבייש את העני מתוך חמלה מופרזת, כך היא גם אוסרת להתחשב בכבודו של העשיר, ובדומה לכך באשר למצוה שבפסוקנו. בכל חברה יש בצד אחד חסרי־ישע, כגון גרים, אלמנות ויתומים, ובצד שני יש שועי־עולם - שופטים ושרים. והנה כאשר יש מרושעים רבים, המרשים לעצמם לדכא את החלשים חסרי־הישע, הרי יש לא פחות מהם כאלה העוינים את בעלי העצמה ומבקשים לגלגל על שכמם של הללו את האחריות לכל המסכנות שבעולם, ואף מייחסים להם אי צדק שכלל לא אשמו בו. אמנם אין הם יכולים לתקוף את בעלי העצמה, אבל הם "משחררים קיטור" באמצעות קללות וגידופים. גם כאן מבקשת התורה להגן על העשיר מפני התקפות העני, כשם שהיא מבקשת להגן על העני מפני דיכויו על ידי העשיר. לכן באה ליד האיסור לענות את הגר וכד' האזהרה שלא לקלל את השופט ואת הנשיא.ג׳אלהים. אצל יוסף בן מתתיהו16"קדמוניות היהודים" ד,ה,י - כך בכתב־היד, אך לא מצאתי שם (המ'). ואצל פילון17Vita mos.III 864. מובא שבכלל תיבה זו כאן גם אלהי העמים, כלומר שהתורה אוסרת כאן גם גידופים של הללו18וכן גם בתרגום השבעים." אך מסתבר, שיוסף בן מתתיהו ופילון לא כתבו כן אלא לשבר את האוזן ולהחשיב את תורתנו בעיניהם.ד׳לפי התלמוד (סנהדרין נו ע"א) יש בפסוקנו אזהרה על ברכת השם, ואולם גם אונקלוס וגם יוב"ע מתרגמים כאן את המלה "אלהים" -"דיינא" כלומר שופטים, וכן הוא גם במקום אחר בתלמוד (שם סו ע"א)19"אם אביו היה דיין, הרי הוא בכלל "אלהים לא תקלל" (המ')., וכך צריך אפוא לתרגמו. ואם הכתוב מכנה כאן את השופט "אלהים", הרי זה משום שהוא, השופט, גוזר את הדין בשם ה'. יוצא, שברכת ה' נאסרת בפסוקנו מכוח קל־וחומר, אך בשאלה, אם שם זה כאן הוא קודש או חול חולקים התנאים ר' עקיבא ור' ישמעאל; עיין גם במכילתא ע"א וגם בסנהדרין סו ע"א והשוה רמב"ם (הל' סנהדרין פכ"ו ה"א). וראה עוד דברי רמב"ן ע"א הכותב. "... ועל דעת רבותינו בגמרא20סנהדרין סו ע"א (המ'). אלהים לא תקלל אזהרה על ברכת השם אפילו בכנוי. והנה הזהיר על המלך העליון יתברך ועל המולך בארץ. והם אמרו בגמרא כי יכנס בכלל אלהים השם הנכבד והשופט אשר ישב מושב אלהים בארץ". וראה לענין זה גם את ביאורנו לויקרא ד, כב21עמ' קלג, במהדורה העברית (המ')..ה׳ונשיא בעמך וגו'. רמב"ן משאיר ללא הכרעה את השאלה אם גם נשיא הסנהדרין נכלל בלאו הזה, אבל מוסיף שלדעת רמב"ם "הוא בכלל אזהרה זו"22ראה ס' המצוות, לא־תעשה שטז (המ').. על כל פנים ברור שאין נשיא של שבט משבטי ישראל כלול בתואר "נשיא בעמך" שבכאן.ו׳עוד נפרש במכילתא. "שגם כל אדם מניין? תלמוד לומר "בעמך לא תאור", מכל מקום". לפי דברינו מובנת דרשה זו היטב, שכן כשם שאסור לדכא כל אדם, אבל הכתוב אוסר באופן מיוחד דיכוי של גר, יתום ואלמנה, מכיוון שקרוב יותר, שכן אדם מרשה לעצמו לדכא אחד מאלה, כך יש גם מקום לכלול בביאור קללת השלטונות כל אדם אחד, ורק משום שקרוב הדבר, לקלל את בעל העצמה, מוזכר זה במיוחד. וראה עוד הבחנתו של רש"ר הירש באשר לפועל קל"ל אצל דיין ואר"ר אצל דיין.ז׳בעמך. מכאן שאין איסור זה חל אלא "בעושה מעשה עמך" (סנהדרין פה ע"א).