פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ב:ה׳
א׳(ו) ההבער (או האש) ובו הלכה אחתב׳כי תצא אש. אבי הנזקין אש כולל את כל הנזקים שנעשים על ידי ממונו הדומם ("שאין בו רוח חיים") של אדם והוא מופעל על ידי כוח טבע המצוי בכל עת. למשל, כאשר אדם מניח אבן על ראש גג ביתו ורוח מצויה מפילתה, והיא מזיקה בנפילתה, הרי זה שייך לנזק האש. שכן, כשם שעל האדם לשמור על רכושו החי שלא יזיק על ידי הפעלת כוחו הטבעי, כך הוא חייב לשמור גם על רכושו הדומם אשר, אף כי אין דרכו לילך ולהזיק, כלומר הוא נייח, אינו נע עצמו, הרי כוח אחר שבידוע הוא כי הוא מצוי תמיד, עלול להתניע אותו. וגם אפשר לראות באש נזק "משום חציו", דהיינו אמצעי מזיק המותנע בידי אדם ואשר היזקו ייחשב למעשה אדם; השוה בבא קמא כב ע"א ושם ס ע"א ואילך.ג׳ומצאה קוצים. אף על פי שהאש לא אחזה בתבואה מיד, אלא אחזה תחילה בקוצים, ורק על ידי כך התפשטה והגיעה אליה, חייב בעליה לשלם את הנזק.ד׳גדיש הוא התבואה שנקצרה.ה׳הקמה, התבואה בעודה מחוברת לקרקע.ו׳השדה, כשהקרקע הושחתה על ידי האש - "ליחכה נירו וסכסכה אבניו"189שם ס ע"א (המ').. ובאשר לטמון בגדיש שנשרף, השוה מחלוקת בגמרא 190שם ה ע"ב (המ')..ז׳ארבעת מקרי המשפט הבאים, שרק בעקיפין ניתן לקרותם נזיקין, עוסקים בנזקי רכוש שבעבורם חובה לשלם, לא משום שנעשו בידי האדם עצמו או באמצעות רכושו, אלא משום שהוא קיבל על עצמו מרצון, לשלם עבור נזק שנעשה על ידי גורם אחר, ואשר לא היה צריך לשלם בעבורו, אלמלא קיבל על עצמו חובה זו. הרי אלה דיני ארבעת השומרים שבהם עוסקים הפסוקים ו־יד