פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:י״ב
א׳כשם שעל השדה לנוח בשנה השביעית, כך על האדם לנוח ביום השביעי. כשם שיש במנוחת השדה בשנה השביעית הכרזה על ה' כבעליו של הקרקע, כך יש במנוחת האדם ביום השביעי משום עדות שעשייתו ופעולתו של ה' בורא העולם הן, שבעשייתו הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית וממשיך אותו. וכשם שבשנה חשביעית אנו מצווים לא רק על מנוחת שדה וכרם אלא גם הספיחים, כלומר הצמחים העולים מאליהם משאירים לעניים ולחיית השדה כדי שתהא כאן לא רק הכרזה על בעלות ה' בקרקע כי אם גם הכרזה על חובתנו להעניק מפרי הקרקע שהושאל לנו מידיו ית' מזון לאחינו נבראיו, כך גם בשבת - לא רק שאסור לנו לעשות בה כל מלאכה, אלא שעל מנוחה זו להתפשט גם על עבדינו ובהמתנו, אל לנו להניח להם לעבוד ביום זה להביא לנו תועלת, כדי להפגין שבדואים אלה אינם עלי אדמות בשבילנו, אלא גם אנחנו וגם הם נבראו לעבוד את ה' ולפארו, ולכן אנו חייבים להיטיב עמהם וליתן להם מנוחה.ב׳וינפש, ויתאושש, ויבריא.ג׳בן אמתך, במקום עבדך, השוה תהלים קטז, טז.ד׳והגר, הוא הזר שהשכיר עצמו כפועל, ואפילו זה שחייב עבודת־פרך. כאן מדובר בגד־תושב, אך השוה למעלה כ, יא.