פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:י״ז
א׳שלש פעמים וגו'. תפקידן העיקרי של שלוש הרגלים הוא התאספות העם לפני ה' ומכאן השם "חג".ב׳יראה. "תניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה, סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר יראה - ייראה" וכו' (חגיגה ב ע"א) והוא משום "יש אם למסורת" כלומר, גם אפשר לקרוא יִרְאֶה - "כפי שבא ליראות כך בא לראות" (שם); והשוה דברי רש"ר הירש לפסוקנו.ג׳כל זכורך. השם "זכור" בא במקרא רק בקשר לרגלים, ועוד פעם אחת הוא בא בס' דברים (כ, יג) - "והכית את כל זכורה לפי חרב", ושם משמעו - כל הגברים המבוגרים העצמאיים. וראה בפירושו של רש"ר הירש כאן, המבדיל בין "זכר", הוא ציון המין, לבין "זכור" המורה לא רק על המין (הזכרים) אלא גם על בגרות שבעצמאות. ואכן, חרש שוטה וקטן ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים, החגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגלו - כל אלה אינם עולים לרגל, ראה משנה חגיגה (ב ע"א). וגם זאת יש לדעת, לא מן הצורה "זכור" שבכאן לומדת המשנה הלכה זו. לנו נראה שגם "זכר" פירושו - החזק כמו גבר, ומשמעו אינו שונה ממשמע "זכור". דומה שכל אימת שיש לתיבה צורך בנטייה, בא לשון "זכור", ואולי זה כדי שלא להחליפה עם הפועל "זכ"ר"74ואם Knobel סובר, ש"זכור" הוא לשון ייחודי למסמך מסוים, הרי הוא טועה, שכן לא מצינו בשום מקום את התיבה "זכר" בנטיה, בעוד ש"זכור" אינו מופיע בשום מקום בלי נטיה..ד׳אל פני. להלן (לד, כד) ובס' דברים (טז, טז) בא במקום "אל פני" - "את פני", והביטוי "הראה את פני" בא עוד75ראה דברים לא, יא, וגם שמואל א' א, כב, ותהלים מב, ג (המ'). וזה ש-(Urschrift) סובר, שבמקומות הנ"ל היה כתוב תחילה רא"ה בבנין קל ושונה לבנין נפעל בשל חשש לאינוש (אנתרופומורפיזם), הרי זו שרירות לב הסרת טעם. הן מצינו את הצירוף "את פני" במקומות נוספים במשמע "לפני"; השוה בראשית לג, יח, שמואל א' כב, ד, אסתר א, י. וגם כאן נאמר "אל פני". ואכן מצינו לעתים קרובות למדי במקרא שנביא אומר, כי ראה את פני ה', ואיש לא נרעש מזה, שכן הכל יודעים שבהקשר זה אין להבין את לשון רא"ה באורח מילולי; השוה מלכים א' כב, יט; דברי הימים ב' יח, יח; עמוס ט, א; ישעיה י, א,ה, כי הרי ה' עצמו אומר (לג, כ) "כי לא יראי האדם וחי"..ה׳האדון ה' עלינו לבוא לפניו כפי שהעבד בא לפני אדוניו וממתין להוראותיו. להלן (לד, כג) מוסיף הכתוב במצוות הראייה אל השם "האדון ה' גם "אלהי ישראל", והוא כדי לרמוז אל היחס המיוחד שבין ישראל ואדוניו.