פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:י״ח
א׳לא תזבח על חמץ דם זבחי. עתה מובאות כאן תחילה הלכות קרבנות, כדי לקשור אליהן בהמשך מצוות קדושה. ההלכה הראשונה מוסבת על קרבן פסח דווקא. גם בס' דברים נצטווינו (טז, ג) "לא תאכל עליו חמץ" - אל לך לאכול חמץ בסעודת הפסח. בסעודה זו אין לצרוך אלא מצה. כאשר מובא דבר־מאפה עם קרבן משתמש הכתוב במלית "על"; השוה "על סל המצות" (במדבר ו, יז). פירושו של "לא תזבח על חמץ דם זבחי" יהיה אפוא ראשית כל כמו "לא תאכל עליו חמץ" שבס' דברים. אך מכיוון שאין להביא עם הפסח כל דבר מאפה שהוא, הסיקו חכמינו ז"ל בדין76פסחים סג ע"א, "אמר ר' שמעון בן לקיש, לעולם אינו חייב עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה ועד שיהא עמו בעזרה. ר' יוחנן אומר, אף על פי שאינו עמו בעזרה" (המ'). שאפילו בבתיהם של בני החבורה המנויה על הפסח אסור שיהא מצוין בהם חמץ, ומה גם שבמקומות אחרים נאמר לגבי חג הפסח במפורש "לא יראה לך חמץ"77למעלה יג, ז (המ').. הפסח נקרא כאן "זבח" כפי שמעיר אל נכון רש"ר הירש בפירושו, "משום שעיקרו של קרבן פסח הוא קידושו והתמסרותו של הבית היהודי... תכלית קרבן הפסח ומשמעותו המפורשת היא אכילתו בתוך הבית ובקרב המשפחה. המצוה הבאה נסובה על קרבן החגיגה להלן (לד, כה) נאמר "זבח חג הפסח", ולכאורה מדובר גם כאן בקרבן הפסח דווקא. ברם, יש לדעת כי גם יתר הקרבנות הקרבים בחג זה קרויים בשם פסח, וכפי שכבר ביארנו בפרושנו לס' דברים פרק טז78עמ' רסו במהדורה העברית, ובמאמר על הנפת העומר עמ' 25. ולא ידעתי היכן למצוא מאמר זה (המ').. לפיכך נאסר כאן אפוא להותיר את חלבי החגיגה עד הבוקר ונצטווינו על שריפתם על גבי המזבח מיד79כדי להביא לידי התאמה בין פסוקנו ולבין האמור להלן (לד, כה) "ולא ילין עד בקר זבח חג הפסח" מתרגם Keil "חלב חגי" - המובחר שבחגי. ברם, התיבה חלב באה במקרא רק בציון חלק של קרבן או להפרשות קדושות, כגון תרומה ותרומת מעשר, ואף פעם לא נקרא קרבן שלם בשם זה. והשוה גם דברים טז, ד ומה שהערנו שם..