פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:ד׳
א׳(ה) עוד מצוות חברתיות (כג, ד־ה)ב׳קשה להבין, מה מקומם של פסוקים אלה דווקא כאן49Knobel מזדרז להסביר שמדובר כאן בתוספת מאוחרת, ואולם יקשה להבין, מדוע זה הוסיף המוסיף המאוחר תוספת זו דווקא כאן. ואם אמנם היתה לו סיבה סבירה לעשות כן, הרי יכולה סיבה זו לשמש גם לנוסח המקור.. דומה, שההקשר הוא זה, נאסר כאן על השופט לנטות מנתיב המשפט בשל התחשבות כלשהי, אם בשל התחשבות עם הרוב ואם בשל התחשבות עם עני זה. להיפך גם היה צריך לומר כאן כי על השופט להיזהר, שלא יגיע לידי גזר־דין שגוי עקב חובה אישית לבעל־דין. ואולם אם היה כתוב איסור מעין זה, היה אפשר להסיק מזה, שאמנם על השופט להיות הוגן גם כלפי בעל־הדין העוין, אך לסתם אדם בחייו הפרטיים מותר ליתן לעוינות כזו ביטוי. על כן אומר הכתוב, שעל המוצא להשיב אבידה גם לאויבו, ועליו למנוע ממנו נזק, ובמיוחד עליו לסייע בידיו כאשר הוא במצב לא נוח. ומכאן קל וחומר לשופט, שאסוד לו להעדיף את בעל דינו של אויבו כאשר שניים אלה באים לפניו לדין. מהלך מחשבה מעין זה מצינו גם בס' ויקרא (יט, טו ואילך) שם בא תחילה איסור עשיית עוול במשפט, ואחר - איסור רכילות, ואחר - שנאת הריע ולבסוף איסור נקימה ונטירה. כלומר, שני הכתובים שבכאן מובאים בתוך־תוכה של חוקת השופטים כדי לרמוז להללו שעליהם לשפוט בצדק גם את אויביהם של הם עצמם.ג׳כי תפגע... כי תראה. כדי לבאר את השימוש בשני פעלים שונים מביא שד"ל כאן את דברי תלמידו יצחק קלינעברג, "התורה חסה גם על הבהמה, לפיכך כשהחמור רובץ תחת משאו ויש שם צער בעל חיים, ציוותה התורה שכל מי שרואה, אף אם הוא רחוק משם, להתקרב אליו ולעזור לבעליו לפרוק משאו. אבל כאשר החמור תועה, אין כאן צער בעל חיים ועל כן לא אמרה תורה שאם יראהו מרחוק ילך אליו כדי להחזירו לבעליו, רק אם יפגע בו והוא קרוב לו, אז ישגיח עליו להשיבו לבעליו. ברם, בס' דברים (כב, א) נאמר "לא תראה" בקשר להשבת אבידה שלא כמו כאן. על כן מוטב לקבל את דברי חכמינו ז"ל הרואים בשימוש בשני פעלים שונים כאן הוראות באשר למרחק שעל המוצא להתגבר, כדי לטפל בבעלי־חיים האבודים, ראה מכילתא ע"א ובבא מציעא לג.50וזה לשון הברייתא בבא מציעא שם: "כי תראה - יכול אפילו מרחוק? תלמוד לומר כי תפגע. יכול פגיעה ממש? תלמוד לומר כי תראה. ואיזו היא ראיה שיש בה פגיעה? שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל, וזהו ריס" (המ')..ד׳שור אויבך. "כאן אמר "שונא" ולמעלה "אויב", כי "אויב" קשה מ"שונא", ואולי היה ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו התורה אלא בהשבת אבידתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו את האבידה על ידי אחרים, אבל בשונא ציוותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים עמו" (שד"ל ע"א). יונתן בן עוזיאל מוסיף על התרגום של שונאך - "דסנאך" דאת סני ליה על חובתא דאנת ידע בה בלחודך"51פירוש שאתה שונא אותו משום חטא שאתה יודע על אודותיו (המ').. ונראה שעושה כן משום שאסור לשנוא בן ישראל אפילו בסתר, שהרי כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך"52ויקרא יט, יז (המ')., אלא שכאן אין כל היתר לשנוא. אדרבה, נאמר כאן, שאפילו כאשר אתה יודע שהוא אויבך או שונאך, אפילו אז אין אתה רשאי להחזיר לו כגמולו. ואולם השוה מכילתא ע"א.