פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:ה׳
א׳וחדלת מעזב לו עזב וגו'. השורש עז"ב סובל כמה פירושים. לפי אחדים - לחזק, לעזור להעלות, אלא שכאן נדרשת פריקת המשא ולא טעינתו, וכך גם חז"ל53בבא מציעא לב ע"א (המ')., כי על הטעינה אנו מצווים בס' דברים (כב, ד). התרגומים מבינים את השימוש ב"עזב" במשמע "לסלוח", לחדול מן השנאה, אך קשה להוכיח משמע זה. מוטב לפרש לשון עז"ב להתיר (את המטען מן החמור) כמו שגם בערבית משמש שורש זה במשמע להתיר את הגמלים. גם יש חילוקי דעות באשר לשיעורו של הפסוק. יש סוברים כי משפט־הסיפא כבר מתחיל ב"וחדלת"54לא מצאתי (המ')., אך זה אין טועם את טעמי־המקרא ואף אינו מתקבל על הדעת. ועוד. ביאור שכזח יחייב לבאר את "עזב" שבסיפא שלא כ"עזב" הראשון55השוה Knobel ועוד.. יותר פשוט לבאר עם אונקלוס, רש"י ואחרים56ראה למשל רס"ג, בכור שור, רש"ר הירש (המ')., לשייך את "וחדלת" למשפט־חרישא.ב׳לו... עמו. תחילה נאמר "לו" הוא - השונא, הוא הסיבה לרצון שלא לעסוק בעזרה המתבקשת, לא תרצה להיות "לו" לתועלת. ועל כן מזהירה התורה - "עזב תעזב עמו". אל תסתכל באיש, הסתכל בבעל־החיים המתענה ועשה "עמו", רק אם אמנם גם הוא שם יד בכל כוחו בטעינה, והוא כאשר אין צער בעל־חיים. אך בפריקת המשא עליך לעסוק גם כאשר הבעלים אינו עושה דבר, השוה בבא מציעא לב, ב.