פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ד:ג׳
א׳ויבא משה. רמב"ן מעיר כאן. "היה משה בעת הדיבור הנזכר כולו במקום אשר נגש בו "אל הערפל אשר שם האלהים", ועתה בא אל מקום רחוק משם שהיו בו העם בשעת מתן תורה". ברם, ראינו למעלה, שבשעת מתן תורה עמד משה על פסגת ההר, ואף על פי כן מתאים כאן הביטוי "ויבא" ולא "וירד" כי רק למעלה (יט, ב), שם חנה העם "נגד ההר", כלומר בקרבתו, או אף "בתחתית ההר" (שם יז), מתאים לומר "וירד משה (מן ההר) אל העם"23שם יד וכה (המ')., משום שמיד עם ירידתו נפגש עם העם, אך לא כמו כאן, אחר שהעם כבר התרחק מן ההר (כ, יח), כך שאל המזבחות שהקים משה לרגלי ההר (פסוק ד) היה צריך לשלוח את נערי ישראל (פסוק ה), לזה לא יתאים הפועל "וירד", שהרי אחרי הירידה עוד יהיה עליו לצעוד הרחק כדי לבוא אל העם. כך שסיום מהלכו לא היה בירידה אלא בבואו אל העם, ועל כן מתאים לומר "ויבא".ב׳ויספר וגו'. יש מקום לשאול על שום מה צריך היה משה ל"ספר" לעם את דברי ה', והרי לאחר מכן יקרא אותם לפניהם (פסוק ז) ואף אפשר לשאול להפך, לשם מה קריאה זו אחרי אחר שכבר היה סיפור. אלא שיש לדייק במשמע הפועל "ויספר". מאוחר יותר נמצא, שכל פעם שמשה רבנו מוסר דבר ה' לעם משתמש הכתוב בביטויים "ויאמר" או "וידבר", והוא משום שמשה אינו מספר־מוסר דברים, כי אם מצווה בשמו ית' מצוות שעל בני ישראל לקיימן. רק כאן, כאשר עדיין אין משה מצווה את דברי ה' אלא רק מספר־מציע אותם לעם לבחירה, אם לקבל או לסרב, מתאים לומר "ויספר", שהרי משה רק מספר מה ה' מבקש מעמו, ובוודאי לא עשה כן כשהדברים היו מנוסחים בנוסח של חוקים ומשפטים, אלא הסתפק במסירת הדברים באורח כללי, למען ידעו אילו חובות מוצע להם לקבל על עצמם.ג׳ויען העם ויאמרו. באשר לשינוי מלשון יחיד ללשון רבים שלא כמו למעלה (יט, ח) ראה מה שהערנו שם לפסוק ב.ד׳כל... נעשה בדומה לתגובה למעלה (יט, ח) "נעשה" מבטא את קבלת המצוות, אותן הן קיבלו מפני שהן "הדברים אשר דבר ה"'. לא היה מתאים להוסיף כאן "נשמע" כמו בפסוק ז, שכן "נשמע" פירושו לציית לציווי, והרי כאן עדיין לא נאמרו להם מצוות כציווי. שונה הדבר בפסוק ז, שם כבר נקרא להם "ספר הברית" בניסוח שבו אמרו ה', הכל בלשון ציווי. וכן גם אומרים בני ישראל בס' דברים (ה, כג). "ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר ה' אלהינו ושמענו ועשינו".