פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ד:ד׳
א׳ויכתב משה. רק לאחר שבני ישראל החליטו לקבל את התורה העלה משה את המצוות עלי ספר. מצינו כאן שישראל התחייבו לקיים תורה שבעל פה כשם שהתחייבו על קיום תורה שבכתב, שהרי הדברים נכתבו רק אחר קבלתם על ידי העם והיו אפוא קודם לכן, ועד אז, תורה שבעל פה.ב׳וישכם בבקר (כלומר בז' בסיון, כפי שנצטרך להוכיח להלן), משה השכים קום כדי לקיים את מעשה כריתת הברית החשוב. הביטוי "וישכם בבקר" גם מלמד שהמעשה נעשה בזריזות ובמסירות, כמו אצל אברהם (בראשית כא, יד; כב, ג).ג׳מזבח מסתבר שהיה זה מזבח אדמה, ראה למעלה (כ, כא).ד׳תחת ההר לרגלי ההר, המקביל לחצר המקדש אשר בו הוקם מאוחר יותר המזבח. המקום היה מרוחק ממחנה ישראל ככתוב "ויעמדו מרחוק" (שם יד).ה׳ושתים עשרה מצבה. אל נכון מעיר רש"ר הירש שמצבות אלה "נועדו אך ורק לייצג את כל עם ישראל שלעתיד לבוא, את ישראל שלדורות עולם, שחזונו מרחף בעולם הרוח". ואנו נוסיף, כי מכיוון שישראל עדיין לא היו מטוהרים ומזוככים כדי לגשת למזבח ה' בעצמם, היה על משה להקים מצבות אלה לצד המזבח שייצגו את עם ישראל האידיאלי המטוהר מסיגים. ורש"ר הירש ממשיך. "וכעין זה עשה גם אליהו הנביא, שעה שריפא את מזבח ה' ההרוס בהר הכרמל. "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך" (מלכים א יח, לא). הן ישראל, זה הגוי האחד בארץ, נושא דגלו של ה' שהוא אחד - לא היה עוד. אחדות העם נקרעה לגזרים... רק ברוחו וחזונו עמד ישראל זה לפניו, ורק בדרך סימבולית יכול היה להזעיק אליו." כך נשא משה עיניו אל מעבר להוד המוגבל ובנה מצבות אלה לישראל העתידי.