פירושי רד"צ הופמן על שמות ג׳:ט׳
א׳ועתה הנה. בפסוק ח נמסר, מה הן כוונותיו של הקב"ה כלפי עם ישראל. (א) להצילם מיד מצרים ; (ב) להוציאם ממצרים; (ג) להביאם אל ארץ כנען. ברם, משלוש אלה - לפי שעה היה צריך להגשים רק את שתי הראשונות, ואותן דווקא על ידי משה עצמו. בעוד שהגשמת הכוונה השלישית, טרם הגיעה שעתה, כפי שתלמד ההיסטוריה מאוחר יותר, והיא גם לא נועדה להיות מוגשמת על ידי משה. נשארת רק השאלה, מה היתה דחיפותה של הגשמת שתי הכוונות הראשונות, מדוע זה לא המתין הקב"ה עד לדור הבא, והעם יוכל לבוא הישר ממצרים לארץ המובטחת. והנה התשובה לשאלה זו ניתנת בפסוקנו - כה גדולה היא המצוקה עד שאי־אפשר להמתין עוד, כי "צעקת בני־ישראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ" וגו'. על כן יש לגאול אותם מיד גאולה ארעית, ולשם התגשמותה של גאולה ארעית זו נשלח משה אל פרעה, להוציא את בני ישראל ממצרים אף כי טרם הגיעה העת להביאם אל ארץ־ישראל.ב׳אשר מצרים. כמו אשר בו מצרים לוחצים.