פירושי רד"צ הופמן על שמות ד׳:כ׳
א׳ואת־בניו. עד כה הוזכר רק בן אחד. יש אפוא להניח, כי הבן השני נולד רק זה עתה, ועל כן טרם נימול151הנימוקים המביאים את מבקרי־המקרא לקרוא כאן "בנו" במקום "בניו", אין להם על מה לסמוך, שהרי מה שכתוב "בנה" בפסוק כה הוא משום שאנו יודעים, כי הבן גרשם כבר גדל, שכן זמן ניכר עבר בין לידתו וההתגלות שבסיני; השוה למעלה ב, כג..ב׳וירכיבם. אם אין רוצים להניח, ששלוש נפשות רכבו על גבי חמור אחד, אפשר לומר, כי "וירכיבם" מוסב על האשה ועל הילד הקטן, ואלו הבן הגדול הולך ברגל כמו אביו משה. אף אפשר לומר, כי האם והבכור רכבו לסירוגין, וגם אפשר לבאר שהרכיב כל אחד מהם - האם והבן הבכור - על חמור משלו152באשר לתרגום השבעים של "החמר", השוה, Frankel Vorstudien..ג׳ויקח. לשון עבר מוחלט, כלומר לקח עוד קודם לכן, כמו "ויאמר" שבפסוק יט.ד׳מטה האלהים. כך קורא לו הכתוב למטה זה, בשל הנסים הרבים העתידים להיעשות בו, וכמו שהוא קורא להר סיני "הר האלהים" 153ג, א; ד, כז. ואין להסיק מכאן, כפי שעושים מבקרי־המקרא, שמטה זה ניתן לו למשה על ידי ה', או שניתן בו במטה זה כוח נסי, וכי ב"מקור" כבר סופר על נתינת כוח נסי זה בו. וכי מדוע ישמיט "העורך" סיפור זה? כלום בשל האמור למעלה פסוק ב? אלו כך היה, הרי היה פשוט יותר וטוב יותר להתאים את הכתוב ההוא..