פירושי רד"צ הופמן על שמות ז׳:ח׳
א׳(ב) המופתים המכינים (ז, ח - יא, י)ב׳למעלה נצטוה משה לאיים על פרעה, כי כעונש על סירובו לשלח את העם - "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" (ד, כג). והנה אין זה צריך להתבצע מיד. תחילה צריך להראות את גדולתו ית' על ידי אותות ומופתים, ורק אחרי שכל האזהרות והנסים יהיו לשוא, רק אז יתרחשו השפטים הגדולים אשר יכופפו את קשיחות לבו של הרודן וישברו את גאוותו. לפיכך אין תשע המכות הראשונות אלא מעין הכנה למכה האחרונה, היא מכת בכורות, אשר נועדה להביא את הגאולה.ג׳לפי תיאור הכתוב יש לחלק תשע מכות אלה לשלוש שלישיות. המכה הראשונה של כל שלישיה מתבשרת לו לפרעה בבוקר, שעה שהוא יוצא אל היאור - כך בדם, בערוב ובברד; במכה השניה שבכל שלישיה בא משה אל בית פרעה ומבשר לו שם את הנס־המכה העומד להתרחש - כך בצפרדע, בדבר ובארבה; המכה השלישית של כל שלישיה מתרחשת ללא כל אזהרה מוקדמת. חלוקה אחרת אפשר לראות בכך, ששלוש המכות הראשונות נעשות בידי אהרן, באמצעות המטה; שלוש האחרונות - על ידי משה, באמצעות המטה14כך בכתב היד, וראה להלן כא־כג בביאור. וראה גם להלן יט, כא ובהערה 24 שם (המ').; שלוש האמצעיות נעשות בלי מטה - שתיים מאליהן ואחת על ידי זריקת משה את פיח־הכבשן. אם נביא בחשבון גם את הנס הראשון של אהרן, דהיינו הפיכת המטה לנחש, הרי שגם אהרן וגם משה עושים ארבעה ניסים כל אחד - אהרן עושה את כולן באמצעות המטה, ואילו משה עושה אחד בלי מטה. ועוד ראוי לציין, שאחרי המכה הראשונה של השלישיה השניה פרעה מוכן לוויתור מסוים (ח, כא), אחרי המכה הראשונה של השלישיה השלישית הוא מרחיב את הוויתור (ט, כח); ואילו אחרי סיום כל תשע המכות המכינות הוא נכון לוויתור קיצוני - "רק צאנכם ובקרכם יצג, גם טפכם ילך עמכם"15והנה, אף על פי שלאורך כל הפרשה ניכר היותה סיפור בעל מבנה אחיד ומתוכנן היטב, ביקשו מבקרי־המקרא למצוא כאן שילוב שלושה מקורות שונים, שכל אחד מהם מתאר את המאורעות בדרך אחרת. לפיהם שייכים ל"מסורת היסוד" הקטעים הבאים: (א) נס הנחש (ז, ח־יג); (ב) מכת הדם (ז, יט־כ - עד 'ה" כא, ב, כב); (ג) מכת הצפרדעים (ח, א־ג, יא החל בתיבה "ולא"); (ד) מכת הכנים ח, יב־טו); (ה) מכת שחין (ט, ח־יב); (ו) קטע החתימה (יא, ט־י). קטעים אלה - כך הם טוענים - שונים מן המקורות האחרים בקיצורם ובניסוחם בנוסחים קבועים. הם אף טוענים, שיש סתירות בין המקורות השונים. באשר לסתירות מדומות אלה, הרי נידרש להן כל אחת במקומה, ואילו כאן בדעתנו רק להראות, שהתיאורים המיוחסים ל"מסורת היסוד" מונחים כידועים בתיאורים האחרים. וכי אי אפשר להפריד את "המקורות" השונים זה מזה: (א) ז, יד מניח כידוע את ז, יג, שכן על פי המסופר בפרקים ד־ה, שלפיו עדיין לא נודע לפרעה על אלוהיות של שליחותם של משה ואהרן, אין עדיין מקום לדבר על כבדות לב פרעה. (ב) "בזאת תדע כי אני ה'" (ז, יז) חוזר על "וידעו מצרים כי אני ה'" (ז, ה). (ג) "גם לזאת" (ז, כג) מוכיח שכבר קודם לכן נעשה נס לפני פרעה. כמובן טוענים המבקרים, כי תיבת "גם" היא תוספת של "העורך". ברם, יקשה להבין, מדוע "עורך" זה שמייחסים לו אי־ראיית סתירות (מדומות) רבות, ראה צורך להוסיף תיבה דווקא כאן. (ד) לא ניתן יהיה להבין, מדוע דווקא מכת שחין תיעשה לפי "מסורת היסוד" בידי משה, בשעה שכל יתר הנסים והמכות נעשים בידי אהרן. ואילו לפי תפישתנו אין כל קושי בכך, וכפי שנבאר במקומו. (ה) ז, א־ב מתמנה אהרן לנביאו של משה, למי שיהי הדובר במקומו. והנה לא נמצא "במסורת היסוד" אפילו פעם אחת, שמשה או אהרן ידברו אל פרעה. הם רק עושים את הנסים זה אחר זה. (ו) "והרביתי את אתתי ואת מופתי" (ז, ג) אינו הולם את המספר המועט של נסים המסופרים "במסורת היסוד". (ז) הערת החיתום "ומשה ואהרן עשו... לפני פרעה" (יא, י) אינה הולמת את הנסים שמסופר עליהם "במסורת היסוד", שכן ברובם כלל לא נאמר שניגשו לפני פרעה, או שפרעה ידע עליהם עובר לעשייתם. (ח) להלן טו, כו - פסוק אשר לדעת המבקרים אינו שייך "למסורת היסוד" - נאמר "כל המחלה אשר שמתי במצרים" ומעין זה גם נאמר בדברים ז, טו, שם כח, כז נמצינו למדים ששחין מצרים היה מחלה מכאיבה וכי בני ישראל חששו מפניה עוד שנים רבות. והנה מוזכרת מכה מכאיבה זו, היחידה מבין מכות מצרים, שאפשר לכנותה בשם "מחלה" "במסורת היסוד" בלבד. להלן עוד נגלה התייחסויות הדדיות אשר מעידות על השתייכותם של כל הסיפורים אל מקום אחד. (י,כד).