דגל מחנה אפרים, מקץDegel Machaneh Ephraim, Miketz

א׳ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם וכו' רבו בכאן הדקדוקים שנתיים ימים אין לו ביאור גם ופרעה חולם והיה ראוי לומר ויחלום פרעה ונראה לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי יש בכאן סוד נפלא הנ"ל שקבלתי מן אדוני מורי זקיני זללה"ה כשמלכות היא ח"ו בלא יחוד עם בעלה מזה בא כל הרעות ח"ו וכשמייחדין מלכות עם הקב"ה מזה בא כל הטובות והשפעות שפע ופרנסה וחיים ושלום וכל המקטריגים בטלים ומבוטלים וקטיגור נעשה סניגור ומלאך רע בע"כ יענה אמן והנה ידוע מדות נקראים ימים כדאיתא ששת ימים עשה ה' וכו' בששת לא נאמר אלא ששת והקב"ה נקרא יום שכולל כל הימים והמדות והנה שנה גימ' ספירה: וזהו י"ל שמרמז הפסוק ויהי מקץ שנתיים היינו אותו שהוא סוף כל הספירות שהיא מלכות ימים היינו כשמתייחד עם המדות והש"י אז בוודאי עת רצון וקטיגור נעשה סניגור ובא כל הטובות לעולם ברפואה ופרנסה וברכה וחיים ושלום וכל מיני טובות ממהרים לבוא כי קטיגור נעשה סניגור והוא שמרמז ופרעה היינו אותיות פה רע שהוא הקטיגור חולם אותיות חומל היינו שהוא בעצמו חומל על ישראל ומלמד זכות עליהם וכן יהיה עלינו ועל כל ישראל אמן:

ב׳והנה מן היאר עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר וכו' והנה מן היאור עולות שבע פרות רקות בשר ותאכלנה הפרות הרקות והרעות וכו' ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו' והנה שבע שבלים עולות מלאות וטובות ושבע שבלים צנומת דקות שדופות קדים ותבלענה השבלי' הדקו' והרעות את הטובות וכו': יש בכאן רמז נכון ע"פ הידוע שיש שבע מדות חסד וגבורה וכו' הנקראים שבע ימי הבנין והנה יש במדות אלו בחי' רע ובחי' טוב והם השבע שבילים שאדם צריך לעלות בהן בבחי' הטוב ע"פ התורה והנה יש בזה מוסר השכל שלפעמי' אדם ממשיך עצמו ומחשבתו לעלות באות' המדות בבחי' הטוב ונגמר כך בדעתו ומחשבתו ואח"כ פתאום בא לו מחשבה אחרת היפוך מזה וממשיך עצמו לצד הרע וע"ז צריך להשגיח מאוד שהוא בכל הענינים ובכל המדות שמחשבתו האחרת דוחה המחשבה הראשונה לגמרי ממנו ונשכח ממנו לגמרי מחשבתו הראשונה כאלו לא היה כלל וזה י"ל שהזהירה כאן התורה מן היאר ע"ד דאיתא בתיקוני' דא אורייתא עולות שבע פרות היינו שבע ימי הבנין שאדם צריך לעלות בהן למעלה למעלה וע"ש זה נקראים פרות לשון פרים ורבים שצריך שימשוך לצד הטוב שבהן ויתרבה תמיד הבחי' הטוב שבהם שיורגל בעובדא ובמילולא וזהו ג"כ שבע שבלים היינו שבע שבילים מלאים וטובים הבחי' הטוב שבהם והנה מן היאר עולות שבע פרות רקות בשר היינו שיש ג"כ בחי' הרע באותן הז' מדות שהם ג"כ פרות היינו פרים ורבים שמרגיליו תמיד יותר ויותר לבחי' הרע ולפעמים ותאכלנה הפרות הרעות וכו' את הפרות הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה היינו שבא לו אח"כ מחשבה אחרת וממשיך אותו לצד הרע ומרגילו בו עד שנדבק כ"כ ונטבע בו עד שנאכל ונשכח ממנו לגמרי אם היה לו מחשבה טובה לפעמים ואם יש בחי' טוב בעולם וזהו ג"כ ותבלענ' השבלים הדקות והרעות את הטובות וכו' כי חלום אחד הוא ומרמז על ענין אחד וע"ז צריך מאוד להשגיח בעינא פקיחא וצריך להיות בזה איש נבון וחכם שיראה לאסור ולחבוש עצמו שיקיום מחשבתו הראשונה שמעורר אותו לטוב ולא יפול במחשבה אחרת שיכלה לגמרי מחשבתו הראשונה והוא שאמר ירא איש נבון וחכם ויפקד פקידים בשבע שני השבע היינו כמאמרם ז"ל על שאמר דהמע"ה חי ה' אם אפגע במשיח ה' שנשבע ליצרו ע"כ והענין הוא כי דוד היה מסופק אם שאול נקרא רודף וניתן להצילו בנפשו ע"ד הבא להורגך וכו' ואם שלא לפגע בו כי עכ"ז משיח ה' הוא ואסור לפגע בו ע"כ תיכף כשבא לו המחשבה טובה הלזו שלא לפגע בו נשבע חי ה' אם אפגע בו כדי שלא יוכל לשנות ממחשבה זו למחשבה אחרת אף שהוא ג"כ נראה בדין התורה כנ"ל והוא הרמז מן היאור דא אורייתא עולות שבע פרות רעות בשר היינו הבחי' הרע ג"כ ע"פ התורה וצריך להבחין בזה איזה צד הטוב ולאסור ולחבוש עצמו בזה והוא שמרמז ויפקד פקידים ע"ד שיסתכל ויזכור במחשבתו הטובה בשבע היינו בשבועה כנ"ל כדי שלא יפול ממחשבתו הטובה והבן זה:

ג׳או יאמר והנה מן היאור עולות שבע פרות וכו' ע"ד הנ"ל דאיתא בתיקונים דא אורייתא כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דא רזין דאורייתא עי"ש וזה י"ל והנה מן היאור היינו מן התורה עולות שבע פרות היינו שבעין אנפין לאורייתא וזהו פרות שהם פרים ורבים ונדרש בע' פנים ושבע היינו שכל אחד כלול מעשר וכשלומד ודורש התורה לשמה ומייחד קב"ה ושכינתיה אזי ממשיך שפע וברכה על כל העולמות עד עולם העשיה וזהו שבע שני שבע היינו שמביא שביעה לעולם שממשיך שפע וברכה מן העולם ועד עולם עד עולם העשיה וממשיך שפע לכל המדריגות תחתוניות ושפלים ותרעינה היינו לשון ריעות והתחברות באחו היינו ג"כ לשון אחוה וריעות והיינו שמקשר ומחבר אח עם דלת היינו עם השכינה הנקראת דלת: והנה מן היאור עולות שבע פרות רעות מראה וכו' היינו שכל האפיקורסים והמינים מביאים לעצמם ראיה מן התורה לשטותם וכך הם דורשים התורה למינות וכך הם מסתכלים בתורה ע"ד צדיקים ילכו בם וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע וכו' היינו שהם משכתם מה שהיה להם תענוג וידיעה בתורה: וזהו ג"כ והנה שבע שבלים עולות מלאות וטובות מרמז ג"כ כנ"ל על שבעין אנפין לאורייתא ותיבת שבלם חסר מספר שבע היינו לדרך הנ"ל שמביא שפע וברכה ושביעה בעולם והנה שבע שבלים צנומות קדי' דקות ורעו' היינו ג"כ כנ"ל ע"ד ופושעים יכשלו בם ועוד נוסף שיש לו תענוג והוא שבע מזה והוא מרמז שבלם חסר מספר שבע שיש לו תענוג מדרושי אפוקרסותו וכ"ז הוא תלוי בתנועה א' ונקודה אחת היינו באמיתת הלב כשלומד באמת ובלב שלם אז כל מה שיש בתורה פשט רמז דרוש סוד הכל נתגלה אליו באמת וכשח"ו בתנועה א' פורש עצמו מן התורה אזי מוצא אח"כ רמז מזה בתורה ודורש כך את התורה ח"ו ונמשך מזה כל האפיקורסות ר"ל ויאמר יוסף ירא פרעה איש נבון וחכם היינו שיראה לקשר עצמו בחכמה ובינה שהוא יראה ואהב' היינו ללמוד התור' בדחילו ורחימו וחמש את ארץ מצרים גימ' ש"פ והיינו וחמש שיכנס החמשה אורות היינו חמשה אלפין למצרים שהוא מספר ש"פ ויהיה שפה גימ' שכינה והיינו שיקשור עצמו בשכינה וכמו ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על פסוק ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה כי אנכי שהוא השכינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכדאיתא בזוה"ק משל אחד יורד לבור צריך ליקח לעצמו סולם כדי שיוכל לחזור ולעלות וזהו אנכי שהוא השכינה ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך היינו ע"י השכינה תוכל לעלות גם עלה היינו שיהיה עלייתך טפל נגד מה שתעלה כמה וכמה נשמות העשוקים וזהו וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע היינו כשתרצה להמשיך שפע ושבע תכניס הה' אלפין נמצרים שיהיה שם השכינה כביכול ויקשר עצמו בה וזהו לקמנים היינו שיעורר וידבק עצמו בשני בחי' הנ"ל שהם חסד וגבורה וזהו ב' קמצים כי קמץ הוא חסד וקמץ מורה ג"כ על גבורה מלשון וקמץ הכהן כי גבורה גדולה ומלאכה גדולה היה זה כמאמרם ז"ל ובזה יהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והבן:

ד׳או יאמר והנה שבע שבלים עולות בקנה א' וכו' יש בכאן סוד המתקת הדינין בשורשן כי ידוע שורש כל הדינים הוא מבינה כי מינה דינין מתערין ונשמעלים הדינים לשורשן שהוא עולם הבינה שם נמתקו כל הדינים ויש להסביר הדבר כי ידוע שהדינים הם בסוד ל"ט מלאכות ונגד זה יש ל"ט קללות והיינו כי כל מלאכה הוא צימצום כי קודם שעושה המלאכה מחשבתו מתפשטת בכמה ענינים וכשעושה כל דבר מלאכה אזי מצמצם מחשבתו כולו בתוך אותו הדבר וזהו דרך משל והסוד הוא שמזה נמשך דינים כשנופל לבחי' צמצום כי כל צמצום הוא דין כידוע וכשמעלים הדינים לעולם הבינה היינו לעולם המחשבה ושם אין פירוד כלל כי שם נכללו ונתאחדו כל הז' ספירות ואין בהם פירוד כלל להיות חסד וגבורה וכו' רק הכל נכללו ונתאחדו באחד מחמת שיצא מן הצמצום שהוא עולם הפירוד ובא לעולם הבינה שהוא עולם המחשבה והמחשבה הוא אין סוף ולכך שם נמתקו כל הדינים וי"ל שזה מרומז בפסוק והנה שבע שבלים היינו שבע שבינים שהם ז' ימי הבנין שאדם צריך לעלות בהן עולות יש להם עליה בקנה היינו כשמעלים אותם לקנה שהוא קנה חכמה קנה בינה שהם המוחין אז יש להם עליה והיינו אחד מפני ששם נכללו ונתאחדו כולם כאחד ואין שום פירוד כלל ושם יתפרדו כל פועלי און ונמתקו כל הדינים והבן היטיב:

ה׳ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה. י"ל בזה בדרך רמז דהנה בכ"מ שיוסף היה היה לו בחי' ממשלה תחלה בבית המצרי ואח"כ בבית הסוהר ואח"כ בכל מצרים ואינו דומה אותן ממשלות לממשלה זו שהיה לו אצל פרעה שהיה אב לפרעה ומושל בכל ארץ מצרים וזה י"ל שרימז הפסוק שמלותיו הוא אותיות משלותיו לשון מושל וממשלה וזש"ה ויחל' שמלותיו שהש"י חילף ממשלותיו שכעת היה לו ממשלה אחרת רחוק מממשלות שהיה לו מקוד' וק"ל:

ו׳ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו' שלא תכרת הארץ ברעב בכאן תמהו המפרשים מה לו ליתן עצה הוא לא היה צריך רק להגיד פתרון החלום שזה שאלו מאתו וי"ל לפענ"ד כי גם זה ראה בענין החלום כי שבלם חסר גימ' שבע והיינו שיראה להכניס השבע ברעב ולהמתיקו כי השנות החלום היה רק כי נכון הדבר אבל העיקר הוא החלום השני בשבלים שיעשה מרעב שבע ולכך אמר שעליו תלוי זה לפעול פעולות שלא תכרת הארץ ברעב והוא שאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת כל זאת היינו שהבנת זה שצריך להיות נבון וחכם אין נבון וחכם כמוך והבן:

ז׳והיה האוכל לפקדון לארץ בשבע שני הרעב י"ל בזה שרימז בזה שתפס תיבת האוכל כי נראה לפענ"ד מה שרעב בא לעולם הוא כשח"ו אין יחוד לעילא מזה נמשך ח"ו שיסתלק השגחתו של הקב"ה ואין שפע נשפע לעולם ולהיפך כשיש יחוד לעילא ממנו נשפע שפע וברכה ושובע לעולם וזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים ולכך אסור לשמש בשני רעבון כי הצדיק צריך לסתום מבועא דיליה כשנסתם מבועא דלעילא כידוע בכתבי האר"י ז"ל עי"ש והיחוד הוא ע"י הצדיק שמייחד אל הוי"ה שהוא מספר זן ובזה גורם שהש"י זן ומפרנס לכל הברואים וכשהצדיק אינו מייחד יחוד זה בזה מביא רעב לעולם והנה יוס' הבין שיהיו שני רעב וע"כ שאז לא יהיה יחוד זה של אל הוי"ה והיה ירא שלא תכרת הארץ ברעב כי לא יהיה שום שפע נשפע בשני הרעב חס ושלוס ולכך השתדל וראה לתקן זה ביחוד זה בשני שבע כדי שעל כל פנים יהיה נשפע שפע מעט בשני הרעב אף שיהיה הסתלקות השפע ח"ו לא יהיה לגמרי והוא שרימז בנעימות לשונו והיה האוכל אוכל מספר זן שהוא יחוד שני שמות הנ"ל הוא יהיה לפקדון לארץ בשבע שני הרעב שלא תכרת הארץ ברעב ויהיה עכ"פ במצרים לחם ויוכלו העולם עכ"פ להתפרנס בדוחק וק"ל:

ח׳או יאמר בדרך רמז והיה האוכל לפקדון כי יש גדלות וקטנות כידוע וכשאדם נופל ח"ו ממדריגתו לבחי' קטנות אזי גם התורה שלו וכל המדות שלו נופלים עמו וזה י"ל שמרמז שבע שנים הטובות ושבע שנים הרעות שבע שנים הטובות היינו התורה שלומד בגדלות שנים היינו לשון משנה ולימוד ושבע הוא כי ע' פנים לתורה ושבע שנים הרעות היינו כשנופל ממדריגתו ולומד התורה בקטנות וע"ז צריך ליזהר מאוד ולהשגיח ע"ז כשהוא במדריגתו בבחי' גדלות שידבק עצמו מאוד בה' ויחזיק האמונה בלבו מאוד בימי הגדלות כדי שאף כשיפול ח"ו ממדריגתו לא יפול מכל וכל וזהו ולא תכרת הארץ ברעב והבן:

ט׳וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו והנה תיבת אשר לו נראה מיותר וי"ל בזה דהנה הבעה"ט פירש כי בן זקונים הוא לו זקנם ר"ת זרעים קדשים נשים מועד וכו' ע"ש והנה מדבריו דברי אלקים אשר הופיע עליו ברוח קדשו נראה שמסתמא היה שורש נשמתו מן משנה וזכה שנעשה מרכבה לבחי' משנה והוא שאמר גם בגשמיות זכה לרכוב במרכבת המשנה והוא שדייק לומר אשר לו היינו שהיה מדריגתו ושורש נשמתו שהיה מרכבה למשנה כנ"ל והמש"י:

י׳ויקרא את שמו צפנת פענח ותרגומו דמטמרין גליין לו י"ל בזה דהנה בפרשה וישלח כתיב אצל יעקב ויקרא שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ואח"כ כתיב ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל צריך להבין השינוי לשון בתחלה כתיב פניאל ביו"ד ואח"כ כתיב פנואל בוא"ו וי"ל בזה בדרך רמז תרמוז כאן התורה כי לפעמים יש לאדם איזה צער וצרה חלילה ומתפלל אל ה' מתוך צרה להרוויחו וה' עושה לו נס שלא בדרך הטבע ומרוויח לו מצרותיו ע"י חסדו הגדול וכשרואה זה בחוש העין הגשמי שזהו השגחתו ית' ומאתו בא לו הרווחה כמו מעשה דמרדכי ואסתר בערב ילין בכי ולבוקר רנה למחר צולב את צולביו בוודאי מאמין זה באמונה שלימה שהקב"ה הוא שהאיר אור פניו עליו ובאור פני מלך חיים היפך מכשהיה בצרה שהיה ממש פני אלקים שהוא שורש כל הדינים וכל הדינים הם מס"א ר"ל וכשעושה לו נס ומרויח ומאיר לו מצרותיו הוא ממש פני אל שהוא אתבסמות' דכל הדינים וכל המקטריגים חלפו ועברו וכשרואה זאת ומבין ממש כאשר יראה הרואה בעין גשמי שמתוך צרה ה' המציא לו פדות ורוחה והכל הוא בהשגחתו אז הוא רואה ממש שבתחלה היה בסוד אלקים ואח"כ נעשה בס"ד פני אל שהוא הארת פני החסד והרחמים והחיים ונותן שבח והודיה לאל יתברך ומזכיר אותו הטובה שעשה לו הש"י ב"ה שהאיר עליו אור פניאל והוא שאמר ויקרא שם המקום היינו שהיה קורא שם של המקום ב"ה והזכיר טובתו פניאל כנ"ל שהאיר עליו אור פני אל שהוא החסד והרחמים כי ראיתי אלקים הוא דין ושורש כל הדינים לא היה דבר זה פשוט וודאי שהיה ממש קיטרוג הס"ם ר"ל פנים אל פנים ותנצל נפשי היינו הש"י בחסדו הגדול ע"י הארת פנים הציל את נפשי ולפעמים אח"ז בא לאדם מחשבות שהיה זה דרך הטבע או לפעמים בא לידי התפארות ח"ו מזה שהש"י עשה לו נס וכשמיד מסתכל ומרגיש בזה ודוחה מעליו המ"ז זה אזי הוא בא לאור גדול יותר מבראשונה וזוכה לאמונה גדולה והולך באמונ' הזאת ממדריגה למדריג' וכשהוא מחשב במחשבה זרה הנ"ל נקרא פנואל היינו פנו אל שנפנה אל ממחשבתו והוא שאמר ויהי כאשר עבר את פנואל היינו שכבר עבר מעליו ודוחה המחשבה זרה שהוא פנואל מעליו אז ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו ודרשו חז"ל לרפאותו מצלעותו ולדברינו הנ"ל הוא שבא למדריגה יותר גדולה ויזרח לו השמש היינו שהיה זורח לו הקב"ה הנקרא שמש כמ"ש שמש ומגן ה' אלהים להצילו מכל צרה ומתחזק אמונתו ובטחונו בה' ונרפא מצלעתו שהוא חסרון אמונה רק אדרבה מתחזק באמונתו לעולמים אחר אשר ראה ממש פני אל שנמתקו כל הדינים ונתבסמו וצדיק באמונתו יחיה לעולמי עולמים וזה י"ל שרימז צפנת פענח דמטמרין היינו מה שהיה בתחלה הסתרה בסוד פנואל ליה גליין נעשה אח"כ לו התגלות אור פני אל שהאיר עליו ה' חסדו הגדול והבן:

י״אויפתח יוסף את כל אשר בהם וכו': י"ל בזה בדרך רמז ע"ד מאמרם אל תקרי מה אלא מאה והיינו מאה ברכאן שצריך לברך בכל יום וכבר זנרנו לעיל כי שורש ומקור כל הברכות הוא בסוד מאה ברכאן שמשם נפתח ונמשך המקור הברכות וכל הברכות נמשכים משם וזה י"ל שרימז בזה ויפתח יוסף את כל אשר "בהם אותיות במה היינו כל שהוא נכלל במה שהוא במאה ברכאן יוסף הוא שפתח אותו מקור כל הברכות שע"י הוא ניזון כל העולם והבן:

י״באו יאמר ויפתח יוסף את כל אשר בהם יש בזה ענין עמוק לפענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח דהנה איתא בזוה"ק אלף הוא רזא דברית קדישא ולכך מתחלה אמרו כולנו בני איש אחד נחנו בלא אלף שלא היו כוללים יוסף עמהם שהיה בחי' צדיק שהוא אלי' ואח"כ שאמרו שני' עשר עבדיך אחי' אנחנו כתיב באלף כשהיו כוללים גם יוסף עמהם שהוא רזא דאלף יעוי"ש. וזה י"ל ברמז ויפתח יוס' שהוא רזא דאלף את כל אשר בהם היינו במה ר"ל שהכניס האלף בתוך מה ונמצא מאה ובזה עשה מרעב שבע כי כשהוסי' מאה לתיבת רעב נעשה מספר שבע והמשכיל יבין כי דבר עמוק הוא מאוד מאוד:

י״גוירא יעקב כי יש שבר במצרים וכו' ופירש"י ראה באספקלריא של קודש שעדיין יש לו שבר במצרים ולא היתה נבואה ממש להודיע שזה הוא יוסף ע"כ והנה לפרש"י זה פירוש שבר לשון תקוה כמו שברו על ה' אלהיו וכן איתא בפירוש במדרש ואע"פ שכתוב בכאן השי"ן של שבר נקוד בימין התורה נתנה לידרש כאלו נקוד בשמאל כפי שביארנו לעיל שהתורה ניתנה בלא נקודות ולפע"ד י"ל ששניהם ענין אחד הוא שמ"ש נקוד השי"ן של שבר בימין ג"כ מורה זה שראה שיש לו תקוה במצרים ע"פ מה שאמרתי כבר על פסוק מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים: והנה נראה לכאורה שסותר דברי המדרש שכותב טעם אחר על מנוסת הים כי ראה ארונו של יוסף שכתוב בו וינס ויצא החוצה ואמרתי בזה ששניהם ענין אחד הם וכך הוא הפירוש הים ראה וינס כי ירא מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים היינו שהיפוך מאותיות מצרים לצור מים והכל היה ע"י יוסף כשבא למצרים ובצדקתו ושלימותו הפעיל היפ' מצרים לצור מים כידוע בזוהר ובספרים אחרים שלכך ירד יוסף למצרים קודם לישראל כדי שיהיה הוא מרכבה להשכינה ע"ש נמצא הוא ענין אחד עם מה שאמר במדרש ראה ארונו של יוסף שכתוב בו וינס ויצא החוצה ובצדקתו זה היפך מצרים לאותיות צור מים וזה י"ל שמרומז בפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים היינו לשון שבירה שראה שיש שבירה במצרים באותיות מצרים שנתהפ' לצירוף אחר קדוש וע"י מי היה זה ע"י אותו זכות של וינס ויצא החוצה שהוא שמירת הברית והוא בחי' צדיק והבין מזה שיש לו תקוה מה במצרים והבן:

י״דחי פרעה אם תצאו מזה כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה: ופירש"י כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה ואפשר לומר לפענ"ד שנשבע זה באמת כי הנה חלומו היה ואחד עשר כוכבים משתחווים לי שהוא מורה על אחד עשר אחיו שישתחוו לו שבין כולם יהיו י"ב וכאן עדיין לא היה רק עשרה אחים משתחווים לו וזש"ה אם תצאו מזה היינו שאין אתם יוצאים תיבת זה שיהיה מספר זה שהוא י"ב בין כולם שאחד עשר ישתחוו לו כ"א בבוא אחיכם הקטן אתכם שאז יקוים לגמרי ואחד עשר כוכבי' משתחווים לי שיהיו ביחד י"ב היינו המשתחווים והוא והבן:

ט״וויאסוף אותם אל משמר וכו' את האלקים אני ירא ויש להעיר בזה דלפי הבנת הענין יובן מה שאמר את אלקים אני ירא שלא ימותו אנשים בבתיהם ברעב וזה כולו חסר מהספר רק שהוא מובן מפסוק שאחריו שבר רעבון בתיכם קחו וכו' ופה לא נכתב שום ענין שיאמר עליו שהוא ירא אלקים גם יש בכאן דקדוק גדול לפי הענין היה ראוי לומר תחלה אלקים אני ירא ולכך זאת עשו וחיו שבר רעבון בתיכם קחו ובוודאי לא לחנם נשתנה פה הלשון הקדוש שבתורה הקדושה וע"כ תרמוז דבר מה כדרכה בכמה מקומות ויובן זה ע"פ הידוע בשביל עשרה טיפין דאזדריקו מיוס' הצדיק במעשה דאשת פוטיפר נגזר עליו שיהיה עשר שנים בבית האסורים וטעמו של דבר זה האיך תלוי ושייך עונש זה לחטא זה דווקא זה ידוע לי ע"פ התורה והשכל וע"פ מה ששמעתי ואין כאן מקומו וזה ג"כ ידוע דאית' שעשרה הרוגי מלכות היו גלגול היוד שבטים ובאו לתקן חטא מכירת יוס' והנה עיקר הפגם במכירת יוס' היה שהעלו בחי' צדיק בערות מצרים והוא ענין פגם בברי"ק בחי' יוס' הצדיק וגם הם גרמו לו עשר טיפין דאזדריקו מצדיק הנ"ל והנה יוס' הצדיק היה נביא כמבואר בתרגום על פסוק רוח אלקים בו ארי רוח נבואה ולכך י"ל שהוא מביט מסוף העולם ועד סופו ולא נעלם ממנו שאל נקמות ה' ינקום נקם מהם על מכירתו בעשרה הרוגי מלכות ולכך י"ל שזאת היתה כוונתו שאסף אותם אל משמר כי אולי בזה העונש יתוקן הפגם ההוא שפגמו בו כי העונש הלז שייך לפגם ההוא כנ"ל והוא שרימז להם בנועם דבריו הקדושים להתנצל עצמו על שאס' אותם למשמר ואמר להם זאת עשו וקבלו עליכם זה העונש וחיו והיינו לטובתכם כי אולי עי"ז תחיו ולא תפלו בעשרה הרוגי מלכות כי את אלקים אני ירא היינו מפני מדת הדין של אני ר"ת אל נקמות ה' כידוע שזה הפסוק הכוונה על עשרה הרוגי מלכות ולכך עשיתי זאת לכם אולי בזה העונש יתוקן הפגם ההוא והמש"י:

ט״זויראו האנשים כאשר הובאו ביתה יוס' וכו'. ויגשו אל האיש אשר על הבית וידברו אליו פתח הבית הנה בכאן יפלא הפלא ופלא על תיבת פתח הבית שאין לו שום ביאור ועיין במדרש וי"ל לפי ענ"ד מה שחנני ה' בזה ברחמיו וברו"ח כי ידוע בשם אא"ז זללה"ה נ"ע כי כל היראה חיצונית הבאים לאדם הוא כדי לעוררו שיבוא ליראת הרוממת יראה פנימיות ועיקריות כמבואר בספר הקדוש של הכהן הגדול באריכות שכל היראות הוא התלבשות מן ייראה עילאה עיי"ש והנה בתחלה כתיב וייראו האנשי' וכו' היינו שהיה להם יראה חיצונית וזה י"ל שמרמז הפסוק וידברו אליו פתח הבית היינו בית הוא יראה אמתית והוא שדיברו הם מענין יראת' חיצונית שהו' פתח שעל ידו באים לבית שהוא יראה עיקרית כנ"ל והוא שרימז להם האיש באומרו אל תיראו משום ירא' חיצונית זה כי אלקיכם ואלקי אביכם לגודל צדקתם נתן לכם מטמון היינו שהוא מתנה וחסד הש"י שנתעורר עליכם יראה זו כדי לבוא לאמיתת היראה הטמונה בתוך היראה זו בהתלבשות מעילא לתתא והמשכיל יבין:

י״זוימצא הגבוע באמתחת בנימין י"ל בזה מה ראה יוס' להשים דווקא הגבוע באמתחתו וי"ל בזה כי הש"י ב"ה שלח זה במחשבת הצדיק כדי שיהיה עונשים מעין פעולתם שמכרו צדיק יסוד עולם ותיבת גביע מספר פה שהוא מספר יסוד עם האותיות והתיבה גם שהוא מספר פה וברית הלשון מכוון נגד ברית המעור וזה נמשך מזה כידוע וזה שמרמז הפסוק וימצא הגבוע וכו' היינו שנתגלה יסוד ולכך הגביע מספר צ"א ע"ה שזה הוא כריתות ערלה שיתגלה הוי"ה ואדנ"י והמשכיל יבין:

י״חהרעותם אשר עשיתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני י"ל בזה שרימז להם שלא טוב עשו במכירתם אותו כי נחש ינחש וכ' ע"ד דאיתא בזוה"ק ובתיקונים דחד שמע שמכריזין ברקיע מאן דקטיל לחויא יהבין ליה וכו' ובמאי קטיל ליה בצלותא דצדיק זרק חץ לכל עיבר וקטיל ליה לחויא בישא וכו' עיי"ש והיינו הרעותם אשר עשיתם במכירתי למצרים כי נחש ינחש איש אשר כמוני שהוא צדיק צריך לזרוק חיצים בצלותיה לקטיל חויא בישא והבן וזהו ר"ת ינח"ש יזרוק חיצים נחש שרף:

י״טמה המעשה הזה וכו' נחש ינחש איש אשר כמוני וכו' ויש להעיר בזה אחד למה שינה מלשון שלוחו שאמר ינחש בו והוא לא אמר מלת בו ב' יפלא מאוד על יוס' הצדיק פה קדוש כמוהו שבוודאי כל דבריו עושים רושם ידבר על עצמו דברים כאלה וימשיך עצמו בסטרא דניחוש סטרא דקליפה באומרו ינחש ובוודאי דברים בגו והנה חנני ה' בזה ברחמיו ובר"ח לתרץ זאת שפיו ידבר צחות ולבבו יחשוב על ענין אחר כי הנה בפסוק אשר רוח אלקים מתרגם ארי רוח נבואה בלבו וגם ידוע שנקרא צפנת פענח ע"ש דמטמרין ליה גליין וגם בעה"ט פירש שמו יגיד על בחינותיו ומעלותיו שהיו בו והיינו צדיק פודה וכו' נביא חכם וכו' ע"ש וזה י"ל ברמז לשון הטהור של יוס' הצדיק שרימז להם שלא הועילו במעשיהם כלום וזהו מה המעשה אשר עשית' ללא הועיל כי ידעתם כי ינחש ר"ת יודע נסתרות חלומות שומע כמ"ש פרעה תשמע חלום ושומע לשון הבנה וכל בחי' אלו רשומים בשמו צפנת פענח כדאית' בבע"הט ובוודאי לא נעלם מכם זה ואיך עשיתם זה המעש' של הבל כי כל דמטמרין ליה גליין ולכך שינה מלשון שלוחו שאמר ינחש בו היינו גביע עצמו וכאן התוה"ק רמזה בנועם רמיזותי' כדרכה בנ"מ וגם שינה בדברת יוס' הצדיק ולא כתב תיבת בו להורות שנתכון על ענין אחר כנ"ל והבן:

כ׳עוד ירמוז נחש ינחש וכו' ע"ד זוה"ק ותיקונים כרוז' כריז מאן איהו דזריק חיצים לחוויא וכו' דא צדיק איהו דזריק וכו' ולא זולתו וזה י"ל שרימז יוסף הצדיק נחש ינחש ר"ת יזרוק חיצים נח"ש שטן וזהו יכול עשות רק איש אשר כמוני שהוא בחי' צדיק והבן:

כ״אהאלהים מצא את עון עבדיך וכו' י"ל בזה שרימזו כי האלהים מספר הגביע ע"ה והיינו לא גנבנו את הגביע רק שהוא אלקים מדת הדין מדה כנגד מדה עבור גניבת יוסף וק"ל:

כ״בלהבין ענין חנוכה אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח בקיצור נמרץ והוא ע"ד כל הנחלי' הולכי' אל הים והים איננו מלא כי כתר עליון נקר' נחל קדומי' שהוא קודם לכל הספירות וא"וא נקראים נחל עדנים והשאר כל המדות של הקב"ה נקראים נהרי שמן ודבש והם נמשכים הכלאל השכינה ב"ה הנקרא ים והים איננו מלא כי תמיד הוא רוצה לשאוב יותר ויותר המשכו' מא"ס ב"ה וחנוכה הוא ענין י"ג תיקוני דיקנא וכך הוא הסדר בתחלה נמשך מהי"ג תיקוני דיקנא הנחל הנקרא נחל קדומי' לכן נוצר חסד לאלפים ר"ת נחל ושם אור פני מלך חיים כמו שאמר רשב"י ע"ה באידרא בתיקון השביעי תרין תפוחין דנהרין תדירא ומחזוי חיזוי לז"א וכד נהירין אינון כל עלמין נהירין ע"ש ושם הוא תיקון ואמת שהוא אור פני מלך חיים לכן יש שמונה ימים חנוכה נגד ח' פעמים אמת שבאמת ויציב ואח"כ נמשך לא"וא ושם הוי"ה אהי"ה שהם במילואם גימ' רגל וזהו הרמז בגמר' הרגיל בנר חנוכ' כי בכ"מ אמרו הזהיר וכאן תפסו בצחות ונעימות לשונם הזהב תיבת הרגיל כי סוד נר חנוכה ונר שבת הם בחי' רגל בשבת הוא מתתא לעילא ובחנוכה מעילא לתתא ואח"כ נמשכים אל הקב"ה בכל המדות נהרי שמן ודבש ונמשכים ב' פעמים אל מדיקנא אל הבינה ומשם להארת פני הקב"ה אור פני מלך חיים וזהו חנוכה היינו חנה מספר ס"ג ובמילוי יש ייא"י שהוא מספר אל וכו' היינו הוי"ה פשוטה עם ד' אותיותיו והתיבה עצמה הוא מספר אל שני מהם אור הבינה ואור הקב"ה כנ"ל ומשם נהירין אל השכינה מא"ס לאין תכלית בעולמו' התחתונים ונעשה יחוד ג' שמות אלו הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלקים הוי"ה אדני שמספרם נר ונעשה יחוד אמת נמשך אל כל ניצוצי השכינה בכל העולמות ומתנהרין מאפילה לאור גדול והמש"י:

כ״געוד מה שחנני ה' בעניינא דחנוכה כי אית' בכתבי האר"י ז"ל שמתתיהו תיקן ההוד ע"ש: ויש להבין זה כי ידוע ענין תיקון הוא שמפריד החיצונית והקליפות מאותו בחי' ומכשיר אותו לקבל טהרה וקדושה ומעלה הדבר לשורשו וכן הוא באדם כשהש"י ב"ה מסיר ממנו הקליפות אזי נשמתו מתנוצצת ומתנהרת ומוכשרת לקבל קדוש' וטהרה ועולה לשורשו וכן הוא במדות הקב"ה ב"ה וב"ש והנה ידוע ענין נבואה נמשך מנצח והוד ויו' הוא מספר בנבואה והוא החיצוניות וקליפות של נ"וה והיא השולטות בימי' ההם וכשנופל קליפו יו' שהוא החלק הרע מן הנבואה שהיא נ"וה בזה תיקן ההוד: וזהו שמרמז מספר יו' שהוא מספר בנבואה היינו ב' נבואה ר"ל החלק השני מנבואה שהוא הוד לעומת זה היה קליפו' יו' וכשגבר והפיל והשפיל קליפ' יו' ממילא ניתקן ההוד והבן כי קצרתי במקום שהיה לי להאריך והמש"י ויש רמז מזה בתיבת חנוכה כי חנה מספר ס"ג והוא מספר נביא וכו' מלא כ"ף ו"ו הוא מספר קי"ב והוא מספר הוי"ה אהי"ה אדנ"י והוי"ה אלקים ג"כ מספר קי"ב הרי כ"ו שהוא הוי"ה נכלל בו ג' שמות אלו ונעשה יחוד הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלקים הוי"ה אדנ"י וזהו כוונת ג' ברכות וכוונת נר חנוכה והמש"י:

כ״דאיתא ביוספין בסיפור ענין הנס של תגבורת חשמונאים על מלכות יו' הרשעה שהנס היה ג"כ ע"י יהודה מכב"י: ואיתא שם שלכך היה קורין אותו מכב"י על שם שתמיד כשהי' לוחם מלחמות היה אומר מי כמוכה באלים ה' שהוא ר"ת מכב"י וכו' עי"ש והנה זה הוא פסוק בתורה מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקודש וכו' וי"ל לפע"ד שלכך היה ענין הנס ג"כ בשמן שדלק שמונה ימים כי שמן הוא בחי' חכמה כמ"ש שמן משחת קודש וקודש הוא חכמה כידוע והיה הנס מעין תגבורת מלחמה שהיה צועק תמיד הפסוק הזה מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקודש והיה הנס ג"כ בדבר שהוא בחי' קודש כנ"ל והב"ן: