דגל מחנה אפרים, משפטיםDegel Machaneh Ephraim, Mishpatim
א׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניה' איתא בזוה"ק אילין סדורין דגלגולין ע"ש והוא תמוה לכאורה הא בפסוק מפרש ואזיל דיני ממונו' אך שמעתי בענין הדין שאחד דן את חבירו לב"ד ויודע בעצמו שבוודאי הוא זכאי בדין והתורה מחייבתו אל יקשה לו הלא תורת אמת הוא ודרכיה דרכי נועם כי זהו אמיתית התורה וטעם דרכיה כי בוודאי מסתמ' היה חייב בגלגול העבר לאיש הדן עמו וכעת חייבתו התורה לשלמו כדי לצאת ידי חובתו וחבירו שלוקח עתה המעות במרמה הוא עתיד ליתן את הדין וכאלה רבים בענייני דינים וזה י"ל שרימז הזוה"ק ואלה המשפטים שהם דיני ממנות אע"פ שמן הנראה הם נגד האמת לפעמים אך דהאמת הוא אילין סדורין דגלגולייא והיינו הבורא הכל ובורא כל הנשמות הוא היודע איך היה בגלגולים הקודמים בין איש לחבירו ככה יסובב המסבב ומנהיג ע"פ התורה את עולמו בחסד וברחמים ובצדק ובמשפט אמת לשפוט בין איש ובין רעהו ובין שורו וחמורו וכל אשר לו כפי אשר יורם אלקים ויש בזה פתח רחב:
1
ב׳עוד י"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ע"ד הידוע מאא"ז זללה"ה שתלת אבהן הם תלת דיינים ונקראו משפטים וזה י"ל ואלה המשפטים היינו מדות האבות אשר תשים לפניהם היינו ע"ד לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי וק"ל:
2
ג׳עוד י"ל כי הנה בנח נאמר את האלקים התהלך נח היינו בשוה עמו כביכול ובאברהם נאמר התהלך לפני שהוא מדריגה יותר גדולה שילך לפני הש"י ב"ה ולמרע"ה נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך שזהו מדריגה יותר גדולה כי מלאך מספר צ"א והיינו יחוד קוב"ה ושכינתיה כביכול הם לפניו תמיד והבן: וזה י"ל ג"כ בדרך רמז בפסוק ואלה המשפטים היינו ע"ד משפטים נקראו קוב"ה ושכינתיה וזהו אשר תשים לפניהם שהוא מדריגה עליונה מאוד מדריגתו ובחינתו כמ"ש שולח מלאך לפניך והמשכיל יבין:
3
ד׳אם בגפו יבוא בגפו יצא י"ל הרמז בזה בגפו מספר צ"א שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י וזהו שפירש התרגום אם בלחודוהי ייעול היינו לשון אחדות שהוא מייחד ועייל ביחודא דקוב"ה ושכינתיה בלחודוהי יפוק והיינו בגפו יצא בוודאי יצא מן העולם ביחודא והבן:
4
ה׳עוד י"ל בגפו היינו בגופניות יבוא שהוא עוסק תמיד בענייני גופניות ועסקי עוה"ז בגפו יצא היינו בגופניות ישאר בו בלא נשמה אבל אם בעל אשה הוא היינו שזכה יתיר יהבין ליה נשמתא שהיא נקרא אשה כמו אשכון את דכא ואיתא בכתבים ר"ת דכא דירה כלים אשה היינו שצריך להכין מקום להשראת הש"י ב"ה בדירה נאה היינו בלבו שיהיה נאה וכלים נאים היינו האברים ואשה נאה היינו נשמתא אז הש"י שורה עליו ע"כ ע"ש נמצא אשה היא בחי' נשמה ואותו שזוכה לה נעשה בחי' בעל לה והוא שאמר אם בעל אשה הוא היינו שזכה לנשמתא אז ויצאה אשתו עמו היינו יפוק בנשמתא והיא תשאר לו אע"פ שהגוף יכלה ויאבד הנשמה תהא צרורה בצרור החיים וק"ל:
5
ו׳עוד י"ל בגפו היינו לשון כנפיים כתרגומו והיינו רמז תורה ומצות המגינים על האדם וסוככים עליו ככנפים ואם בתורה ובמצות יבוא אז ג"כ בגפו יצא כי אין מלוין לו לאדם וכו' רק מצות ומע"ט ותור' ואם בעל אשה הוא היינו שזכה עוד למעלה יתירה בזכה לנשמה שנקרא אשה כנ"ל אז ויצאה אשתו עמו היינו יש לו ג"כ יתרון ביציאתו שגם נשמתו יוצאת עמו לצרור בצרור החיים והבן:
6
ז׳וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו': י"ל שמרמז בזה דרך רמז ומוסר השכל על העוסק בתורה שלא לשמה דהנה ידוע מה שאמר ר' נחמן הארידענקי' על פסוק בא נא אל שפחתי וכו' הנה שלא לשמה היא בחי' שפחה ולשמה היא בחי' גבירה ובת חורין והנה אף שאח"כ התירו חכמינו ז"ל לעסוק בתורה שלא לשמה אך אמרו שמתוך שלא לשמה בא לשמה והיינו דתחילת לימודו צריך להיות עד"ז אף שלע"ע אינו יכול עדיין ללמוד לשמה אך אולי יזכה שיבוא לשמה אבל לא שישאר חלילה לעולם בשלא לשמה רק תמיד יהיה יגע בזה לזכות ללמוד לשמה והוא שמרמז הפסוק בא נא אל שפחתי היינו בחי' שלא לשמה אולי אבנה ממנה גם אנכי היינו לטעם שיבנה מזה בחי' שרה וגבירה שהוא בחי' לשמה עכ"ל וזה י"ל ג"כ רמז הפסוק בכאן דרך מוסר וכי ימכור איש את בתו של הקב"ה היינו התו"הק שהאדון ב"ה נתנה לנו לארוסה כמ"ש משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה לאמה היינו שלומד את התורה שלא לשמה שהיא בחי' אמה ושפחה עכ"פ לא תצא כצאת העבדים והיינו שיראה שלא ישאר לעולם באותו בחי' עבד ואמה רק עיקר התכלי' יהיה אצלו לבא לבחי' לשמ' וכו' והבן:
7
ח׳אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה י"ל בדרך רמז מוסר כסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספת תלוה לשון לוויה וחיבור כמו כי לוית חן הם לראש' והיינו אם כסף היינו להתאוות גופניות תלוה היינו תחבר עצמך להם הוי זכור את העני עמך ע"ד שאמרו חז"ל כל החוטא דוחק ח"ו את רגלי השכינה שהיא עניא בגלותא והוא שאמר את העני היינו השכינה הוא עמך כפי עסקך שאתה כונה אליו אתה מושך השכינה ג"כ לשם ובזה הוא דוחק רגליה כביכול וזהו אל תהיה לו כנושה לשון שכחה כמו כי נשני אלקים והיינו שאל תשכח בו רק הוי דכיר שהחטא והפגם נמשך גם לשכינה כביכול כנ"ל וק"ל:
8
ט׳עוד יש רמז בזה ע"ד שכבר נתבאר לעיל כמה פעמים והוא שיראה להתפלל כל מגמותיו על השכינה כביכול כי כן הוא בכל דבר שחושק ומתאוה ידוע הוא כי השכינה מגעגעת לזה וזה פירוש הפסוק אם כסף היינו לשון תאוה כנ"ל היינו כשחושק ומתאוה לאיזה תאוה: תלוה היינו תחבר את העני היינו השכינה עמך שהיא בכל דבר וזה י"ל פירוש המדרש על פסוק אשרי משכיל אל דל וכו' אשרי מי שבורח עצמו מן המלכות והוא תמוה לכאורה וי"ל ע"ד הנ"ל היינו אשרי מי ששם כל מגמותיו אל השכינה כביכול וזהו אשרי משכיל אל דל היינו שהוא מסתכל תמד בכל מגמותיו אל השכינה כביכול שהיא דלה ועניה בגלותא והוא שרימז המדרש אשרי מי שבורח עצמו היינו שבורח מן הדברים הנוגעים לו לעצמו הוא מבריח לגמרי עצמו ממנו מן המלכות היינו נגד השכינה שהיא מלכות וזה תמיד כל מגמותיו רק עבור השכינה כביכול והבן:
9
י׳ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך: י"ל בזה ע"ד דאיתא בש"ס חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם שמתפללין וכו' ופריך א"כ תורתן היאך משתמרת ומלאכתן מתי נעשית אלא מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת: וגם איתא בגמרא חש בראשו יעסוק בתורה וכו' חש בכל גופו וכו' שנאמר ולכל בשרו מרפא: וזה י"ל שמרומז בפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם היינו בענין התפלה כמו חסידים הראשונים וא"ת תורתן היאך משתמרת ומלאכתן מתי נעשית לזה אמר ובירך את לחמך ואת מימך היינו לחם הוא רמז הפרנסה ומים הוא רמז התורה והיינו כתירוץ הגמרא שממילא התורה משתמרת ומלאכתן מתברכת ואת"ל לפעמים צריך ללמוד משום רפואה כנ"ל לכן אמר והסרותי מחלה מקרבך ואינו צרי' לעסוק רק בעבודה שזהו תפלה כנ"ל והבן:
10
י״אאו יאמר ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ולבאר השינוי לשון בפסוק אצל עבודה אמר לשון רבי' ועבדתם וכו' ואח"כ מסיים בלשון יחיד את לחמך וכו' וי"ל כי זה ברכה כפולה אמיתית כי עבודה יותר טוב ברבים בין בגשמיות ובין ברוחניות כמו שאמרתי על מאמרם ז"ל קירוב לצדיקים נאה להם ונאה לעולם כי צדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני האבוקה וחז"ל אמרו אחד הלומד שכינה עומדת כנגדו ודר' הנר כשבא אבוקה נגדו אזי מכבין הנר מפני האור האבוקה נמצא כשאחד לומד ושכינה שריא שם כנ"ל והוא דומה כנר לפני האבוקה נגד השכינה בוודאי צריכה השכינה כביכול לצמצם עצמה ולהתלבש דרך אבוקה קטנה באופן שלא יכבה הנר וזהו כשלומד או מתפלל ביחידי לאפוקי כשרבים העובדים את ה' והלומדים האבוקה מתגדלות ומתפשטות אור השכינה יותר נגד היוצאין נגדה בתורה ובעבודה וזהו קירוב לצדיקים נאה להם ונאה לעולם והיינו שממשיכין אור השכינה כביכול עליהם ועל כל העולם כולו וכן הוא להיפו' פיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם כי כמו שהוא באור כן הוא בחוש' כנ"ל וזהו ועבדתם את ה' אלקיכם לשון רבים היינו שתזכו לעבוד ה' ברבים ביד רמה ויתרבה אור השכינה נגד אורות הנשמות העובדים ולכן כתיב לשון רבים שזהו ברכה גדולה ובירך את לחמך וכו' לשון יחיד כי שם המכוון כפשוטו שכל אחד ואחד יתברך בפני עצמו ולא יצטר' לזולתו וק"ל:
11
י״באו יאמר ע"ד דאיתא בש"ס כד מישלם שערא מכדא רמי תיגרא בביתא עי"ש נמצא כי העניות ר"ל מביא לידי קטטה ומריבה חלילה וכן הוא ברוחניות ואין עני אלא בדעת ולכן השכינה נקראת ריב כדאית' בתיקונים כמ"ש כי ריב לה' וכו' והיינו מפני שהיא דלה ועניה בגלותא וכשאדם עובד ה' באמת לייחד קב"ה ושכינתיה ולאקמא שכינת' מעפרא אזי עושה מריב רבי וסוד רבי הוא מבואר בשם אא"ז זללה"ה שהוא סוד חכמה ובינה עם הנביעו וזהו בוודאי אין יחוד בלא דעת והדע' הוא המייחד האמיתי שבו כלול חכמה ובינה ובדעת חדרים ימלאון ומשם נמשך אל השכינה כביכול ב"ה וב"ש כידוע ואין לי עסק בנסתרות ונעשה מזה יחוד בכל העולמות ונשקט הריב ונתמלא כל העולמות בבחי' רבי שהוא בחי' מוחין הנובעים וכן הוא באדם פרטי כשמתבונן בשפלותו וחסרונו ובגדלות הבורא ב"ה ובאור תורתו המאירה עד א"ס ועד אין תכלית ומגעגע ומשתוקק לראות את שעשועיו של הקב"ה ורוצה מאוד להיות מן העובדים את ה' באמת ובלב שלם ולהיות בסוד שושבינא דמלכא כשמחשב זה בוודאי הוא עני באותה שעה והשכינה מתלבשת בו ומדברת מגרונו והקב"ה שומע תפלתו כמו אם שגורה תפלתי בפי דהיינו השכינה שהיא סוד תפלה כשהיא שם אז הקב"ה אפתח היכלין כדאיתא בתיקונים והקב"ה נעשה לו מוחין בבחי' רבי ללמוד וללמד את העניים ואביונים המבקשים דבר ה' כי נוצר תאנה יאכל פריה ונתמלא עניותו בהון יקר ונעים כי בצל החכמה בצל הכסף והחכמה תחיה בעליה ברוחניות ובגשמיות ונתמלא כל חסרונו כי אין מחסור ליראיו ונתהפך מריב לרבי כמ"ש במקום אחר על פסוק ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע פי' שנעשה הוי"ה ויחוד ע"פ הכהנים היינו העובדים את ה' ונתהפך מריב לרבי ומנגע לעונג כי בריש מרעין אנא דם ובחי' דם כשהוא בלא יחוד עם א' ח"ו ע"ד ואשה כי תזוב וכו' עיין בזוה"ק וכשמתקרב ונתייחד עם הא' היינו א' אלופו של עולם נעשה אדם סוד יחוד דכר ונוקבא אדם שלם ואזי נתהפך מנגע לעונג והבן והוא ע"פ הכהנים העובדי' את ה' והם שושבינא דמטרונית' ונעשה הולדה מאדם בכל העולמות וזהו ודל לא תהדר בריבו פי' כי יש שם הנקרא אל"ד ובגלות הוא נכתב אד"ל כמו "אל "דמי "לך עד יכונן וישים את ירושלים תהלה בארץ ובבחי' הגאולה יהיה השם אל"ד כי הוא בבחי' הולדה ובבחי' אמא כמו ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' והבן כי שורש גדול וכלל גדול יש בכאן וזהו צדיק כתמר יפרח והבן: וזהו ודל היינו בחי' דלת לא אותיות אל למפרע וזהו תהדר לשון חזרה שתהדר ותחזור אותיות לא ויתהוה אותיות אל ותקרב בחי' דלת אל אותיות אל וזהו ג"כ תהדר שיוחזר מראש לסוף מה שהיה בתחלה אד"ל יתהוה אל"ד בריבו ומתהפך מזה מריב לרבי והש"י יכפר בעד וזהו ועבדתם את ה' אלקיכם היינו שתהיו מייחד הוי"ה עם אלקים שהוא יחוד קב"ה ושכינתיה ובירך את לחמך ואת מימך שזהו שורש הריב והנגע כי לחם הוא פרנסה והוא שורש ריב כמאמר חז"ל כד מישלם שערא וכו' ומים הם שורש עונג שנעשה מן דם אדם שהוא בחי' מים חסדים גמורים וזהו ובירך שיעשה מן ריב רבי ומנגע לעונג וזהו והסירותי מחלה מקרבך היינו שיתהפ' מריב לרבי ומנגע לעונג גדול נוצר תאנה יאכל פריה והבן:
12
י״גויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: י"ל בזה ע"ד שאמר הרב המוכיח מפולנאה ע"ה על פסוק ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ע"ד שהיה בית יוסף עושה לו מלימודו מלאך מן השמים שהיה מגיד לו סתרי תורה וזהו פירוש הפסוק גבורי כח היינו הצדיקים שהם מתגברים על יצרם עושי דברו היינו שעושים ופועלים דברו היינו מן הדבור נעשה אח"כ לשמוע בקול דברו שנברא מלאך השומע אח"כ בקולו ולומד ממנו ע"כ דבריו הקדושים: וזה י"ל ג"כ כוונת דבריהם כל אשר דבר ה' נעשה היינו שנפעל מן הדיבור ונשמע שנהיה אח"כ נשמע בקול של הדבור כנ"ל אצל בית יוסף והבן:
13
י״דואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקי' ויאכלו וישתו ע"ד שכתוב האוה"ח על והסירותי את כפי אז וראית והיינו כי שימת הכף היינו הכיסוי והסתרה ומניעת ההשגה והסרת הכף אז וראית שיוכל להשיג וידוע בכל דרכיך דעהו והיינו לדבק ולקשר עצמו אל הקב"ה בכל עניינים שעושה וזה י"ל הפי' ואל אצילי בני ישראל היינו אותם שהם בני עליה לא שלח ידו היינו בחי' מניעת השגה ע"י שימת היד כי ויחזו האלקים ויאכלו וישתו היינו שהיו מדבקים עצמם להקב"ה אפי' באכילה ושתיה היו רואין אלקים ולכך לא היה שום מסך המבדיל להם שיהיה מונע להם ההשגה והבן:
14
ט״ועוד י"ל בזה ע"ד הלצה כי אצילי בני ישראל הם נערי בני ישראל המפורשים בפרשה והוא רמז לאותן הסמוכים על שלחן אביהם כמה שנים אחר החתונה ואין להם שום דאגת וטרדת פרנסה הם יכולים להשיג ולבוא למדריגה גדולה באותן השנים כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ואל אצילי בני ישראל הם הסמוכים על שלחן אביהם ומתנהגים באמת וביושר לא שלא ידו שיהיה להם הסתרת ההשגה רק ויחזו את האלקים היינו שבאו למדריגה גדולה שהיו רואים אלקים לנגד עיניהם תמיד וע"י מה זכו לזה משום ויאכלו וישתו היינו כנ"ל שלא היה להם שום דאגת וטרדת פרנסה כי היה מוכן להם תמיד אכילה ושתיה וק"ל:
15
ט״זויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להרתם להרתם חסר כתיב והיינו לשון הריון שתוכל לעשות מן התורה הריון ולידה והבן:
16