דגל מחנה אפרים, יתרוDegel Machaneh Ephraim, Yitro

א׳וישמע יתרו כהן מדין חותן משה י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח ע"פ מאמר רז"ל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק וענין מגלין לו רזי תורה נזכר ג"כ בזוהר עיי"ש ע"ד אין אשה מגלית מסתור' אלא לבעלה כי מי שלומד תורה לשמה נעשה התורה לו לבחי' אשה והוא נעשה לה לבעל ע"ד ויהי ביום כלת משה כלת כתיב וכן הוא בכל דור ודור ראשי ועיני הדור הם בחי' משה כמו שנזכר בגמרא משה שפיר קאמרת שקרא אחד לחבירו משה שהוא הדעת ומי שיש לו בחי' דעת הוא נקרא משה ולהבין הענין ונעשה כמעין המתגבר הוא ע"ד ותורת חסד על לשונה והיינו שהתורה היא כולה חסד ומי שמדבק עצמו בתורה ולומד תורה לשמה נעש' כמעיין המתגבר והיינו כמו מעיין הנובע תמיד ממנו מים חיים כך הוא ממשיך תמיד חסדים בחי' מים עליו ועל כל באי עולם כ"א לפי בחינתו ואע"פ שאינו נראה ונגלה לעין החסדים עכ"ז בוודאי הם חסדים גמורים ויתגלו לבסוף ומה שאמר וכנהר שאינו פוסק הייינו שתמיד בכל עת ובכל רגע הוא ממשיך חסדים בחי' מים עליו ועל כל באי עולם ואינו נפסק כלל ובזה הוא ממתיק כל הדינים שנמתקין ונעשים חסדים גמורים וידוע מה שכתוב בכתבי האר"י זללה"ה ענין תורה לשמה היינו לשם ה"א ע"ש והגם שאמר אא"ז זללה"ה לשמה היינו לשם התיב' והאות עצמה מסתמ' ענינם אחד הם וזה י"ל שמרומז בפסוק וישמע יתרו "יתרו מספר התורה היינו ה' תורה ר"ל תורה לשמה שהוא לשם ה"א כנ"ל וישמע לשון אסיפה וחיבור כמו וישמע שאול את העם והיינו כשמאסיף ומחבר עצמו בלימוד "התורה לשמה מספר יתרו כנ"ל אז כהן מדין היינו כהן הוא מסטרא דחסד מדין היינו מדין פירוש שעושה מדין חסד בחי' כהן והיינו ע"י חסדים שהוא ממשיך תמיד הוא ממתיק כל הדינים כנ"ל חתן משה ובתורה לא כתיב נקודות וי"ל חָתָן משה היינו שנעשה גם בחי' משה שהיה נקרא חתן להתורה כמ"ש ביום כלת משה שהתורה היה לו לבחי' כלה כנ"ל וכן בכל דור ודור כשלומד תורה לשמה והוא בחי' משה נעשה בחי' חָתָן להתורה ואז נתגלה לו רזי תורה ע"ד אין אשה מגלית מסתורה אלא לבעלה והבן:

ב׳או יאמר וישמע יתרו כהן מדין היינו כפשוטו ששמע יתרו איך שנעשה לישראל מן הדינים שהיה להם במצרים והיינו שהיו משועבדים לעבודה ועבודה מספר אלקים ע"ה שהוא שורש הדינים נעשה להם כהן שהוא בחי' חסד ע"ד שנתבאר לעיל שכל המכות שהיו למצרים נגוף ובחי' גבורות היו לישראל חסדים ורחמים גמורים ורפוא להם וגם בפסוק כתיב ואמרתם זבח פסח הוא אשר פסח וכו' ותרגומו דבח חייס הוא דחס וכו' שנתעורר עליהם מדת החסד ונמתקין כל הדינים והבן:

ג׳עוד יש רמז מוסר בתיבת וישמע יתרו וישמע היינו ראוי לשמוע תמיד ולהבין ולהשכיל יתרו היינו מה שישאר לו לכל עמלו כי הכל הבל וריק ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' אלא מה שמסגל בתורה ורואה להדריך בניו בדרך הטוב והישר לפני אלקים זה ישאר לו מכל עמלו וראוי לו להשגיח תמיד ולשום רעיוניו ע"ז: גם י"ל וישמע יתרו היינו שראוי להבין ולהסתכל מה שהוא יתרון ומותרות להשליך מעליו ולא ירדוף אחר מותרות רק יסתפק במה שיש לו ושהוא לצורך וק"ל:

ד׳או יאמר וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה אלקי' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים: ע"ד דאיתא במדרש כי במצרים היה חידוש בריאת העולם עי"ש והנה בבריאות העולם כתיב בראשית ברא אלקים וכו' וירא אלקים הכל בחי' אלקים ואיתא בראשית היינו בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם ובשביל התורה שנקרא ראשית וכו' עי"ש: והנה משה הוא סוד התורה כדכתיב ותרא אותו כי שוב הוא ואין טוב אלא תורה: וזהו וישמע יתרו היינו שהבין את כל אשר עשה אלקים היינו כל הבריאה שברא הקב"ה בעולמו הוא למשה והיינו בשביל משה שהוא ממש התורה כנ"ל ולישראל עמו שנקראים ראשית ומהיכן הבין זה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וראה חיבת ואהבת הקב"ה לישראל ששידד ושיבר כל המערכות והמזלות בשביל ישראל ע"י משה ושם היה חידוש העולם ומזה הסתכל והבין שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובשביל התורה שקבלו ישראל והבן כי זה היה תכלית יציאת מצרים כדי שיקבלו ישראל את התורה שזה היה הדיבור הראשון בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה שהוא קבלת התורה על הר סיני כמו שנתבאר לעיל והבן:

ה׳או יאמר וישמע יתרו וכו ולישראל עמו וכו': י"ל שמונה ב' מעלות שהקב"ה נתן למשה רבינו ע"ה א' הוא אשר עשה אלקי' למשה היינו שעשה הש"י למשה בחי' אלקים כמ"ש ראה נתתיך אלקים והב' שעשה לישראל שיהיו עמו של משה וכול' ניצוציו וחלקיו של משה והוא הכולל כולם וראש ומנהיג שלהם וזהו וישמע יתרו והבן:

ו׳ושני בניה עמה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם השני אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה צריך להבין השינוי לשון בפסוק אצל גרשם כתיב כי אמר גר הייתי וכו' ואצל אליעזר לא כתיב כי אמר אלקי אבי וכו' וי"ל ע"ד הפשט כי אם היה כתוב שם כי אמר היה שייך לכתוב אלקי אבי היה בעזרי כמו שם גר הייתי שקרא לו השם על מה שעבר עליו משבר ואינו כעת ובאמת העזר מה' הוא תמיד בכל עת ובכל רגע ולכך לא אמר שם לשון עבר אלא לשון הוה אלקי אבי בעזרי שהוא תמיד בכל עת ובכל רגע ויצילני מחרב פרעה שהוא מעין המאורע שהיה גם בעזרתי אז להצילני מחרב פרעה ולכך לא כתיב שם כי אמר וכו' וק"ל:

ז׳ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים וכו' י"ל בזה בדרך רמז ע"פ ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על המשנה ד' מדות בנותני צדקה וכו' לא יתן ולא יתנו אחרים וכו': והקשה מה מדה הוא זה ותירוץ כי הכל נקראו מדות כי הצדיק לוקח לעצמו יראה ומוסר אף מן אותו אדם שיש לו זה הבחינה וזהו איזהו חכם הלומד מכל אדם שיכול ללמוד לעצמו דברי מוסר ויראה מן כל אדם אף ממדריגות תחתונות וזה י"ל שרימז ואתה תחזה מכל העם היינו אתה יכול לראות עבודת הבורא ב"ה מכל העם אף ממדריגות תחתונות שאין להם מוחין כמות' אנשי חיל היינו שהם מסטרא דחסד יראי אלקים שהם מסטרא דגבורה אנשי אמת מדת יעקב וכו' ושמת עליהם שרי אלפים וכו' כ"א לפי מדריגתו שררותו אבל אתה אינך צריך לזה כי יכול אתה לראות מכל העם בידין בעיינין בשורטוטין בקמיטין כנזכר בתיקונים והמשכיל יבין:

ח׳או יאמר ואתה תחזה מכל עם י"ל ע"ד איזהו חכם הלומד מכל אדם וזהו החילוק שבין תואר חכם לתלמיד חכם והנה מרע"ה היה חכם ורבן של כל ישראל והם היו בחי' ת"ח והוא שרימז ואתה שחכם אתה תחזה מכל העם היינו תוכל לראות ולחזות ולהשכיל מכל העם כתואר חכם הנזכר בגמרא שלומד מכל אדם:

ט׳אם את הדבר הזה תעש' וצוך אלקי' ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלו' ופירש"י המלך בגבורה וכו' ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד ע"ש צרך להבין דברי רש"י אלה הלא אם הש"י יעכב על ידו בוודאי יתן לו כח שיוכל לעמוד וי"ל בזה מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח בדרך רמז ע"פ ששמעתי מן אא"ז זללה"ה שפעם אחד בא אליו איש אחד וביקש מאתו שיאמר לו תורה והשיב לו מזה הפסיק כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ע"כ ודרשו חז"ל אם הרב דומה למלא' ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לאו ע"כ והקשה איך ימצא רב כזה בדור הזה שיהיה דומה למלאך ה' צבאות גם צריך להבין תיבת יבקשו מפהו כי היה נכון לומר ישמעו מפיהו ואמר הוא ז"ל שכך הוא הפירוש אם הרב דומה למלא' ה' צבאות היינו כמו מלאך העומד תמיד במדריגה א' כך הוא עומד תמיד במדריגה א' והנה יש בחי' קטנות ובחי' גדלות והוא שאמר אם הרב דומה למלאך היינו שיש לו בחי' עומד כמו מלאך אע"פ שזה אי אפשר לעמוד תמיד על מדריגה א' כי נופל לפעמים אל הקטנות מ"מ גם קטנות שלו הוא גדנות ג"כ לאדם אחר רק נגד בחי' גדלות שלו הוא קטנות ולבחי' זו נקרא עומד היינו שאינו נופל לשפלות ולקטנות מאוד רק שנחשב לקטנות נגד בחי' הגדלות שלו כ"א לפי בחינתו אז תורה יבקשו מפיהו יבקשו דייקא היינו שמותר לשאול ולבקש ממנו שיאמר תורה כי אינו צרי' לחשוב שמא הוא כעת בבחי' קטנות ואינו יכול כעת לומר תורה כי בוודאי לא נפל לבחי' קטנות כזה שלזה הוא בחי' עומד רק הקטנות הוא לפי בחי' ומדריגה שלו ע"כ וזה י"ל הרמז בפסוק אם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד היינו שתוכל להיות במדריג' עומד כמו מלא' ה' צבאות ויבקשו כל ישראל תור' מפיו והוא שפירש"י ואם השם יעכב על ידך לא תוכל עמו' היינו שלא תוכל להיו' במדריגה זה להיות עומד וגם כל העם על מקומו יבוא בשלום היינו ע"ד שכתוב ה' עוז לעמו יתן היינו כשהש"י רצה ליתן התורה לעמו ישראל ברכם בשלום והוא שאמר ויכלת עמוד שתוכל להיות במדריגת עומד ויבקשו תורה מפיהו ויתברכו בשלום וזהו על מקומו יבוא בשלום והבן:

י׳והייתם לי סגולה י"ל הרמז בזה שיהיה ישראל נאחזים באגודה אחת ויהיה להם אחדות זע"ז כי יש ב' בחינות סגול וסגולתא והחילוק הוא ביניהם סגול הוא כך

וסגולתא הוא כך

ובין כך ובין כך צריך כ"א לחבירו אף שנכתב למטה הימנו ומשל ע"ז הוא מחשבונם שיש נקודה הנקרא נול שהוא בעצמו אינו מראה על שום חשבון כלל רק שהוא מועיל להורות על חשבון אות שאחריה שעולה לחשבון יותר כידוע נמצא שבהוספה נקודה א' אף שאינו כלום בעצמו עכ"ז מועיל לכל הבא אחריו לתוספת מרובה למאות ולאלפים ולרבבות כן הוא בנמשל עם בני ישראל שטוב להם שיהיה נאחדים תמיד יחד בחבורה א' ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריה' להתקד' בקדושה יתירה ולהשיג יותר במושכלו' בתוספת מרובה כמשל הנ"ל וכשהם מתאחדים למטה אז גורמים שיתאחד שירשם ג"כ למעלה והוא שמרמז והייתם לי סגולה היינו שתהיו בבחי' סגול וסגולתא שהעליון צריך לתחתון ממנו והתחתון צריך לעליון ממנו כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת ואז יתאחדו ג"כ שורשכם וזהו והייתם לי דייקא סגולה היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה כשתהיו למטה באחדות אחד והבן:

י״אלא תעשה לך פסל וכל תמונה וכו' הנה לפי פיר' האוה"ח שתיבת לך קאי על עצמיות האדם וכן מסתמא וכל תמונה קאי ג"כ על עצמיות האדם י"ל הרמז בזה ע"פ מה דאיתא בזוה"ק צדיקייא די בדרא או זכאי די בדרא או חכימי די בדרא וכו' אינון פני שכינתא ממש איהו באתכסייא ואינון באתגלייא וכן בכמה מקומות שכינתא שרייא בגוויהן ממש ואנפוי אנפי שכינתא ממש וכן פירוש התרגום על פסוק ותרועת מלך כו ושכינת מלכיהון ביניהן ביניהן דייקא היינו ממש בגווהון ואותם שאינם מבחינה הנ"ל אינם במדריגה זו והם אינם רק דמות ותמונה וצלם אלקים אבל לא ממש בחינת אלקים והשראתו בקרבו רק מה שנברא כצלם ודמות אלקים כי זה לא תשתנה לעולם וכמשל חז"ל על פסוק לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלקים תלוי וכו' משל לשני אחים א' מלך ואחד לסטים ונתפס הלסטים ונתלה וצוה המלך ליקח אותו מן התליה כי מי שרואה אותו תלוי אומר תמונת המל' תלוי וזה אין כבוד למלך ע"ש וזה בכל אדם הוא תמונת ודיוקנא של המלך והוא רק דמיון של מלך אבל לא בחינת מלך ממש ולא השראת מלך בו רק אות' שהם מבחינות הנ"ל בחי' צדיקים או זכאי או חכימי כנ"ל הם אנפוי אנפי שכינתא ממש והוא שורה בקרבם ככיכול וזה י"ל לא תעשה לך פסל ע"ד שאמרתי כבר כי יש בכל דבר ובכל בחי' זכות וצלולות ובחי' עכירות ושמרים ופסולת וזהו בחי' בכורות ובחי' בכורים והבן זה כי צריך ביאור רחב אך שאין אנו כעת בדרוש הזה גם סמכתי על המשכיל שיבין מדברינו הקודם כמה פעמי' ענין זה וזהו לא תעשה לך פסל היינו פסולת ובחי' שמרים ועכירות וכל תמונה היינו שלא תעשה עצמך שתהיה רק תמונה ודמיון המלך ה' צבאות כמשל שני אחים הנ"ל רק תראה להיות מבחי' אנפוי אנפי שכינתא ממש ושכינתא שריא בגויהון והם בחי' המלך בעצמו כביכול והבן:

י״בוכל העם רואים את הקולות וכו': י"ל בזה ע"ד ששמעתי משל מן אא"ז זללה"ה שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד במתיקות ועריבות גדול ואותם שהם שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד ובתוך כך בא אחד חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה שאנשים רוקדים עד מאוד והם בעיניו כמשתגעי' ואומר בלבו כי לשמחה מה זה עושה ובאמת אלו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של כלי זמר היה הוא ג"כ רוקד שם והנמשל מובן וי"ל בזה וכל העם רואי' את הקולו' היינו שהש"י הופיע על כול' כאחד אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון ידודון וכו' הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אע"פ שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדוה והשמחה הגדולה הבינו שהוא בוודאי את הקולות היינו נעימות ועריבות הקול של תורה אע"פ שהם לא השיגו זה נעימות התורה הבינו ע"י השמח' שהוא בוודאי מגודל נעימות התורה ולכך דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו ויבינו נעימות אור התורה והמש"י:

י״גאו יאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכו' יש בזה דברים עמוקים לפע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ואבאר בקיצור כי ידוע אם לא היו ישראל אומרים אל משה דבר אתה עמנו רק היו שומעים כל הדברים מפי הקב"ה בעצמו אז היה ביטול היצה"ר ולא היו באים לכלל חטא לעולם אך הם גרמו בדבריהם שאמרו למשה דבר אתה עמנו וחז"ל דרשו מלמד שתשש כוחו של משה כנקבה והיינו כי זה גלוי מאא"ז זללה"ה כי הלומד מצדיק הוא דבר גדול ומכ"ש מהבורא ב"ה בעצמו בוודאי היה כח רבם בתלמידים מה הוא חי ודבריו חיים וקיימים כן היה אצל התלמידים והיו חיים וקיימים לעולמים ולא היה בא הדבר לכלל בישול לעולם משא"כ כששמעו מפי בשר ודם אך צריך להבין הא שמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה עצמה לזה תירץ הכתוב מאין היה להם זה לומר דבר אתה עמנו וכו' שלא ישמעו מפי הקב"ה כי וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן היינו כדאיתא בזוהר חדש כי אית מהן שהיו מסתכלין בקולות ואית מהן שהיו מסתכלין בלפידים וזעירין אינון דהוו מסתכלין בדבור אנכי ממש ומזה היה נולד ונעשה מסך המבדיל בינם לבין אנכי ועי"ז וינועו ויעמדו מרחוק היינו שנעשה מסך ומבדיל רחוק בינם לבורא ב"ה וזה גרם להם שאמרו למשה דבר אתה עמנו היינו ע"י מסך המבדיל והוא שאמר להם מרע"ה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים נסות לשון הרמה כמו הרימו נס והיינו שהקב"ה רוצה להרים אתכם למדריגה גדולה לבלתי תחטאו היינו כמו שהוא נצחי וקיים תמיד כן אתם תהיו כולכם שלמים וקיימים לעולם ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת בלי חסרון הנקרא חטא והבן כל זה:

י״דויש בזה עוד רמז עמוק ואבאר בקיצור נמרץ כי איתא אנכי ר"ת "אנא "נפשי "כתבית "יהבית והוא סוד הנפש ובתוכו סוד הרוח והנשמה כמו שאמר אא"ז זללה"ה בסוד תחתיים ושניים ושלישים תעשה כן הוא בסוד נפש רוח ונשמה והבן ובפירוש אמר לבקש מהאותיות היינו מסוד אור האלוהות אשר בתוכם ולבקש משם והבן: וזהו תכלית בריאת האדם בתורה ובמצות ובעבודה וכבר בארתי זה במקום אחר כי זה סוד תורת ה' תמימה משיבת נפש והוא תורה לשמה ע"ש ואם היו ישראל מדבקים עצמם בדיבור אנכי ולא יהיה לך ממש והיו שם כולו באותו מקום ושם א"א להיות ביטול ח"ו כי הוא חי וקיים ודבריו חיים וקיימים כמו שנתבאר לעיל אך רבים מהם השגיחו על הקולות ועל הלפידים והם סוד המלאכים ויש שם בחי' יצה"ט ויצה"ר והצדיקים והנשמו' שדבקו עצמם ממש בסוד אנכי כנ"ל הם חיים וקיימים ודבריהם חיים וקיימים לעולמים ולא יאונה לצדיק כל און:

ט״ודבר אתה עמנו ונשמעה וכו' ויאמר ה' הטיבו מי יתן וכו' פירוש כי יש שני מיני עבודות אחד שלפעמים בא לאדם התלהבות גדול מלעילא בלי שום התעוררת מלתתא ולפעמים צריך הכנה והתעוררת לעבודה ומתלבש עצמו באהבה ויראה רבה ולחקור ולהתבונן ברוממות הבורא ב"ה ואח"כ מקשר עצמו להעולמות וד"ל והנה העבודה הראשונה הנ"ל היה בשעת מתן תורה כי השפיע עליהם הקב"ה אהבה ויראה לכן אמרו דבר אתה עמנו פי' אין אנו רוצים לעבוד עבודה בלא התעוררת מלתתא בחקירה והתעוררת פן נמות פירוש לפעמים יפלו ממדריגה הזאת ולא נדע איך לעלות רק דבר אתה שמשה היה בחי' דעת ובדעת חדרים ימלאו אז לא נבוש לעולם כי אע"פ שיפלו ממדריג' אז נעבוד על הכרה ראשונה ונלך בעקבותיו ולזה אמר הקב"ה הטיבו כל אשר דברו מי יתן כל הימים לעבוד אותי בהתעוררת והתבוננת כל הימים ודו"ק:

ט״זבמדרש רבה פרשה ואתחנן מי יתן וכו' אמר ר' מאיר משל למהד"ד לגונב ונגנב מי גדול הגונב או הנגנב הוי אומר הנגנוב כמ"ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו לכן אמר מי יתן וכו' והוא תמיה ומושלל הבנה אבל הנראה לפי ענ"ד לתרץ בכאן ב' פירושים מה שטענו ישראל ומה שהשיב להם הקב"ה א' שהם טענו דבר אתה כ"א ידבר עמנו אלקים לא נוכל לסבול הבהירות והעבודה הגדולה מחמת יראה אך רצונינו לעבדו בפשטיות העבודה לכן נקבל על ידי אמצעי ולא תכבד העבודה שנוכל לסובלו והפירוש הב' י"ל כי בפיהם כך אמרו אבל דעתם היה כמ"ש לעיל לעבוד בחקירה והתבוננת והם אמרו דבר שסובל ב' פירושים ומשה היה סבור שדעתם היה לעבוד בחקירה והשיב לו הקב"ה מי יתן והיה לבבם כמו שאתה סובר בדבורם ועוד ליראה אותי כל הימים שיהא כל הימים תמיד מחשבותיהם ולבם תמיד בעבודה הנ"ל ולע"ע אין לבם כמו שאתה סובר רק כפירוש הא' ומאן מוכח איזה פירוש יוכשר אם הא' או הב' ומצינו לדייק שהפירוש הא' הוא אמת דקשה בפסו' מאמר הקב"ה הטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה ממה נפשך אם הקב"ה מדקדק על הלב למה אמר אשר דברו אלא ע"כ שדיבורם היה טוב ולבם לא כך היה כסברת משה ולזה השיב לו הקב"ה מי יתן והיה לבבם כדיבורם נמצא לפ"ז היה בכאן אחד בפה ואחד בלב וידוע כשהדבור מדבר מה שאין בלב נקרא הדבור גונב והלב נגנב וזהו מאמר ר' מאיר שהיה רוצה להכריח ולהראות כפירוש הא' מכח קושיא אשר דברו כנ"ל לכן אמר שהקב"ה חפץ באמת בלב כי הוא העיקר ולא הדבור כי המעשה יותר גדול מהנגנב כשבידו לעשות שלא יוגנב ממעשה הגנב והלב בוודאי יש בידו למחות שלא יוגנב לזה אמר הקב"ה מה בכך שהטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם כנ"ל שלא יתן עצמו ליגנב והם ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון אבל שאר תנאי סבירא להו כפירוש הנ"ל על פסוק מי יתן והמש"י ודו"ק:

י״זלא תעשון אתי אלקי כסף י"ל בזה בדרך רמז ע"ד דאיתא בזה"ק כשישראל מכשירים ומטיבים מעשיהם אז השכינה מתפארת עצמה חזי נא במאי ברא אתינא לגבך ע"ש דאז עאלת בלא כסופא קמיה מריה כמ"ש בחרוז של לכה דודי לא תבושו ולא תכלמו וכו' אבל כשאין צדיק בארץ אזי גורמין ח"ו כסופין ובושה להשכינה כביכול שאין לה במה להתפאר עצמה לפני הבורא ב"ה וזה י"ל הפירוש לא תעשון אתי היינו אותי אלקי כסף פי' כסף לשון כסופא ובושה והיינו לא תעשון אותי שאהיה אלקי כסף היינו כביכול עאלת בכסופא והבן: