דגל מחנה אפרים, בשלחDegel Machaneh Ephraim, Beshalach

א׳וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים: יש בזה ב' פירושים ברש"י אופן אחד שיצאו מזוינים סוס מוכן למלחמה ולה' הישועה וח"א שיצאו אחד מחמשים וכו': וי"ל בדרך רמז ששני הפירושי' אמת ושניהם ענינם אחד והנה בכל דבר צריך לעשות עצמו כלי והכנה לאותו דבר כמו סוס מוכן למלחמה הוא הכלי ההכנה לבחינת מלחמה ובאמת ולה' הישועה כי אם ה' לא יעזור לו וישמור כבר אמר דוד המע"ה שוא תשועת אדם באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו וכן הוא הענין בעבודת הבור' ב"ה צריך האדם לעשות עצמו כלי והכנה לקבל סוד אלוהות בתוכו וידוע כי ביציאת מצרים יצאו ישראל מחמשים שערי טומאה לנ' שערי קדושה שהוא סוד החמשים וסוד הנשמה כי נשמה הוא סוד המחשבה שהוא בחי' חשב ר"ת חמשים שערי בינה וגילה הכתוב לנו הכנתם שעשו שעי"ז יצאו מן הטומאות מצרי' לסוד הנשמה ע"י מצות מעשיות שעשו עצמם כלי בדם פסח ובדם מילה כדאית' בגמר' על פסוק משכו וקחו לכם צאן משכו עצמיכם מן הע"ז ולקחתם אגודת אזוב הוא סוד בחי' התקשרות וטבלתם בדם אשר בסף הוא סוד סוף והיינו לקשר סוף ואחרית בראשית וסוד משקיף ושתי מזוזות הם בחי' האמונה והם בחי' חיים שהוא ענין מזוזת זז מות ובבחי' עשיות המצות האלו עשו עצמם כלי והמשיכו עצמם מן ע"ז לבחי' יחודי אלקים כדי שיוכלו לעלות ממצרי' לסוד חמשים שהוא לקבל הנשמה כנ"ל והוא ענין הב' פירושים פי' אחד היינו שיצאו אחד מחמשים ר"ל שעלו ממצרי' בסוד אור החמשים שהוא הנשמה והפי' השני הוא שהיו מזויינים ר"ל מהיכן זכו לזה ע"י שעשו עצמם כלי והכנה בעשיות המצות כנ"ל לקבל אור הנשמה לעלות משם בסוד הנשמה שהוא סוד המחשבה בחי' חשב ר"ת חמשים שערי בינה והמש"י:

ב׳ובני ישראל יוצאים ביד רמה ותרגומו ובני ישראל נפקין בריש גלי י"ל בזה ע"ד ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על תן במדבר הר היינו שהוא תפלה להש"י שיתן הר היינו הריש שהוא חכמה ע"ד ראשית חכמה במדבר היינו בדבור ר"ל שיהיה יחוד דיבור שהוא מלכות סוף כל המדריגות עם חכמה וזהו יחוד יוד ראשונה של הוי"ה עם יוד אחרונה של אדנ"י וזהו סוף מעשה היינו יוד של אדנ"י יתייחד במחשבה תחלה שהוא יוד ראשונה של הוי"ה ואז יהיה גאולה שלימה וזהו שמרמז הפסוק ובני ישראל יוצאים היינו מן הגלות ביד רמה היינו ביוד רמה כמו שאית' בכוונת פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודיך כן נמי י"ל א"ת ביד רמה אלא ביוד רמה היינו שהיוד אחרונה של אדני יתרומם ויתנשא ויתייחד ליוד ראשונה של הוי"ה ב"ה ואז יפקון מן גלותא: וזהו שרימז ג"כ התרגום בריש גלי היינו שהריש שהוא חכמה יתגלה אל הדבור שהוא מלכות והוא יחוד הב' יודי"ן של הוי"ה אדנ"י כנ"ל והבן:

ג׳או יאמר בריש גלי היינו בשיר גלי ר"ל כשיתגלה שיוכלו לומר לפני הש"י שירה כמו מרע"ה ושאר הצדיקים שאמרו שירה אז ובני ושראל יוצאים מן הגלות והבן:

ד׳או יאמר בריש גלי ע"ד דאיתא בזוה"ק בספרא דא יפקון מן גלותא וע"ש שמבואר עוד יותר כשיתגלה הספר הזוהר בדא יפקון מן גלותא: וזהו שמרומז בפסוק ובני ישראל יוצאים היינו מן הגלות כנ"ל ביד רמה ותרגומו בריש גלי בריש ר"ת רבי שמעון בן יוחאי גלי כשיתגלה ספרו הקדוש ספר הזוהר אז בדא יפקון מן גלותא והבן:

ה׳או יאמר ע"פ מה שאמר הרב הקדוש המפורסם מוהר"ר ליפא מחמעלניק וע"ד דאיתא באגרת הקודש של אא"ז זללה"ה הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאי ע"ה ששאל למשיח אימתי אתי מר והשיב כשיתגלה תורתיך ויפוצו מעינותיך חוצה ע"ש: וזה י"ל שמרומז בפסוק ובני ישראל יוצאים מן הגלות בריש גלי: בריש ר"ת רבי ישראל בע"ש גלי היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעינותיו אז יפקון מן גלותא והבן:

ו׳וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ויבקעו אותיות ויעקב היינו כדאיתא בזוה"ק וירא ישראל וכו' ישראל סבא והוא שמרמז כאן ויבקעו המים שע"י יעקב שהיה שם ובזכותו נבקעו המים וק"ל:

ז׳וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד צריך להבין יתור תיבת עד אחד כי היה די לומר לא נשאר בהם או לכתוב לא נשאר בהם אחד מאי עד אחד: וי"ל בזה לפע"ד שיש בזה רמז נכון מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח ונקדים הפסוק ה' איש מלחמה ה' שמו ופירש"י מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם כמ"ש ואני בא אליך בשם ה' צבאות עכ"ל והנה הכתוב הזה כתיב אצל דוד המע"ה שאמר לגלית הפלשתי והנה איתא בזוה"ק חמשה חלוקי אבנים שהיה לוקח דוד והיה לוחם בהם עם גלית הפלשתי היינו ה' תיבות דיחודא שמע ישראל ה' אלקינו ה' ושוי אותם בקורט' חדא היינו באחד ובזה היה גובר אותו עיי"ש וענין הזה הוא נצחיות בכל אדם ובכל זמן בזה מתגברים על כל אויבים ומזיקים כמאמר חז"ל כל האומר ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו עי"ש ובזה התגבר ג"כ דוד המע"ה על גלית והנה רש"י ז"ל מרא' מקום כאן בשמו הוא נלחם כמו ואני בא בשם ה' צבאות שכתוב אצל דוד המע"ה שלחם עם גלית ביחודא דק"ש ובוודאי גם כאן ברזא דיחודא היו נלחמים וזה י"ל שמרומז בפסוק לא נשאר בהם עד אחד היינו עד אחד ע"י יחוד של ק"ש שהוא שמע ישראל וכו' ה' אחד וידוע שמע עיין רבתי אחד דלת רבתי שהיא תיבת עד שהוא מרומז שזה עדות שישראל מעידים על אחדותו ית"ש והוא שאמר ע"י עד אחד שהוא רזא דיחוד' זהו שכתוב בשמו הוא נלחם ועי"ז לא נשאר בהם ואבדו כולם כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו וכו' והבן:

ח׳ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה י"ל בזה כשהאמינו בה' וגם האמינו שמשה הוא עבדו שהוא צדיק אז ישיר משה היינו אז היה יכול משה לומר שירה והמשכיל יבין:

ט׳אז ישיר משה ובני ישראל וכו': נשאלתי בזה למה בשירת הבאר בפרשה חוקת כתיב אז ישיר ישראל ולא כתיב ובני ישראל וכאן שנה הכתוב ובני ישראל וי"ל בזה ע"פ הנ"ל דאיתא בזוה"ק וירא ישראל ישראל סבא שיעקב היה שם ולכך מכנה אותם בשם בני ישראל כי האב היה שם ונגד האב שייך לומר לקרוא להם בנים וק"ל:

י׳ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וילונו העם על משה וכו' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים וכו' ויאמר אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך יש בזה סוד ורמז נכון לפענ"ד ולהבין התרגום על ויורהו ה' עץ ואולפיה ה' אעא ונקדים הפסוק צדיק כתמר יפרח והיינו צדיק הוא בחי' תמר כי כמו תמר לית דכר בלא נוקבא כך הוא הצדיק שדבוק תמיד ביראת ה' כל הימים ותמן שכינתא שריא וממילא שורה תמן הש"י ג"כ כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וכו' ותרגומו בכל אתר דתשרי שכינתי תמן וכו' נמצא הוא מעורר תמיד יחוד קוב"ה ושכינתיה והנה כבר נתבאר זה לעיל שהתורה נקראת ג"כ תמר כי תרי"ג מצות התורה עם כ"ז אותיות התורה הוא מספר תמר וזה י"ל הרמז בכאן ויבואו מרתה היינו שנפלו ממדריגתם שהיו דבוקים בצדיק ובתורה הנקראים תמר ועשו מן תמר מרתה ולא יכלו לשתות מים היינו התורה כי מרים הם היינו הם עצמם מרים שנפלו ממדריגתן והוא ע"ד דאיתא בתיקונים על ויבאש היאר ולא יכלו לשתות מים מן היאר כי תורה אור סרחת לגבייהו וכו' וזהו נמי כי מרים הם הם הם המרים ונדמה להם תורה וצדיקים למרה ואינם יכולים לדבק בהם ובזה גורמים התעורר' תגבור' הדיני' עליה' וזהו וילונו העם על משה שמתחילין לדבר רע על הצדיק ובזה נתעורר הדין הקשה עליהם ויורהו ה' עץ ותרגומו ואולפיה ה' אעא אעא מספר ע"ב שהוא מדת חסד שמספרו ע"ב היינו שהש"ו היה לומד אותו איך להמתיק מרירות הדינים ע"י מדת החסד וזהו וישלך אל המים וימתקו המים שע"י מדת החס' נעשה מים מתוקים וערבים הנובעי' ממקור מים חיים ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וכו' כל המחלה כי פ"ג מיני חולאים יש שתלוים במרה כמנין מחלה וזהו לא אשים עליך כי נמתק מרירותם ע"י כי אני ה' רופאיך היינו בשם הוי"ה מדת החסד אני רופאיך והבן:

י״אאו יאמר כל המחלה וכו' כי אני ה' רופאיך: כי תיבת המחלה מספר פ"ח ע"ש שהוא פח יקוש וזהו לא אשים עליך כי אני ה' אני עם ה' מספר פ"ז והצדיק המייחד אותם הוא פ"ח והוא רופאיך שבטלין כל הדינים וחלאים כשמתייחד אני עם ה' שהוא יחוד קב"ה ושכינתיה והבן:

י״באו יאמר כי אני ה' רופאיך ע"ד שקבלתי מן אא"ז זללה"ה שכל היסורים הבאים על האדם ר"ל הוא מחמת שיש חסרון כזה בשכינה כביכול שאין היחוד בשלימות וע"כ הש"י שולח עליו יסורים כדי לעוררו להתפלל על חסרון השכינה כביכול במ"ש כי חולת אהבה אני ויראה לעורר אהבה רבה לייחד קודשא ב"ה ושכינתיה ביחוד אמת בשלימות בלי שום חסרון ואז ממילא יסתלק הדינים והיסורים מעליו והוא שמרמז הפסוק כי אני ה' היינו שיהיה אני שהוא השכינה עם ה' שיהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה הוא רופאיך היינו רפואה שלך כי אז ממילא מסתלק ובטל כל היסורים ונמתק כל הדינים והבן:

י״גאו יאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרי' לא אשים עליך כי אני ה' רופאי': ויש להעיר בזה דיוק תיבת במצרים לא אשים עליך משמע אבל שאר חולאים ח"ו ישים עליהם גם צרך להבין אחר שאמר שלא ישים עליהם כלל החולאים מה זה שאמר אני ה' רופאי' למה צריך רפואה והנכון בזה לפענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח ע"פ הידוע שכל המכות היו נגוף למצרים ורפוא לישראל וכבר נתבאר זה לעיל כי המצרים שהיו דבוקים בשקר וכחש היה להם חושך שהוא צירוף כחש וישראל שהיו דבוקים באור היה להם אור וכן בכל המכות שהיה להם היה להם מבחי' רעתם עצמם וההיפו' לישראל והוא שמרמז הפסוק כאן אם שמוע תשמ' לקול ה' אלקיך וכו' שתדבק עצמך לאור באור ה' אז בוודאי כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך שום מכה מהם כיון שתהיה דבוקים באור ה' כי אני ה' רופאי' אני ה' לפעמים פירושו נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני ולפעמים פירושו נאמן לשלם פורעניו' לרשעים והוא שאמר כי אני ה' רופאיך היינו שזה היא הרפואה שלך כשתשמע לקול ה' אז יהיה אצלך אני ה' נאמן לשלם שכר ולאומות יהיה אני ה' נאמן לשלם פורעניות שהוא נגוף למצרים ורפיא לישראל כנ"ל וזהו לא אשים עליך כי אני ה' נאמן לשלם שכר הוא רופאיך שאותו שיהיה נגוף למצרים הוא רפואה לישראל וזהו רופאיך והבן:

י״דאו יאמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וכו' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש כי זה גלוי שהתורה נקרא מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים ר"ל בזה כי צמא הוא מספר קל"א שהוא מספר סמא"ל וע"י התורה שהוא מים הוא מתבטל כמו דאיתא משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ היינו מחמת קדושת בהמ"ד שלומדים שם תורה ומתפללי' ממילא הוא מתבטל ונמתקין כל הדינים שהם בחי' ברזל ונעשו חסדים גמורים בחי' מים: ולכן התורה נקרא מים כי הוא נביעו לכל הנבראים שכולם הם חיים וקיימי' ע"י התורה והעבודה שעוסקי' בהם ישראל כי אורייתא וקב"ה וישראל כולהו' חד הוא ואך ורק כשממשיכין סוד אלוה בתורה ע"י שלומדים התורה לשמה אז יש בה כח אלוהות ונעשית סוד נביעו להחיות ולרפאות כמו חש בראשו יעסוק בתורה וכו' וכן זכה נעשה לו סם חיים וכו' כמו שאמרתי כבר על פסוק וחי בהם אני ה' היינו כשיש בתורה אני ה' דהיינו קב"ה ושכינתיה הנקראת אני אז וחי בהם היינו נעשה לו סם חיים אבל כשלומד ח"ו התורה שלא לשמה רק לשם דברי שטות והבלי עולם אז הוא להיפוך ח"ו ומזה בא התעוררת כל הדינים כיון שאינם נמתקי' על ידי התורה והוא שאמר הכתוב ויבואו מרתה והוא ע"ד שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה בשם ספר ברית מנוחה תלמיד חכם שסרח ואינו הולך בדרך הטוב והישר בוודאי שתה מן מים המרים המאררים וזהו ויבואו מרתה היינו לאותו בחינה של מים המרים ולא יכלו לשתות מים ממרה פי' להמשיך חסדים להחיות נפשותם כי מרים הם היינו כנ"ל: וכמו שאמר הרב הגאון מוה' יעקב יוסף הכהן אע"פ שמימי התורה בוודאי מתוקים מדבש ונופת צופים עכ"ז נדמה להם למר והטעם כי מרים הם: הם הם המרים מחמת חולשת העונות ר"ל כמו החולה אשר כל טעם מתוק ידמה לו למר כן הוא בחולי הנפשות כמ"ש בפסוק בישעיהו שמים מר למתוק ומתוק למר והיינו שנתהפך עליו מתיקות ועריבות התורה למר ואינו יכול לשתות מהם להחיות את נפשו ועי"ז לא זכה נעשה לו וכו' וכמו שדרשו רז"ל על פסוק יערוף כמטר לקחי וכו' והשם בחסדו הגדול החפץ בתשובת וטובתן של ישראל רצה להחיות את נפשם והראה להם איך סוד אלוהותו גנוז בתורה ממש ובסוד נשמת האדם כמו אורייתא וקב"ה וישראל כולהו חד וכבר נתבאר זה בפרשת וארא וזהו ויורהו ה' עץ ותרגומו ואולפיה ה' היינו שלמד אותם איך הוי"ה ב"ה שהוא עץ כידוע סוד הפדיון והתורה שהיא עץ חיים וישראל הנקראים עץ ע"ד כי האדם עץ השדה הם אחד ושורש אחד וע"י לימוד ועסק התורה לשמה יכול להחיות את נפשו ולתקן רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לדבק עצמו בשורש' ובשורש שורשם שהוא התורה והוי"ה ב"ה כמבואר לעיל שהוי"ה ב"ה הוא סוד כל התורה כולה והכל הוא ע"י עוסקם בתורה לשמה ולבקש מן האותיות ממש וכמו ששמעתי פירושו מן אא"ז זללה"ה פי' מן סוד אלוה שבהם שיעזור להם לדבר האותיות בכוונת אמת לשמה ועי"ז נמתקין כל הדינים בשורשן ונמתקין המים כי אז טועם בתורה טעם מתוק וערב והמים הם מתוקי' מדבש וכו' שממתיקין כל הדינים וכל העונות ונעשה נביעו ממש לו ולכל העולמות כמו שאמר אליהו ז"ל והאי נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא ואזי וימתקו המים והבן וסמיך לזה והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וכו' כל המחל' לא אשים עליך כי אני ה' רופאי' ע"ד ולכל בשרו מרפא שקאי על התורה רק שיהיה בה אני ה' כנ"ל אז הוא רופאיך והבן כל זה כי בכאן מבואר סוד הפדיון אשר הוא בשם עץ ועפ"ז תבין מה שאמר אא"ז זללה"ה על מאמר חז"ל מפני מה חרבה ירושלים על שלא ברכו בתורה תחלה ואמר הוא ז"ל היינו שלא ברכו ברכת והערב נא שהוא ברכה ראשונה שמברכין על התורה בבוקר והוא פלא וע"י הנ"ל הוא מובן כי צריך להתפלל ע"ז כמו שאמר הוא ז"ל כי התורה הוא סוד אדם שלם ויש בה מים מתוקי' ומים המרי' וצריך להתפלל ולבקש זה מאת ה' שיטעים בתורתו המים מתוקים וערבים וזהו ברכת והערב נא והבן והוא ממש סוד הפדיון:

ט״ואו יאמר ויבואו מרתה ולא יכלו וכו' ויורהו ה' עץ וכו' אם שמוע תשמע וכו' אני ה' רופאיך וכו' חנני ה' בזה ברחמיו ובר"ח ע"ד רמז ונקדים מאמרם ז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי' הרבה רמזו בזה שמביא זכות ובהירות אפילו במקום עמקי הקליפות שהם בחי' הרבה בסוד כל המוסיף גורע שהוא מצד הקליפה גם שם יוכל להמשיך זכות ובהירות אור החכמה ע"י עוסקו בתורה לשמה לבטל עומקות חשכיות הקליפות ולהאירם באור החכמה וזה י"ל ג"כ כוונת אמרם יודע היה בצלאל לצרף אותיות וכו' היינו כמו ואצרוף כבור סיגייך ר"ל שהיה יודע לצר' האותיות כמו מצרף בבור שמצרפים שם הזהב מעכירות ופסולת כך היה מזכך ומלבן מעכירות הקליפה והמשיך לשם זכות ובהירות וזהו ג"כ רמז אמרם ז"ל מגלגלין זכות ע"י זכאי ע"ד שאמרתי כבר על ענין שנאמר ימינו פשוטה לקבל שבים להבין זה איך שייך ענין זה אצל הש"י אבל הענין הוא שזהו כינוי להתעוררת חסד אל יתברך שרוצה לזכות עמו ישראל הוא שולח אור קדוש נשמה קדושה הנאצל מעצמותו יתברך לעוה"ז ועי"ז מתעוררים בני עמו ושבים בתשובה אליו יתברך וזהו ימינו פשוטה היינו אור חסדו שהוא הצדיק שיש בעולם שנלקח מאור חסדו יתבר' לקבל שבים שעל ידו רבים שבים לאביה' שבשמים הן ע"י תורה ותפלתו שממשיך עליהם דעת ובהירות אור החכמה וזהו מגלגלין זכות היינו הש"י מגלגל זכות ובהירות לעמו ישראל ע"י זכאי היינו מי שהוא זך ובהיר בעצמו אז הוא ממשי' זכות ובהירות לנשמות ישראל ולכל הדברים שיש בעולם אפילו במדריגת תחתונים מאוד ובהבנת דבר זה במה יכול להשיג עשות כך ובמה כוחו גדול כ"כ ונקדים הלא ידוע בעשרה מאמרות נברא העולם והם מכווני' נגד עשרת הדברות וידוע שדיבור אנכי הוא כולל כל התורה כולה וכנגדו מאמר ראשון הוא כולל כל היוד מאמרות והנה מאמר ראשון הוא בראשית כי בראשית נמי מאמר הוא נמצא במאמר ראשון שהוא בראשית בו לבדו נברא כל העולם ובראשית תרגום ירושלמי בחוכמתא והיינו על דרך כולם בחכמה עשית ובתיבת בראשית שהוא התחלת התורה נכלל כל התורה מראש ועד סוף וממלת בראשית אתפשטות כל התורה כולה ולכך כל התורה הוא מלה דחכמתא ואין לך אות או מלה זעירא בתורה דלא רמיזין ביה רזין דחכמתא מחמת שכולא הוא בסוד החכמה וזה מורה פתיחת התורה באות ב' וסופה בלמ"ד שהיא מורה על ל"ב נתיבות החכמה שכלולים בתורה מראש ועד סוף כולה בכלל אור החכמה והוא שרימז פיה פתחה בחכמה היינו התורה הקדושה פתיחתה בחכמה היינו במלת בראשית שתרגום בחוכמתא ובאמת בתיבה זו לבדה היה סגי כי בו נכלל כל התורה כולה ובזה נברא כל עלמין כמו כולם בחכמה עשית והוא כמו מאמר רז"ל והלא במאמר אחד יכול וכו' אלא ותורת חסד על לשונה היינו מה שיש לשון בתורה שמתפשטת להרבה דיבורים הוא מחסדו יתברך כמ"ש ליתן שכר טוב לצדיקים וכו' ולכך הצדיק יכול להמשיך זכות ובהירות אור החכמה לכל הדברים אפי' למדריגת הפחותים מאוד כי הכל בחכמ' אתברירא כמו שכלם בחכמה עשית ואין שום דבר בעולם שצא מגדר החכמה מא"ס עד אין תכלית וכו' ולכך יכול להעלותם לשורשם ולמקורם ובזה הוא ממתיק כל הדינים בשורשיה' לסוד החכמה שהוא שורש החיים והחסד וזהו שמרמז הפסוק וזרחה לכם יראי שמי שמש צדק' וכו' שמש היינו התורה שהיא תרי"ג וכ"ז אותיו' מספר' שמש והוא שאומר כשתהי' יראי שמי שמש היינו שתעסקו בתורה הקדושה בדח"ור ויהיה שמי בתורה וזהו שמי שמש אז יזרח לכם לצדקה ומרפא כי ע"י התורה שהוא בסוד החכמה נמתקו כל הדינים וזהו שרימז כאן הפסוק ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים היינו התורה הקדושה כי מרים הם בעצמם כדאיתא בכתבי הכהן דק"ק פולנאה ע"ש ויורהו ה' עץ היינו שהשם ב"ה נותן עצה ה' עץ היינו שילמדו לשמה שיהא השם ב"ה בתוך התורה שהיא עץ החיים ואז וימתקו המים כי בזה מביא זכות ובהירות אור החכמה מאותיות והוא שאמר כי אני ה' רופאי' כי בזה נמתקו כל הדינים כמ"ש ולכל בשרו מרפא והבן:

ט״זויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח על דרך שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וזה הוא תוכן דבריו כי יש בטוח ומבטיח ומובטח בוטח היינו אותו שהו' בוטח ומבטי' היינו אותו שהו' מבטיח ומובט' היינו אותו עילה שעי"ז הוא בטוח לבוא לאותו הדבר והוא דרך משל השם יתבר' הוא המבטיח לאדם שיתן לו כל צרכיו ודי מחסורו כשיל' בדרכיו והאד' הוא הבוטח בזה ומובטח היינו שהוא בוטח שהשם יזמין לו בוודאי פרנסתו אך צריך עילה לזה שיהיה סיבה מאת השם יתבר' שעל ידה יתפרנס או מו"מ או שאר דבר והאדם בזה עדיין לא הגיע להאמינה העיקריות כי העיקר להאמין בה' שהוא לבדו הוא ואין בלתו שאינו צריך לשום עילה וסיבה שעי"ז יומשך לו פרנסתו כי הוא עיל' כל העילות וסיבות כל הסיבות ואפי' שלא יעשה שום עילה ומו"מ ושום הכנה לפרנסתו השם יכול להזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול וזהו ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו היינו המובטח שלו יהיה ג"כ ה' שרק הוא לבדו הוא ואין שום דבר שיהיה עילה וסיבה לפרנסתו או לשאר דבר שעל ידה יגמור הדבר שהוא מבטיח לו שאינו צריך לשום דבר ושום הכנה שיהיה עילה וסיבה והכל הוא רק ה' יתב' ואפילו כשיש לו הדבר ע"י עילה יאמין באמונה שלימה שהוא ממש ה' יתברך שרצה לפרנס אותו בדרך זה אבל לא שיהיה מוכרח הדבר ע"י סיבה והכנה רק לבטוח בה' וזהו מהמדריגה גדולה וזה י"ל שמרומז בפסוק ויאמרו איש אל אחיו מן הוא היינו מן לשון הכנה כמו וימן ה' וכו' והיינו שצריך להכין שיהיה איזה עילה וסיבה להתפרנס על ידה כי לא ידעו מה הוא היינו שלא השיגו מדריגה זו לידע ולהאמין כי מה היא היינו שאפי' העילה והסיבה ג"כ הוא בעצמו זה כביכול הש"י עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות גם מה הוא הוי"ה במילוי אלפין והיינו שזה לא ידעו שאליפו של עולם הוא בתוך העילה ההוא כי אין בלתו ומבלעדו שום דבר ומלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והכל הוא ממנו ובידו לפרנס האדם בלי שום עילה וסיבה כלל כי הכל הוא ממנו אבל אלו ידעו זה שאלופו של עולם הוא מסתתר שם אז היה נעשה מן עם א' שהוא אותיות אמן שהוא יחוד אמיתי יחוד קוב"ה ושכינתיה והבן:

י״זהוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו יש בזה לענ"ד סוד ה' ליריאיו וכמדומה לי שהוא על דרך אבות הוא הלח' אשר נתן ה' לכם לאכלה וכו' וכיצד תאכלו זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש ע"ד שאמר אא"ז זללה"ה זי"ע במלך שהניח לבנו אוצרות משונים זה מזה וכיסו אותם במכסאות זהב ובצירות בהיכלות וכל אחד מבניו לפי שכלו ישכיל ויבין וימצא והוא ממש מתיר אסורים לאור גדול ומאיש לאיש ומאיש לאדם לכן אפשר שזה נרגש בטעמים כי הטעמים הם העליונים וכל מה שהוא תחתון צריך לעליון יותר מספר נפשותיכ' נעשה נפשותם ספירות והוא לשון בהירות והוא ע"ד שאמר אאז"יע זללה"ה שצוה הרמב"ם לכתוב למדינה אחת והוא מבואר בכתבי הכה"ג דק"ק פולנאה ע"ש איש לאשר באהלו תקחו כי כל אחד הוא מכוסה באוהל שכן באדם וכל אחד יש לו מעלה יתירה זה מזה ואני כתבתי ג"כ אולי יחנן ה' צבאות ויבוא אחד מבני ומתלמידי יבין וישכיל כמשל הנ"ל:

י״חוהמן כזרע גד הוא י"ל ע"ד הנ"ל ואיתא בזוה"ק פרשה ויחי אמר רבי יצחק אלמלא דהוה גד מבני השפחות הוה שעתא קיימא ליה לאשלמא יתיר מכולהו הה"ד בא גד קרי וכתיב בגד חסר א' דהא שעתא קיימא בשלימו ואסתלק מיניה וכו' עי"ש והיינו אלו היה מלא בא' שאלופו של עולם היה שם הוה שעתא קיימא ליה יתיר מכולא רק שהיה חסר א' כנ"ל וזש"ה והמן היינו מה שצריך הכנה שיהיה עילה וסיבה לפרנסה הוא כזרע גד שחסר א' שלא השיג זה שאלופו של עולם הוא העיקר ומסתתר בכל העילות והסיבות כנ"ל אבל אלו היה בא' היינו שידע שאלופו של עולם הוא שם ואין שום דבר מבלעדו אז בוודאי היה מזומן לו הפרנסה וכל צרכיו בלי שום עילה וסיבה והכנה כלל והבן:

י״טאו יאמר והמן כזרע גד הוא ע"ד בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזל' תליא מילתא והנה גד פירוש מזל כמו גד גדי וכו' והוא שאמר והמן היינו הפרנסה כזרע גד הוא היינו שתלוי במזל:

כ׳או יאמר והמן כזרע גד הוא היינו כמו גומל דלים שהוא רק מצד החסד כך הפרנסה שהש"י מפרנס לכל בריותיו במדת חסדו וטובו אף שאינם ראוים לכך וק"ל:

כ״אאו יאמר והמן כזרע גד הוא ע"ד כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וממילא כפי רחמנותו על הבריות כך מרחמין עליו מן השמים וככה הוא מעורר על עצמו רחמנות מן השמים וזהו והמן היינו הפרנסה והשפע הבאה לו מן השמים הוא כזרע גד ר"ת גומל דלים היינו כפי מה שהוא גומל דלים ומרחם על הבריות כך מרחמין עליו מן השמים: וק"ל:

כ״באו יאמר והמן כזרע גד לבן חנני ה' בזה ברחמיו וברו"ח בדרך רמז שיחובר מלת לבן אל כזרע גד ונקדים מה דאית' בגמרא דשבת אתו דרדקי וכו' דאפילו בימי יהושיע בן נון וכו' א"ב אלוף בינה ג"ד גומל דלים ז"ח הקב"ה זן אותך ונותן לך חיים וקושר לך כתרים עי"ש והנה לפי פשוטו כ"א היא ענין בפני עצמו א"ב הוא לומד תורה וג"ד הוא ענין אחר היינו גומל דלים ונראה לתרץ באופן שיש לו חיבור ומישך שייכים להדדי ע"פ מ"ש כבר על פסוק אשרי משכיל אל דל דלכאורה היה צריך לומר חונן אל דל ולא לשון משכיל אבל האמת הוא דידוע אין עני אלא מדעת וזה נמשך מזה מי שהוא עני בדעת הוא עני בגשמיות ג"כ וההיפוך בהיפוך ואף שלכאורה חוש הראיות מכחיש זה אך בוודאי יש דברים בגו ולא ניתן להעלות על הכתב ונמצא עיקר הצדקה וחנינה לדל הוא כשמרח' עליו להשכילו דעת ויהיה עשיר בדעת ממילא יסתלק ממנו גם עניות גשמיות והיינו שממשיך שכל ודעת לידע חסרונותיו וירגיש גדול עזבם ואז ממילא יהיה עשיר בגשמיות ג"כ וזהו אשרי משכיל אל דל היינו שרואה ויודע איך להמשיך שכל אל דל ובזה יבוטל ממנו העניות לגמרי בגשמיות וברוחניות והוא שרמזו חז"ל בדבריהם אלוף בינה גומל דלים היינו שבכך הוא גומל דלים שאלוף לו בינה ושכל וזהו עיקר החנינה לדל ומה שתלה הדבר ביהושיע שאמר שאפילו בימי יהושיע לא איתמר וכו' יש דברים בגו ויש לאלוה מילין להבין זאת ואין כאן מקומו: וזהו שרימז הפסוק והמן כזרע גד לבן היינו פרנסה שמכונה בשם מן ע"ש שצריך הכנה הוא כמו גד היינו גמילות חסדים ר"ל כמו שמרחם על הבריות כך מרחמין עליו מן השמים כזרע גד היינו צדקה כמו זרעו לכם לצדקה ואח"כ מפרש איך יהיה אופן גמילות חסדים לב"ן ר"ת ל"ב נתיבות היינו שממשיך לו חכמה מל"ב נתיבות חכמה ודעת והמש"י:

כ״גויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר יש בכאן רמז נפלא מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד דאיתא בזוה"ק מאי שבת שמא דקוב"ה ע"ש ויש להבין זה כי שם שבת מורה על שם הוי"ה ב"ה והוא כי שי"ן יש לה ג' קוין והוא מרמז על תלת אבהן שהם בחי' יה"ו בת היינו בחי' מלכות שהו' דוד רגל רביעי שבמרכבה והוא בחי' ה' אחרונה נמצא שבת הוא ממש שם הוי"ה ב"ה שמרומז באותיות שבת וזה י"ל שמרמז הפסוק כאן שבת קודש לה' היינו שבת הוא ממש לה' היינו שם הוי"ה ב"ה אך מחר היינו לשון מחיר שנתחלף באותיות שבת כמו בשכמל"ו שהוא ג"כ רזא דיחודא אך שהוא במחיר וחילוף לפי שלא ניתן בהתגלות שאומרום אותו בחשאי וכן שבת שניתנה בצינעא אינו נגלה בו השם הוי"ה ב"ה רק באתכסיא ולאותם המסתכלין שעיניה' בראשם הם מסתכלין איך שנסתר ונרמז בו השם הוי"ה ב"ה והמשכיל יבין: