דגל מחנה אפרים, באDegel Machaneh Ephraim, Bo

א׳בא אל פרעה וכו' י"ל הרמז בזה ע"ד דאיתא בזוה"ק על בא אל התיבה רזא דא למימחא חיובא ע"ש בפ' נח:

ב׳בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אותותי אלה בקרבו יש בזה דרוש עמוק והוא מסוד התפילין הנקראים אות ואות שבת ויו"ט הנקראים אות ואי"ה כשיהיה מאת ה' אבאר בעזרתו וכעת נבאר בקצרה ונקדים הגמרא שהקב"ה מניח תפילין ושמעתי בזה מהו ענין התפילין ולהבין זה שהם תענוגים ושעשועים של הקב"ה מישראל בהתדבקותם בו ועי"ז הוא מקבל מוחין מאבא ואימא וזהו ישראל אשר בך אתפאר ופאר הוא תפילין כידוע וזהו ענין שהקב"ה מניח תפילין וזהו ג"כ ענין תפילין של ישראל כשמתדבקים ומתקשרים מעשיהם ע"י שמאמינים בהקב"ה וע"י האמונה שמאמינים בו ובגדולותיו ובנוראותיו יתב' ויתעלה באים לאהבה ויראה פנימיות והם ממש תפילין של ראש ושל יד ועי"ז נמשך יראתו ואהבתו של הקב"ה ב"ה וב"ש בכל העולמות ובכל הנבראים והטוב עולה לטוב והרע נופל כמו תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ע"י הניסים שעשה הש"י לישראל ביציאת מצרים ועל הים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ועי"ז ויאמינו בה' ובמשה עבדו ובאו לכלל אהבה ויראה פנימיות כמ"ש ויראו העם את ה' וכו' ובזה נמשך שנפל אמתה ופחד על כל הנבראים ועליהם וזהו ממש תפילין שלנו הם ארבע פרשיות הנאמרים בהם ניסים ונפלאות של יציאות מצרים ועי"ז באים ישראל לדביקו' ואמונה גדול' בהש"י ב"ה ובאים לאהבה ויראה פנימית ותפילין דמארי עלמא היינו הארת הפסוקים הנאמרים בהם חבת ואהבת הקב"ה את ישראל והם נקראי נטע שעשועיו כמו או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקר' גוי וכו' וחבת ואהב' ישראל להקב"ה והתדבקות' בו והם ממש ישראל אשר בך אתפאר כנ"ל שזהו התענוגים והשעשועים והמוחין של הקב"ה ב"ה וב"ש והנה בתפילין כתוב ענין כבדות וקשיות של פרעה ומכות בכורות שהיה תכלית כל המכות כמ"ש ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור וכו' ואם חסר או יתיר אות א' אפי' פ' או ר' של פרעה הם פסולין והיינו שבוודאי תלוים כמה עולמות צחות ומצוחצחות ואורות עליוני' בכל קוץ וקוץ ובכל אות ואו' מהם וזש"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אותתי אלה בקרבו היינו אות תפילין של ישראל ושל הקב"ה וב"ש אלה בקרבו היינו שהם בנוים באותיות יציאת מצרים ומכות בכורות אשר עליהם תלוים אורות צחות עליונים הצריכים לצירופים כאלה ענין סיפור יציאת מצרים והכאת בכורות ודי בזה למבין כי לא יכולתי להאריך וה' יכפר בעדי:

ג׳או יאמר למען שתי אותתי אלה בקרבו ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש כי תפילין נקרא אות כמ"ש והיה לאות על ידך וכו' וכשנחסר אות אחת אפילו פ' של פרעה וכיוצא בו הוא פסול ואינו קרוי אות תפילין כלל והיינו ע"כ כנ"ל שיש בכל אות אורות צחות עליונים וצריך להיות כך בשלימות כל האותיות שכתוב בהם בלי שום חסרון: וזהו שכתוב כי אני הכבדתי את לבו היינו אף שהיה די במכות הראשונות אעפ"כ אני הכבדתי את לבו למען שתי אותתי אלה בקרבו היינו שיהיה אות של תפילין בשלימות ע"פ סודות עליונים הרמוזים בהם בלי שום חסרון והיה צריך לכתוב בהם ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו גם הוצרך ויהרוג ה' כל בכור וכו' ולכך הכבדתי את לבו וכו' וזהו למען שתי אתתי אלה בקרבו דייקא היינו שע"י יושלם האות תפילין שנעשה מן סיפור כל המאורע ומן אותיות שמו אות תפילין והוא שוה לשאר כל התורה שהדין הוא אם נחסר אות א' פסול ולא הוי אות כלל עד שיהיה נכתב כל האותיות הכתובי' בהם בשלימות גמור בלי שום חסרון כלל והבן ומ"ש אתתי בלשון רבים י"ל דאיכא מאן דאמר בגמר' כי תפילין שתי מצות נינהו ומ"מ לפי דברינו זה אין הכרע כמאן הלכתא די"ל אותתי היינו אותיות שיהיו אותיות קדושות שלי בקרבו שיהיו נעשים מכל הענין האותיות הקדושות גם י"ל דידוע ג' נקראים אות שבת ותפילין ואות ברית קודש ואצל אות ברית אינו מפורש יציאת מצרים ואצל שבת מפורש בו זכר ליציאת מצרים שהוא ראשון למקראי קודש ובכל הימי' טובים נאמר יצ"מ וענין תפילין כולו נסדר על ענין יצ"מ וזהו י"ל למען שתי חסר היינו למען שְתֵי אותתי אלה בקרבו ששני אותות אלו שבת ותפילין בקרבו הם תלוים היינו בענין יצ"מ והבן כי כל עוד שנתרבה ענין יצ"מ נתרבה יותר אור שבת ותפילין:

ד׳ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים כאן נשאלתי הלא כתיב בענין יצ"מ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ואמרו חכמים גם לימות המשיח וכאן תלה הסיפור רק בג' דורות וי"ל לפענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח כי אית' בעשרה מאמרות נברא העולם וזה גלוי כי העשרה מאמרות תלת הראשונים נקראי' אבות והשניים נקראי' בנים והשלישים נקראי' בני בנים ושורש ובחינת האבות הוא בוודאי בסוד הדעת כי ע"י הדעת בא הזיווג וההולדה כמו וידע אדם את חוה ואם עדיין לא בא אדם לכלל דעת אינו מוליד והכל מצומצם במוח האדם וכשזוכה שבא לכלל דעת אז הוא בבחי' זיווג והולדה כנ"ל ונעשה אב ותולדתו כיוצא בו בתחלה הוא קטן ואח"כ הוא בא לכלל גדלות בסוד הדעת כנ"ל ונעשה ג"כ בזה בחי' אב לבני בנים וכן הוא מעילא לעילא כי ע"י הדעת יורש מוחין דא"וא ומוליד כיוצא בו וידוע דגלות מצרים היה כי היה חסר סוד הדעת וזה היה הגלות ממש לכן היה הכל מצומצם במוחין בקטנותם והיה כלולין וכו' וסוד יצ"מ הוא היה התגלו' והתפשטות הדעת ונעשה מזה בחי' אבות ובנים ובני בנים וזה היה בכל הבחינות בעולמות ונשמות ואלוהות והכל א' הוא וזהו פ"ה ס"ח פ"ה מספר מילה שהוא בחי' יסוד וס"ח הוא מספר חיים ונעשה מזה יחוד והולדה כי החכמה תחיה את בעליה והוא האב הראשון אשר בו נכללו תלת אבהן בסוד חס"ד וזה י"ל הפירוש ולמען תספר לשון בהירות כספיר והיינו ע"י יצ"מ יבוא אור ובהירות ע"י הדעת באזני בנך ובן בנך היינו באבות ובנים ובני בנים יולדו להם בסוד הדעת והזיווג וזהו ממש חידוש העולם שנעשה ע"י מצרים בעשרה מאמרות וזהו ממש כל ימי חייך כל ימי העולם וגם לימות המשיח כי זה קבלה מן אא"ז זללה"ה כי זהו ממש בחי' ביאת משיח נמצא דא ודא אחת היא באזני בנך וכו' וימי חייך וכו' והמשכיל יבין:

ה׳ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש וכו' הטרם תדע כי אבדה מצרים יש להעיר בזה כי נראה כסתרו דברי עצמם תוך כדי דיבור שפתח דבריהם היה שהוא להם רק למוקש ולמכשול ולבסוף סיימו כי אבדה מצרים כי חילוק והפרש גדול הוא בין מוקש ומכשול לאבידה לגמרי והנכון בזה לפי ענ"ד ע"פ מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח כי ידוע דאותיות מה"ש במילואם מספר מות ונמתק ע"י שנעשה ממנה צירוף האמת כנזכר בכתבי' יעוי"ש והנה הבע"ט פירוש זה היינו משה וכו' עיי"ש וזה י"ל שרימזו בכוונת דבריהם כי כל המכות היו נגוף ורפוא אותו שהיה למצרים נגוף היה לישראל רפוא והכל היה ע"י משה וי"ל שב' הבחינות האלו היה כלולי' בשמו משה שהוא אותיו' השם מה"ש שהו' במילואו מספר מות וזה היה למצרים ולישראל היה נמתק ונעש' צירו' האמת והוא שאמרו עד מתי יהיה זה היינו משה כנ"ל לנו למוקש כי מוקש מספר מות היינו אצלינו נעשה הצירו' של מות הכלול בשמו במילואו והוא שדייקו באמרם לנו כי רק להם היה זה הצירו' והיה להם נגוף אבל לישראל היה להם רפוא ע"י שהיה להם הצירו' של האמת שהוא ג"כ כלול בשמו במילואו אבל להם נעשה מן אותיות משה שהוא מה"ש במילואו צירו' של מות שהוא מספר מוקש ועתה לא סתרו דבריהם במה שאמרו אח"כ כי אבדה מצרים כי וודאי אבידה לגמרי הוא כי היה אצלם הצירו' של מות מספר מוקש כנ"ל והבן:

ו׳ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליה' לכו עבדו את ה' אלקיכם וכו' ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה' לנו יש להעיר בזה כי אינו צודק בכאן ענין חג כי חג הוא נקרא יום קבוע וכאן המשמעות היה אימתי שילכו יהיה החג שלשת ימים וי"ל בזה בדרך רמז כי איתא בזוה"ק פרשה בשלח שפרעה לא ידע כלל מן שם הוי"ה ב"ה שהוא משדד המערכות והוא שולט למעלה מדרך הטבע רק ידע משם אלקים שהוא מספר הטבע ובדרך הטבע מעולם לא יצא עבד ממצרים מבית האסורים כמאמרם ז"ל והוא שאמר לא ידעתי את ה' ולכך וגם את ישראל לא אשלח גם איתא בזוה"ק על ויחזק ה' את לב פרעה שמא דא הוי"ה שהזכיר לו אתקוף לבא דפרעה כי לא האמין כלל בזה שיש שם הוי"ה ב"ה בעולם שהוא מהוה כל ההוים ומשדד המערכות והמזלות ואחר שבאו עליו המכות שהיה שידוד המערכות התחיל להאמין בזה השם והוא שאמ' לכו עבדו את ה' אלקיכ' והזכי' גם שם הוי"ה ב"ה והודה במקצת והאמין שיש הוי"ה ב"ה בעולם והוא שרימז מרע"ה בדברי קדשו כי חג היינו זהו חג ויו"ט גדול ה' לנו היינו מה שהיה תמיד בפומך רק שם אלקים מספר לנו ולא האמנת רק בזה ועתה האמנת גם בשם הוי"ה ב"ה וצירוף שם הוי"ה עם אלקים כאומרו ה' אלקיכם וזהו ה' לנו מספר אלקים זהו חג גדול לנו וגם רמז בתיבת חג שהוא ר"ת חסד גבורה היינו שהיו גוברי' חסד על גבורה בזה שנתחדש האמונתו ג"כ בשם הוי"ה ב"ה שנתגלה ונתפשט בעולם שהוא שורש כל החסדים:

ז׳ולכל בני ישראל היה אור במושבתם יש כלל גדול מאא"ז נ"ע זללה"ה כי מן המכות עצמם של מצרים נעשה רפואה לישראל וכיצד במכות דם היה למצרים מסוד השם אהי"ה ברבועו שהוא מספר דם ולישראל היה מ"ה בחי' מים ע"כ דבריו הקדושי' ואבאר בקצרה את דברי קדשו לפע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד הידוע כי כל חיות האדם הוא תלוי במריצת הדמי' משס"ה גידיו והם המחיים אותו ובדבר זה שווים ישראל לאומות העולם אך יש בחי' אחרת תוספות לישראל עם קדוש והיא בחי' הנשמה והיינו אלוהות שבתוכם כמו ויפח באפיו נשמת חיים כלום אדם נופח אלא מעצמותו וכן היה הש"י נופח נשמת חיים באפיו מעצמות יתברך ויתעלה והוא בחי' א' אלופו של עולם השוכן בקרב איש ישראל ולכן אמרו רז"ל שבה' דברים הנשמה דומה להקב"ה מה הוא ממלא כל העולם אף הנשמה ממלא כל הגוף וכו' והיינו כי משם שורשה ועי"ז נקראים עם קדוש בני ישראל בסוד אדם היינו שיש א' שהוא אלופו של עולם בתוך דם שלהם המחיה אותם והוא תוספות על דמים הטבעים וסוד אדם הוא בחי' הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא במילואו מספר שם מ"ה אבל לא אומות העולם כמאמר חז"ל אדם אתם: אתם קרוים אדם ולא האומות כי להם חסר הנשמה שהיא סוד א' היינו אנופו ש"ע אך הוא מסתתר בסוד רבוע אהי"ה שהם דמים וגבורות ובישראל נמתקים הגבורות ע"י א' שיש בהם שהוא אותיות פלא העליון אשר הוא חסדים גמורים והוא שאמרו חז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן היינו ע"י קבלתם התורה שמשם יונק שורש נשמתם ע"י רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת ובזה נותן חיים לכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של אדם והתורה כולה כלולה בשם הוי"ה ב"ה וב"ש כנ"ל בפרשה וארא והוא סוד אדם ונמתקו כל הגבורות והדמים וזהו פסקה זוהמתן וכן ממש ג"כ בענין המכות דם שנעשין ממש כל איש ישראל בכלל ובפרט בסוד אדם שלם בכלל ובפרט ונמתקו כל הגבורות והיה אצלם בחי' מים שהם חסדים כי לכל אחד היה לפי שורשו ולפי מה שדבוק בו ולכך לאומות העולם ששורשם דם ודבוקי' שם בגבורות היה מכות דם ולישראל שדבוקים בשורש השרשים באלופו ש"ע שהוא סוד א' והוא אותיות פלא ונמתקו להם הגבורות בפלא העליון וזה י"ל ג"כ כאן במכות חשך היה לכל אחד לפום דרגא דיליה ומדיליה נטל כל אחד כי חושך הוא בחי' השכחה אשר זה היה גלות מצרים בסוד שכחה ואותיות חשך הוא שכח ר"ל והוא מבחי' אחוריים הנקרא עורף ופרעה וזה היה הגלות של ישראל שנפלו לבחי' שכחה ועורף בסוד אחוריים אבל כשהתחיל להתנוצץ הגאולה וישובו לאורם כבראשונה אשר היו דבוקים בו והשם האיר עיני עמו הקודש באורו הזך והקדוש כמ"ש ואזכור את בריתי שהם בחי' פנים שהוצי' אותם מן השכחה אל בחי' זכור שהם בחי' מוחין וזהו ואזכור כי הם סוד זכו"ר וא' שהוא סוד הדעת המאיר ד"מ כמו בלילה כשהו' חושך אף שעיניו פתוחות אינו רואה כלל בעיניו עד שבא לו איזה אור של נר או של אבוקה ואז האירו עיניו ורואה ומביט ומסתכל וכמו כן האירו עיניהם באור הקדוש של הש"י שהופיע עליהם וזהו באורך נראה אור והבן לאפוקי מי שאין לו אור ונר אצלו הוא חושך ולכן לישראל היה אור במושבותם היינו לפום מדרגתם אז שיצאו מן השכחה והחושך והיו דבוקים באור הקדוש ממיל' היה להם אור אבל מצרים שהם בחי' השכחה ולא היה להם אור היה להם חושך כי דיני השכחה נמתקים לישראל ע"י הזכירה כנ"ל והחושך העב והגס נפל לשורשו ושורה על מדריגתו ומקומו ועל אותם שדבוקים בו והם פרעה ומצרים: וכן י"ל במכות בכורות כי "בכר הם אותיות שניות ונולדו מאותיות הראשונים שהם אי"ק והם מספר אלף ולכן בישראל שהיו דבוקים באל"ף הוקדשו הבכורות כי קודש היא החכמה והחיות שמחיה את בעליה והו' המוח הא' שמשם הם חיים כנ"ל ולכן נקראים בני בכורי ישראל והבן ומשם ניתוס' להם אור וקדושה וחיות ע"י שורשם הדבוקים בו כנ"ל ולמצרים מת כל בכור כי זה לעומת זה עשה אלקים וכשזה עולה זה יורד והבן כל זה והשם יכפר בעדי:

ח׳או יאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם י"ל בזה דידוע מי שהוא דבוק באמת הוא דבוק באור כי באור פני מלך חיים לאפוקי מי שהוא בשקר מכח"ש שהוא צירוף חשך וזה שהיה נגוף למצרי' שהיה להם חושך אפילה ולישראל היה אור ומן אותיות אפלה נעשה ה' אלף היינו ה' אלפין ה' אורות ע"ש שהיו דבוקים באמת שהוא אור שנעשה מן אלף של אמת אור אבל למצרים שהיו דבוקים בכחש נעשה להם צירו' של חשך ואפילה וזהו ולא קמו איש מתחתיו היינו בוודאי כשדבוק בשקר והחושך ואפילה שולט עליהם זה היא נפילה גדולה ולא יכלו קום וההיפוך ע"י אור נאמר קומי אורי כי בא אורך ואז תוכלו לקום כי הנה החושך יכסה ארץ היינו מה שהוא חושך הוא מחמת יכסה ארץ הוא אמת ע"ד אמת מארץ תצמח כדאית' בתיקונים והיינו מחמת שנתכסה מהם אמת שאינו מתגלה בהם שאינם דבוקים רק בשקר וכחש מזה נמשך חושך וערפל לאומים היינו ערפל בא ג"כ מבחי' השכחה והעורף שהוא פרעה וזהו ערפל אותיות לערף יכסה לאומים היינו פרעה וכל מצרים אבל וכבוד ה' עליך זרח היינו עליך שאתה דבוק באמת שהוא אור יזרח כבוד ה' שהוא האמת והוא האמונה וזהו רזא דתרין תפוחין דנהרין לעלמא והמש"י: וזהו י"ל ולכל בני ישראל היה אור והטעם במושבתם חסר כתיב שהוא אותיות במושב תם היינו שהיו במדריגת יעקב איש תם והוא היה דבוק באמת ע"ד תתן אמת ליעקב ומאלף של אמת נעשה להם אור והיו במושב תם והבן:

ט׳או יאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבתם אור גימ' ר"ז והוא ע"ד נכנס יין יצא סוד שהוא מרמז על עולם הבינה שהוא עולם התשובה שהוא אמא עילאה והיינו כי בכל ימות השנה יש בו זר לכן הוא רז והיינו בשכמל"ו אומרים בלחש אבל ביום הכפורים נתגלה חמשה פעמים אור ונכנס יין שהיא אמא עילאה ויצא סוד ונעשה מן רז אור לכן אומרים בשכמל"ו בקול רם ולכן אצל שמחת חתן וכלה הוא ג"כ אל יתערב זר בשמחתו כי צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה היינו חתן שדומה למלך ומתחלה היה רק פלג גוף וכשנשא אשה נקר' מלך שלם בעטרה שעטרה לו אמו היינו שהחתן נעשה בחי' אמא עילאה שמוחלין לו כל עונותיו ולכל הנלוים אליו והיא עטרה שעטר' לו אמו ע"ד תבא אמה ותקנח את בנה ואימתי הוא בימי חתונתו ויש בזה סוד עמוק כי ביום הכפורי' שהוא סוד אמא עילאה יש בו חמשה תפלות ובחתן יש בו חמשה קולות קול ששון וכו' והוא בחי' יותר גדולה מיום הכפורים והבן ולכן ג"כ אל יתערב זר בשמחתו כי נעשה מן זר אור והבן כל זה כי הדברים עתיקין:

י׳וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה וכו' צריך להבין זה כי אין לו שום ביאור ויהיה ראוי לומר לא תשאר מאומה ולמה תפס לשון פרסה והנראה לפי ענ"ד בזה דבר עמוק ע"פ ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפי' כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם וזהו המגיד מראשית אחרית מגיד לשון קשר והמשכה והיינו שיקשר בראשית היינו בקדמון וראשית הכל אחרית היינו סוף כל המדריגות וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית עד א"ס וכשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו והכל הוא ע"י שדבוק באמת וקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת ועי"ז יכול להעלותן ג"כ והוא שרימז משה בתחלת הסדר בנערינו ובזקנינו נלך בצאנינו ובבקרנו נלך וכו' כי כל אלו הם ניצוצין קדישין הנתונים בשביה במדריגות תחתונים מאוד וצריך להעלותם ומה שאמר לא תשאר פרסה היינו פרסה הוא מספר משה כי ידוע שכל אותו הדור היה ניצוצין של מרע"ה והוא היה אב לכולם ושקול לכולם וכל מה שהיה להם היה רק ניצוצין של מרע"ה והוא היה יכול להעלותן ע"י שהיה דבוק באמת ואז נקרא אדם בחי' מה כמו שאמר משה ואנחנו מה וע"י בחי' זו יכול להעלות למעלה למעלה ואז עולין כל הנצוצות שלו ג"כ וזהו ואנחנו לא נדע מה היינו שעדיין לא השגנו בחי' מה לכן נעבוד את ה' מקודם עד בואנו שמה כדי שנגיע למדריגת מה שזהו עיקר השלימות ונקרא אדם ויכול להעלות כל ניצוצות שלו והמשכיל יבין:

י״אעוד יש בזה רמז שא"א להשיג שום בחי' ומדריגה מענין עבודת הבורא יתב' ויתעלה עד שכבר הוא בזה המדריגה ועובד את ה' ב"ה וב"ש באותו בחי' והוא שאמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' שא"א לידע איך ומה נעבוד את ה' עד בואינו שמה עד שתחלה בא למדריגה ועובד את ה' בזה ואח"כ יוכל להשיג זה המדריגה לידע שיש בחי' ומדריגה כזה לענין עבודתו ית' ויתעלה אבל אם אין עדיין על מדריגה זו ולא הלך בה מעולם א"א להשיגה והמשכיל יבין עוד יש בזה סוד עמוק לענין התפלה וכשיהיה מאת ה' אבאר בעזרתו:

י״בולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וי"ל לדרכינו הנ"ל שהתורה ניתנה בלא נקודות ויכול לדרוש בכל ניקוד שיעלה לענין הדרוש וי"ל הרמז בזה כי כל הצרות הבאים על האדם ח"ו הוא מחמת שנטבע בשקר ואינו דבוק באמת ואין פיו ולבו שוין אבל מי שדבוק באמת ופיו ולבו שוין אז נמתקים הגבורת פה מספר אלקים ע"ה ע"י הלב כי בינה לבא ושם נמתקו הדיני' בשורשן ובטל כל הצרו' ר"ל אבל כשנטבע בשקר ומדבר אחד בפה ואחד בלב שהפה אינו דבוק ללב ואדרבה הוא חלוק מן הלב ולכך לא נמתקו הגבורות ומשם נתעורר כל הצרות וזה י"ל שרימז הפסוק כאן ולבני ישראל לא יחרץ שלא היה מזיק להם שום דבר והטעם כלב לשונו היינו לשונו היה כמו לבו שהיה פיו ולבו שוים שהיו דבוקים באמת ואזי נמתקו כל הדינים והבן:

י״גהחודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה י"ל בזה ע"ד שאמרתי כבר על פסוק בי מלכים ימלוכו שמן השכינה הנקראת מלכות נפסק כל המלכות וע"כ בא' בניסן הוא ראש השנה למלכים שבי"ב חדשים שהם י"ב צירופי הוי"ה ב"ה נתקן כל הפיסוק מלכים וע"כ כשבא א' בניסן שהוא הראש הנקרא גולגלתא והוא הראשון לכל החדשי' ולכל הצירופים שבחודש ניסן הוי"ה שלו כסדר וממנו נתהוו כל הצירופים והוא אב לכולן הוא ר"ה למלכים וזהו בי היינו י"ב חדשים שהם י"ב צירופי הוי"ה ב"ה כנ"ל מלכים ימלוכו שבכולן נתקן כל הפיסוק מלכים אך שהחודש ניסן שהוא הראש וראשון הוא ר"ה למלכי' ועי"כ נקרא זה החודש אביב אב י"ב שהוא אב לכל הי"ב חדשים וצירופי הוי"ה שהוא הצירו' הראשון כסדר השם הוי"ה ב"ה והשאר צירופים נקראים תולדות גם שהוא אותיות בי אב שהוא אב וראשון לכולם ולכך ממנו נפסק ונידון כל ענייני מלכים ושררה לרומם זה ולהשפיל זה הכל תלוי בא' בניסן וכשישראל מיישרים מעשיהם והלב שלהם הוא מלך וממילא כל האברים נוטים ומתנהגים ע"פ הראש שלהם ובזה גורמים שנמשך מלכותו של הקב"ה שנקרא ג"כ לב על כל העולם והשרים והמלכים כולם בידו להטות לבם לכל אשר יחפוץ וזה לב מלכים היינו כשהלב הוא מלך וכל האברים מתנהגים על ידו אז ושרים ביד ה' אבל כשח"ו אינם הולכים בדרך הישר מתישים כח של מעלה כביכול ודי בזה גם י"ל לב מלכים כי התורה נקרא לב שהוא התחלת התורה בב' וסיום בלמ"ד לעיני כל ישראל שהוא מעילא לתתא ומתתא לעילא נקרא לב והיינו כשהתורה הנקרא לב מולך ע"ד בי מלכים ימלוכו ע"ד והמתנשא לכל לראש שדרשו חז"ל אפי' ריש גרגותא וכו' הכל נפסק ממנו וכמו ששמעתי מן הרב המגיד המנוח זללה"ה שנקרא מלשות פה ע"ש שהמלך כל מה שמדבר בפה מיד נעשה כן וע"כ החג שבניסן נקרא פסח כי החודש הזה בחי' מלכות שממנו נפסק כל המלכות כנ"ל ע"כ בחודש הזה הוא חג פסח שהוא פה סח שזה בחי' מלכות כנ"ל ואז ושרים ביד ה' שמן התורה נפסק כל המלשות והוא משפיל אף מרומם לכל מי שיחפוץ וזהו החודש הזה כל ענין החודש הזה לכם היינו בכם הוא תלוי בהטבת מעשי ישראל והלב שלהם יהיה מלך ואיתא בזוה"ק שהשיב ר"א לגוי אחד האי לבא רכיכא מכולא ואינו מקבל עכירות כלל ואז כשהלב מלך כל האברים נמשכים אחר הראש וכן כשהתורה מולכת אז ושרים ביד ה' כנ"ל גם כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואין הדבר תלוי אלא בתשובה והוא שרימז החודש הזה לכם היינו שהוא עת הגאולה אך בכם הדבר תלוי כשיחזורו בתשובה אזי יהיה נעשה מן אותיות לכם אותיות מלך ראשון הוא לכם לחדשי השנה ע"ד דאיתא שהוא בסוד גולגלתא כנ"ל ע"כ הוא ר"ה למלכים דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית כי ישראל נקראים שה ע"ד שה פזורה ישראל והוא שאמר שיעשו עצמם לבית לאבות היינו להיות מרכבה לג' אבהן שהם חג"ת כמו דהמע"ה עשה עצמו מרכבה לאותן המדות וחב' עצמו עמה' שה לבי' היינו שיכינו עצמ' בהתכשרות מעשיהם לבית נכון ונשא שיהיה הגאולה ב"ב אמן ואם ימעט הבית מהיות משה היינו שבמיעוט השגתו לא יוכל לעשות לעצמו בית ומרכבה כנ"ל אזי עצה היעוצה היא ולקח הוא ושכינו היינו מקום שהשכינה שורה שם היינו שיחבר עצמו לצדיק שנקרא שכינו כנ"ל והוא הקרוב אל ביתי שיהיה לו לעזר ולסעד בעבוד' הש"י והבן כדאית' בכתבי האר"י זלה"ה על פסוק טוב שכן קרוב מאח רחוק כי הקב"ה נקרא בגלות אח רחוק כביכול והצדיק הקרוב ודבוק לה' תמיד נקרא שכן קרוב שמצער עצמו תמיד בגלות השכינה כביכול וזהו ולקח הוא ושכינו הקרוב אל ביתו כנ"ל שהצדיק נקרא שכן קרוב: או יאמר ושכינו על השכינה הקדוש' השוכן בקרב האדם והיא תמיד שורה אצל האדם כותל מערבי שמעולם לא זזה שכינה וכו' וזהו והקרוב אל ביתו והיינו שיתפלל להש"י ב"ה שיהיה לו לעזר ולסעד ע"ד הבא לטהר מסייעין לו והבן:

י״דאו יאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה: יש בזה רמז נפלא מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי ידוע שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכבר בארתי זה לעיל כי כמו שהתחלת הבריאה היתה ע"י התורה כדאית' בזוה"ק קב"ה אסתכל באוריית' וברא עלמא כך התחדשות הבריאה של מ"ב הוא ג"כ ע"י התחדשות התורה שישראל מחדשין בכל יום חדושי תורה וכמו ששמעתי מאא"ז זללה"ה שספר הזוהר יש לו בכל יום פי' אחר וע"ד דאית' בגמר' על ואשיב דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד הארץ ויאמר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אלא עמי בחיריק דהיינו בשתפות מה אנא במילולא עבידנא שמיא וארעא אף אתה כן: וזהו ואשיב דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ היינו מהחידוש שמחדשין ישראל בתורת אמת מחדשין בריאת שמים וארץ החדשים וכל דברים המתחדשים בעולם הכל הוא ע"י התחדשות התורה שישראל מחדשים באסתכלותם בה וכפי ענין התחדשותם בתורה כך נתחדש בעולם וכמו ששמעתי בשם אחי הרב הקדוש המפורסם מוה' ברוך נרו יאיר שאמר לצרף סיום התורה בהתחלתה לעיני כל ישראל בראשית פירוש לפי עיני ישראל שמסתכלים בתורה כפי הסתכלותם בתורה כך הוא ענין חידוש מעשה בראשית שנתחדש בכל יום ע"כ: וזה י"ל שמרומז בפסוק החודש הזה היינו מה שנתחדש בכל יום מעשה בראשית וזהו הזה דייקא כי הוא בכל יום ובכל עת לכם היינו בכם הדבר תלוי כפי ענין הסתכלותם וחידושם בתורה כך הוא התחדשות הבריאה ראש חדשים היינו השכל שבראש הוא המחדש אותם כל חידושי מעשה בראשית ע"י חידושי בתורה ע"י השכל שמכניס בתורה ומסתכל בה: גם י"ל ראש חדשים היינו החידוש הזה שאתם מחדשי' בתורה הקדושה הוא ראש לכל החידושי' שנתחדש בכל יום מ"ב כי הכל נמשך ונגרר בתר רישא כפי ענין התחדשם בתורה כך הוא ענין התחדשות הבריאה בכל יום: ראשון הוא היינו הקב"ה הנקרא אני ראשון הוא היינו לשון נסתר כי הש"י רואה ואינו נראה לכם היינו שכביכול הוא תלוי בכם לחדשי השנה היינו כפי החידושים שמתחדשי' במשנת' ובתורתם כך הקב"ה מחדש מ"ב והבן:

ט״ואו יאמר החודש הזה לכם ראש חדשים: י"ל בזה ע"ד מאמרם ז"ל באחד בניסן ר"ה למלכים וידוע דענין המלוכה נתיחס לישראל שהם לבדם נקראי' בני מלכים: וזהו החודש הזה לכם אותיות מנך היינו החודש הזה שהיא ר"ה למלכים נתייחס הוא לכם דייקא והמש"י:

ט״זלמה נקרא חודש ניסן חודש האביב: ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש ע"ד בי מלכים ימלוכו כנ"ל כי יש י"ב מזלות וי"ב צירופי הוי"ה ב"ה השולטים בי"ב חדשי השנה וע"י צרופי' האלו נמשך כל הנהגות המזלו' והמלכים וזהו בי היינו י"ב צירופי' על ידם מלכים ימלוכו שמשם נפסק ונמשך כל המלכי' כנ"ל וע"כ חודש האביב חודש ניסן הוא ר"ה למלכי' כי בחודש ניסן הוי"ה שלו כסדר והוא אב לכל הצירופים שהם נולדו מן הצירו' הראשון ולכך ממנה נמשך הנהגות כל המזלות וכמו ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שאמר פעם א' בחודש ניסן להרב המגיד המפורסים מטורטשין עתה העת שצריכים להתפלל כי בא' בניסן ר"ה למלכים ואז נתמנה בו כל השרים ושלטונים שבעולם ולעת עתה נתמנו שרים לא טובים ועתה הוא העת להתפלל ע"כ שמעתי מפיו הקדוש ונ"ל שהוא מטע' הנ"ל כי בחודש זה היא הוי"ה כסדר שהוא אב לכל י"ב צירופים כנ"ל עוד י"ל כי לכך נקרא אביב כי איתא פלוגתא בגמרא ולחד מ"ד בניסן נולדו האבות וזהו מרמז תיבת אביב אותיות בי אב היינו שבו נולדו האבות והבן:

י״זעוד הראני ה' בחודש ניסן תקמ"ח פה ק"ק מעזיביז מפני מה בא' בניסן ר"ה למלכים כי בחודש זה הוא עשר ספירות בסוד גולגלתא דמלכא שהוא כוללת כל הבחינות ע"ס של מלכות וכוללת כל המלכות והממשלות כי בידך לגדל ולחזק לכל והמתנש' לכל לראש אפי' ריש גרגותא מן שמיא מוקמי לו כי ממלכות שמים נמשך ממשלתו ודי בזה ולכן הוא ר"ה למלכים והבן ולפי דברינו אלה יתורץ מה דאיתא במדרש כי אותו היום נטל עשר עטרות וגם בגמרא איתא זה הלשון ולא אמר עשרה כתרים והוא מובן ע"פ הנ"ל שרימזו בזה כי גולגלתא דמלכא הוא שורש וכולל כל ע"ס של המלכות אשר מכונה בשם עטרה ודי בזה למבין:

י״חמשארותם צרורות בשמלותם יש בזה סוד עמוק כי איתא בכתבי האר"י זללה"ה כוונה להכניס דינין דקטנות הנקרא שאר כמבואר שם בבחי' דעת דז"א עי"ש והנה שמלה הוא בחי' דעת כי הוא אותיות למשה שהיה בחי' הדעת כידוע ונבאר יותר כי איתא בש"ס אף השמלה היתה בכלל וכו' כידוע כי בחינת אבידה הוא מכלל הסרת הדעת של האדם מן הדבר ויכול להאבד משא"כ אם יתן האדם דעתו עליו לשומרו אי אפשר להאבד כלל ובהסרת הדעת הוא נאבד לכן לקראים ישראל בגלות אובדים מחמת חסרון הדעת שזהו בחי' אבידה ובבוא משיח צדקנו בב"א ואז יתפשט ויתגלה הדעת כמ"ש ומלאה הארץ דעה וכו': ואז ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים כי נדחים ג"כ בחי' חסרון הדעת כי אותיות נדחים הוא נד חים היינו שאין בו דעת וחכמה המחיה בעליה ובעת הגאולה יעלו כל הניצוצות קדישין האובדים והנדחים בארץ מצרים שזהו היה גלות מצרים שהיה חסרון הדעת כידוע מכתבי האר"י זללה"ה עיי"ש שורש הדברים והוא בחי' חזרת האבידה שהוא בחי' הדעת ואז יחזורו האבדות לכן נרמז בחי' השבת אבידה בבחי' השמלה וזהו הרמז משארותם היינו בחי' שאר שהוא דינין דקטנות כנ"ל צרורות בשמלותם היינו להכניסו לדעת שהוא בחי' ז"א כנ"ל ותהיה מצה שמורה מן המזיקין אותנו וכל ישראל בכלל הרחמים אמן: