דרך המלך, חגים, שמיני עצרת א׳Derekh HaMelekh, Holidays, Shemini Atzeret 1
א׳שמיני עצרת (תרפ"ו)
1
ב׳בזוה"ק פר' צו. מאן דיתיב עם מלכא ונטיל ליה בלחודיה כל מאי דבעי שאיל ויהיב ליה. והגם שזה הוא השלמות הגדול ביותר. מ"מ נבין נא לפי הבנתינו המצומצמת. בענין עבודה לפי מצבנו.
2
ג׳אמנם הפסוק אומר. (תהילים מב) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים. הפסוק לא בחר להמשיל את תפילת ישראל לצעקה גרידה של איל בעת שצמאה. רק כל רצון על מחסור הוא ענין תפלה. כי הדבר שא"א לו להשיג אין שייך לו רצון. ואיש הדיוט לא יירצה להיות מלך. לכן כל רצון הוא מפני שיודעת הנפש בפנימיותה שיכול הדבר להתמלאות ומי יכול למלאותה. ד'.
3
ד׳לכן כל רצון הוא ענין תפלה לד' למי שיכול למלאות את הרצון. כי רצון שא"א להתמלאות אין הנפש רוצה. כי ד' ית' ברא את הכל והיה יכול ליתן לכ"א את שלמותו. אבל כיון שד' ית' מתאוה לתפילתן של צדיקים. חוץ מהפשט הפשוט. רמז יש בו שהקב"ה מתארה לתפילה צודקת. כי חוץ מה שטבע הטוב להטיב אשר זה טעם אחד לבריאת העולם כנודע. עוד זאת רוצה האב הטוב לשמוע את תפילות ובקשות בניו איך נפשם משתפכת אל חיק אביהם ומשעבדות א"ע ואומרות, רק אתה יכול להושיענו, הבט נא כזאת וכזאת חסר לי. לכן ברא ד' נפשות רבות וחסרונן, שיחסר להם. וכל רצונם בפנימיותם הם תפילות, תפילת הנפש. וגם גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא אמרו חז"ל (ברכות סג), להנ"ל יכול להיות שבמחתרת וסתר לבו הרצון שלו לגנוב ג"כ תפילה היא, רק שהיא תפילה פסולה מאותן התפילות שנמסרו לס"ם. כמו שאיתא בזוה"ק (ג'. רמג). ונעשה מרצון שהוא תפלה לד' למלא מחסורו רצון לגנוב.
4
ה׳והישראלי צריך לעבוד להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה היא בחי' מלכות. שהיא שער התפילה שנמשכת בקרבנו. שלא יסובבוה ולא ילבשוה הקוצים, ולא תשתנה תפילת הנפש לרצון לגנוב, ובכל רצון שעולה על לבו צריך לדעת כי תפילה לה' היא והוא צריך לקדשו. אבל חילוק יש בין תפלת כל הברואים. היינו רצונם בבחי' כאיל תערוג. ובין רצוננו. רצונם הם בלי בחירה ובלי דעת עצמי. אשר יכולים להתבטאות על זה שזה תפילה בלי בעל תפילה, בלי עצם המתפלל, משא"כ רצוננו שהוא תפילתנו הוא בדעתנו ובבחירה, ובבעל תפילה, אבל אין זה עוד תכלית התפילה מה שהאדם רוצה לעצמו. רק שבכל רצוננו נקדש לד'. וכל חלקי רצוננו יהיו משועבדים לד' ית'. ותכליתם יהיה למלא רצון ד' ית'.
5
ו׳וכיון שכל הקדש הוא בפה. כל קרבן ונדר להקדש לד' צריך האדם בפיו להקדישו. לכן כדי להקדיש את כל התפילות המה הרצונות של כל היום צריכים להתפלל בפה. וזה אחד מעניני התפילה. אף שעבודה שבלב זו תפילה מ"מ עיקר הקדש מתפילת הלב נעשה כשמוציאה בפה. ותפלה כנגד תמידין תקנו ענין הקרבנות בבחי' אדם כי יקריב מכם וכו' לרצונכם תזבחוהו. את הרצון נזבח ונקדש לד'. וזה סימן אם רוצה האדם לדעת אם התפלל כראוי, יראה ברצונו של כל היום. אם אינם בחי' גנבא אפום מחתרתא. אם נתקדש רצונו שיהי' לד', התפלל כראוי.
6
ז׳וזה שאיתא בספ"ק על בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב וכו', שכל מה שהאיש פחות במדרגה צריך לגלות יותר תפילתו. לקדושים די בקרב. לחסידים די בלשון. לצדיקים בשפתים ולישרים בפה. לפי הנ"ל. כיון שהתפלה היא להקדיש הרצון לד' כל מה שהוא צדיק ביותר צריך פחות עבודה בהקדש את רצונו לקרבן לד'. לכן אנחנו צריכים לעבוד בתפילה עבודה קשה בקול. ובכל האברים, ע"כ אברים שפלגת וכו' הן הם יודו וכו', ופועל בזה שכל היום יהיה בתפילה. בבחי' כי אליך אקרא כל היום וכו' וכל רצון שלו היא תפילה לד'. ואם לא מה מועלת תפילתו. נשאר הוא אחר התפילה כמו קודם התפילה ח"ו.
7
ח׳ומתורצת לי בזה קושית השל"ה הק' על עלי הכהן וחנה. ממ"נ אם צריכה התפילה להיות בקול למה התפללה חנה בלחש. ואם די להתפלל בלחש למה חשבה עלי לשכורה. אבל להנ"ל צריכה התפילה להיות בקול. כמו שכל קרבן שצריך הבר דעת להקדיש לד' את הבהמה. כן בתפילותיו שנמצאים כל רצונותיו של כל היום. שהם בלא דעת. רק שרוצה בבריאות ופרנסה וכו' הוא מקדישם לד' בפיו ובדעתו. וכיון ששמע עלי שרק שפתיה נעות וקולה לא ישמע חשבה לשכורה שאין בה דעת, אבל חנה ענתה ואשפוך את נפשי לד'. נפשי אשר לד' שפכתי, שכיון שתפילתה ורצונה היו לד', לא רצון גשמי רק בן אשר נדבתי לד'. לכן אינה צריכה להוציא בקול כ"כ. רק דיה בחי' ובשפתי צדיקים תתברך.
8
ט׳היוצא לנו מכל הנ"ל שהתפילה מועלת לעשות מכל רצון תפילה מעולה, תפילה בדעת ובבחירה. והכל יהיה משועבד לד', לכן מי שרוצה שבעת שמתפלל יהיה בשמים עת רצון, אז ישתדל שאצל עצמו בכל עת רצון יהיה תפילה כנ"ל, שכל רצון יהיה תפילה. והנה ימי רצון אלו נודע שהם עבודה לכל השנה, שכמו שהשדה צריכה לחרישה בזמן מיוחד בשנה וכפי שנחרשת בזמן הזה כן יהיו התבואות של כל השנה, כך כפי שהישראלי עובד בימים קדושים אלו יוכל לעבוד את ד' בכל השנה. ושמיני עצרת סגולתה לגמור ולהשלים את תפלות ר"ה ויוה"כ, שלא בלבד בעת שאנו עומדים להתפלל. אלא אף בכל היום כל רצון יהיה תפילה. לכן המועדים האלו בפרשת פנחס נקראים מקרא קודש. משא"כ בשמ"ע שלא כתיב מקרא קודש רק עצרת תהיה לכם. כי כולם קדושתם במקרא ותפילה ומועילים לתפילות כל השנה. משא"כ שמ"ע. פעולתה לא דוקא במקרא ותפילה בפה רק עצרת תהיה לכם. שתעצרו את המקרא קודש והתפילה גם בדברים של לכם. וכל רצון יהיה תפילה. וזה הוא יחוד בין ישראל לאביהם שבשמים בבחי' כי אליך אקרא כל היום.
9
י׳והזוה"ק כתב על שמ"ע, מאן דיתיב עם מלכא וכו'. מי שיתיב עם מלכו של עולם כל מאי דבעי שאיל. שאיל מלשון מה שאלתך וכו'. מי שכל מה שרוצה תפילה היא אצלו. זה יתיב עם מלכא. וממילא ויהיב ליה שד' ממלא שאלותיו. וזה שמ"ע פועל.
10
י״אויכול להיות שזה היה הטעות של הגר שבא להתגייר לפני שמאי והלל וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת (שבת לא.) כי שמיני רגל בפני עצמו. ובתורה אין לו טעם כמו בפסח יצ"מ. ר"ה דין וכו'. וחשב כיון ששמו עצרת ושבועות שמו עצרת כמו ששבועות מסוגל לתורה כן גם שמ"ע הרגל הזה מסוגל לתורה. ויקל לו אז לקבל ממנו התורה. ואמר לו הלל מאי דסאני עלך וכו' היינו ואהבת לרעך כמוך. כנודע שקודם התפילה צריכים לקבל על עצמו המ"ע של ואהבת לרעך כמוך. כלומר שאמר לו ששמ"ע פועל בעיקר בתפילה כנ"ל, שיהיה כל מאי דבעי שאיל וממילא ויהיב ליה וק"ל.
11