דרך המלך, חגים, שמחת תורה ב׳Derekh HaMelekh, Holidays, Simchat Torah 2
א׳שמחת תורה (תר"צ)
1
ב׳ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר וכו' פנים אל פנים לכל האותות וכו' לעשות באמ"צ וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
2
ג׳דאיתא מהמגיד הגדול זצ"ל עה"פ יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. שכל כבוד ד' עולה מן עולם העשיה. פשוט הוא. מפני שבעוה"ז הוא עיקר העבודה בבחירה. אבל גם בעבודה עצמה יש מי שכל עבודתו הוא רק כשבא לתורה ותפלה. ואף שגם בעניני גופו אינו נמוך ח"ו. מ"מ עבודתו רק בחי' שמים. וישנם צדיקים שגם בעניני הגוף עובדים את ד', ומעלים את עניני גופם כ"כ עד שיהיו גם הם עבודה. וכמו שראינו במקדש שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נט). וכ"כ היתה אכילת הכהנים צורך עבודה עד שלא היו רשאין למעט את זמן אכילת הקדשים, ואם ביוה"כ לא יכלו הכהנים לאכל מתודה גם כל הקרבת הקרבן לד' נאסרה אף בערב יוה"כ. ועליות עניני הגוף והאכילה לעבודה לא בכיוון כונות בלבד הדבר תלוי. כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. וכמו שבאם יכוין האיש שהוא עתה בירושלים לא תועיל לו כונתו, כן בכיוון הכונות לבד לא יתעלה ולא יהיו עניני גופו עבודה. רק הצדיקים שתקנו ע"ע בזמן רב וכח גופם נבנה בקדושה מפני שזה איזה שנים שכל אכילתם שתיתם וכל עניני גופם הכל בצדקות, בקדושה וטהרה ולשם ד'. עד שכל גופם וכוחם נבנה בקדושה, ואז כשבאים לעשות שום דבר מעניני הגוף כגון אכילה וכו' הרי זה להוסיף קדושה ליחד יחודים ולעבוד עבודה. בבחי' כהנים אוכלים וכו'.
3
ד׳וזה אחד מעניני "שלחן" של החסידים. כי מי שאוכל רק כדי שבכח אכילתו יוכל לעבוד את ד'. אף שגם זה טוב מ"מ אין שייך לעשות מזה עבודה ולהנהיג את השלחן. כי אכילתו היא רק הכנה לעבודה. ונשארה במקומה בחוץ. כמו שגם הפרוזדור צורך הטרקלין הוא כדי להתקין א"ע בפרוזדור ולא יטנף את הטרקלין ומ"מ נשאר הפרוזדור בחוץ, משא"כ מי שעושה מגופו ואכילתו עבודה אז השלחן יכול להיות אצלו בחי' הכהנים אוכלים וכו'. מין עבודה. עד שמנהיג השלחן והיושבים אצלו בשולחנו מרגישים אז מין חרדת קודש. שגם אהבה יראה שמחה והתקשרות יחד מרגישים בשלחן. יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. לא עבודה בשמים לבד. רק העבודה שהיא עם עולם העשיה
4
ה׳והנה בראשית התקדשות זו צריך האיש לדעת ולזכור תמיד הא דאיתא מהרבי ר' אלימלך זצוק"ל. שבאם רצה ד' היה יכול לבראו שלא יצטרך לאכל. ובראו שיצטרך לאכל לא מפני ההכרח ח"ו רק כי כן היה רצונו ית'. ואכילתו שהוא אוכל הוא רק למלא את רצון ד' ולתקן יחודים למעלה כפי רצונו ית'. א"כ כל אכילתו ושאר עניני גופו עבודה הם. ואף בשעה שמרגיש רעבון ידע שגם זהו מפני שרצון ד' שירגיש רעבון, לא להשביע את תאותו. רק לעשות עתה יחוד לעילא ברצון ד' ובהשמות אשר בהמאכל שיכנסו בקרבו ויתיחדו עם השמות אשר בקרבו כנודע. ורעבון זה שהוא מרגיש מין תביעה רוחנית היא להיחוד. וכשהדבר הזה שקוע תמיד בדעתו, אז כשבא לאכל או לעשות דבר אחר לצרכי גופו נרתע ומזדעזע מפני פחד העבודה. איך שעבודה גבוה כזו ירגיש הוא בתאוה. וכאשר מתרגל כך ואז כשרואה בספ"ק כונות שיש לכוין בכל דבר ולעשות יחודים. אז אכילתו מין עבודה היא ויחוד יחודים בחי' הכהנים אוכלים. ולאו דוקא בעבודה שהוא עובד רק גם הקדושה שמאירים לו מן השמים תלויה באופן עבודתו, אם היא רק בחי' השמים כנ"ל, ועניני גופו אצלו רק בכונת הכנה והיא נשארה בחוץ כנ"ל במשל הפרוזדור, אז הקדושה והאור שמאיר לו מן השמים נשארה ממעל לגופו ועניני גופו. כי רק הכנה היא, ובעצמה היא מבחוץ וגופו אינו מרגיש ממנה. משא"כ כשכל עניני גופו עבודה אז גם על גופו מאיר אור האלקי וגם גופו מרגישו.
5
ו׳לכן אף ששמחת תורה היתה צריכה להיות תיכף אחר ר"ה ויוה"כ שאז נתקרב הישראל לתורה וישמח בה, אבל שגם הגוף ישמח, וכ"כ ישמח עד שתגביה שמחתו אותו וירקד בפועל, צריכים מקודם לאכילה ושתיה של סוכות שגם הגוף יתקדש באכילה של מצוה. לא שאומרים אנו בזה שכ"א מישראל מתקדש בסוכות עד שנעשה צדיק מבני עליה וכל גופו ומעשי גופו מתקדשים והם בחי' הכהנים אוכלים וכו', כי א"כ למה אחר הסוכות שב למצבו. אבל כמו נהר שוטף שעוצרים אותו בקרש והקרש עוצר בעד שטיפתו, אבל לא שכוח מרוצת המים נאבד רק נתוסף על יד על יד, וכאשר מתאסף מים הרבה ובפרט כשנתוסף עוד מים וכח רב. אז שובר את הקרש ואת המעצור ושוטף את כל אשר מסביבו עמו. כן הנשמה משתוקקת תמיד לעבוד ולהתקדש והגוף עוצר בעדה. אבל לא שהנשמה מאבדת את כל כוחה של הקדושה. רק כח מתאסף בקרבה על יד על יד. וכשבא יו"ט ונתוסף עליה עוד קדושה אז שוברת את כל המעצורים ואת כוחי הגוף ומתפרצת ושוטפת בזרם קדושתה, ואחרי קדושה כ"כ הרבה של אלול. ר"ה. עשי"ת, יוה"כ, ד' ימים שבין יוה"כ לסוכות. חוה"מ, שמ"ע. מתפרצת קדושת הישראל ובא לשמחת תורה שגם הגוף מתקדש לא בחי' הכנה לבד. רק גם הוא בעצמו מתקדש ומרקד. ומה הנה הרקודים בחי' רצוא ושוב. גם גופו רוצה להתעלות ולהתבטל כלו לד' ועולה גם בפועל למעלה ושב. כנודע ענין רצוא ושוב. וזאת היתה גדלות מש"ר. לא בלבד שהוא היה איש אלקים שגם האישיות שלו קידש בקדושה. אלא גם היה מקדש את ישראל בקדושתו. אשר ידעו ד' פא"פ לכל האותות וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל היה בחי' פא"פ שהשיג מש"ר. וכמו שאמר פנים בפנים דבר ד' עמכם.
6