דרך המלך, תורה, בהעלותך א׳Derekh HaMelekh, Torah, Beha'alotcha 1
א׳פרשת בהעלותך
1
ב׳בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו וכו', איתא במדרש רבי תנחומא (פ' קדושים) ארפ"ה ב"ח אר"ר מאי דכתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול, מהו אחרי, אמר יחזקאל הנביא משקלסתיו אני וחברי שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים ברוך כבוד ד' ממקומו, תדע לך שבשעה שעלה משה למרום שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן, ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה בשכמל"ו עכ"ל המדרש.
2
ג׳הגמרא (ברכות מ') דורשת על הפ' והיה אם שמוע תשמע וגו' אם שמעת בישן תשמע בחדש. כי הלשון שמיעה לא על כניסת הדברים באזניים לבד משמע, רק גם על ההבנה ועל קבלת הדבר. וגם כל אחד רואה שבשעה שהאיש טרוד במחשבתו לא ישמע אף אם נכנסו הדברים באזניו. וגם ע"פ הדין כך הוא בענין תקיעת שופר שהשומע מב' בני אדם יצא, ומקשה הב"י והלא תרי קלא לא משתמעי. והט"ז מתרץ שהכא כיון שחביב עליו נותן דעתו לאחד (עיין אוה"ח תקפ"ב) ומשמע מזה יותר שאף שהאזניים כשלעצמם לא היו שומעות כיון דתרי קלא לא משתמעי וקול אחד מדחה את השני, אך ע"י המחשבה והחביבות שומע את אחד מהם.
3
ד׳וכיון שהדיבור מהנפש הוא. כמו שאיתא מהבעש"ט ז"ל עה"פ נפשי יצאה בדברו. לכן רק אם יכול השומע להבין את נפש המדבר וקרובה נפשו אל נפשו שומע הוא ואם לאו גם את דברי הקטן ממנו אינו שומע. כמו שרואים שיחת חיות ועופות שקטנים הם מהאדם ואין האדם שומעם אף שחיות ועופות אחרות שומעות, זהו מפני שנפשותיהן קרובות זו אל זו מקבלות ומבינות זא"ז. משא"כ האדם אף שגבוה הוא הרבה מהם מ"מ כיון שנפשו רחוקה מהן אינו שומע אותן. ומעתה אין כבר חידוש למה אין האיש שומע את קריאת כל העולמות בריאה יצירה ועשיה עם המלאכים והרוחות עושי דברו שקוראים תמיד ד' אחד ושמו אחד, מפני שהוא אינו מכוון א"ע לשמוע. האיש אשר נפשו קבועה בקדושת ד' ולא נתון בגשם רק ד' הוא תשוקתו, קרובה נפשו אל דיבורי קדושה ואל נפשות קדושות ושומע את קולן, משא"כ מי שהעולם הגשמי העיקר לו ובו הוא נתון עד שגם נפשו התגשמה אינו יכול לשמוע את קריאת הקדושה מן העולמות. וגם בפשטות התורה אם שמעת בישן ונפשך נפש תורה היא תשמע בחדש, ואם לאו שנפשך מגושמה ושקועה בגשם גם פשטות ושכלים פשוטים של התורה לא תשמע.
4
ה׳והפסוק אומר החרשים שמעו (ישעי' מ"ב), זהו העיקר שלא להיות חרש רק לשמוע. כי מי ששומע איך כל ברואי מעלה ומטה יעידון יגידון ד' אחד ושמו אחד, גם הוא לא יבדיל א"ע מהם וגם יחד עמהם כל דיבוריו אף מעשיו רק קריאה ועדות יהיו שד' אחד, אבל חרשים הם ואינם שומעים את קול המלאכים הרוחות הנשמות ושל כל העולם. החרשים שמעו. והגמרא אומרת אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש (ברכות ה') ומה יתרון בק"ש שלא בעונתה מהקורא בתורה הא אמרו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. אבל ק"ש מתחלת בשמע ודרשו חז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך (ברכות ט"ו), זהו הראשית. אם חרש אתה ואינך שומע את קריאת כל העולמות ובשביל זה יצרך מתגבר עליך, עכ"פ שמע את דברי הקדושה שאתה בעצמך מדבר.
5
ו׳וזהו הראשית והעיקר, שדיבורי תורה ותפלה שאיש הישראל מוציא מפיו יכניס אותם אל קרבו ויכניס א"ע בהם, וכשהוא יתמלא מדיבורי קדושה גם את דיבורי כל העולמות ישמע, כנ"ל שעיקר השמיעה היא שיהיה האיש ונפשו קרובים אל הדיבורים ואל הנפש הנמצאת בדיבורים אלו ששומע. ולא רק מן העולמות העליונים והתחתונים היינו העולמות שאין להם בחירה וחטא בלבד שומע קול קדושת ד', רק גם מאדם ואפילו מן העכו"ם. הרבי ר' אלימלך בעהמ"ח הקדוש נועם אלימלך ואחיו הקדוש הרר"ז זצוקללה"ה כששמעו מאיכרית שעוררה את בעלה השיכור לאמר הלא עתה ימי עבודה ואיך תישן, והימים ימי אלול היו, אמרו שזה התעוררות על ימי אלול שימי עבודת ד' המה. וכדומה. היינו כי אלוקות יש בכל דבר בסוד ומלכותו בכל משלה, וניצוצות הקדושות קוראים תמיד אל ד'. לאחר שקלסתי וכו' שמעתי. לפני שמקלסין בעצמן ומכניסים הקדושה בקרבם א"א לשמוע רק לאחר שקלסתיו.
6
ז׳והנה כד דייקינן רואים שביחזקאל אומר המדרש שאחר שקלס שמע את המלאכים, ובמש"ר אמר שבשעה שעלה שמע. אפשר כי במש"ר נאמר וראית את אחורי וכו' וישעיה הנביא אומר ואראה את ד'. ומתרצת הגמרא (יבמות מט:) שמש"ר ראה באספקלריה המאירה. ובראיה ברורה כזו א"א לראות את בחי' הפנים. משא"כ שאר הנביאים ראו באספקלריה שאינה מאירה. לכן אמר ישעיה ואראה שבאספקלריה שאינה מאירה כבר אפשר לראות גם בחי' הפנים. והנה כל הבריאה עם המלאכים הם בבחי' אחור. לא פנים. לכן יחזקאל שראייתו היתה בחי' פנים רק אחרי שקלם שמע את המלאכים כי הוא ראה בחי' פנים ואחריו בחי' אחוריים היו המלאכים. משא"כ מש"ר שמפני שראה באספקלריה המאירה ראייתו היתה בחי' וראית את אחורי לכן ראה את המלאכים מלפניו.
7
ח׳אבל אין לנו השגה בענין נבואה. ומכש"כ לחלק בין נביאות מש"ר לנביאות שאר הנביאים. רק מענין "בני נביאים הם" שבכל אחד מישראל אנו צריכים לדבר. והנה בחי' בני נביאים מתגלה בעבודה, (פסחים ס"ו.) למחר מי שפסחו שה תחבו בצמרו וכו', הכל למחר בעבודה, והיום שלא בשעת עבודה לא ידעו. לכן גם בענין הזה ישנה בחי' אספקלריה המאירה כי אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא והוא בחי' וראית את אחורי. וישנה בחי' שאינה מאירה והיא בחי' ראיית פנים, כי הפסוק אומר על מש"ר ומראה ולא בחידות ובמה ראו שאר הנביאים חידות, בעניני העולם אשר יעשה ד'. נביא זה ראה סיר נפוח וזה מקל שקד וזה מנורה והכל היה רמז על מעשי ד' אשר יעשה בעולם. ומש"ר ראה אשר יעשה ד' הדברים כמו שהם בלא חידות. וגם הוא החילוק בין בחי' אספקלריה המאירה במראה ולא בחידות לבין בחידות.
8
ט׳נמצא שמי שרואה בעולם עולם גשם. ורק כאשר מתבונן בו יראה גדלותו וחכמתו ית' מבין ברמז את מעשי ד' כי רבה היא ובא מזה לידיעת ד' ולזכור אותו. הרי זה בחי' ראיה של חידות עד שפותר לו החידה, משא"כ מי שרואה לפי ערכו את ההדור נאה זיו העולם בעולם זאת היא בחי' מראה ולא בחידות. ולא בצדיקים גדולים לבד קאמרינן שבכל דבר אף מדברי העולם רואה את אור ד'. רק גם בכל איש לפי ערכו. בנועם אלימלך איתא. שהמסתכל בשמים ובכוכבים מוסיף לו יראת שמים. ולא יראה בלבד רק כ"א אם כי אין הדבר אצלו תמידי עכ"פ זמנים יש לו כשמתרחק מן העולם ועשתונותיו שקועות בקדושה. אז כשמסתכל בעולם בעצים בעשבים בשמים ובכוכבים נפשו מזדעזעת ורואה מעט הארת ההדור נאה זיו העולם.
9
י׳ראה בנר ישראל מהה"מ הק' מקאזנין על ספר שער השמים שמקשה הלא המלאכים בבריאה. כידוע אין להם קץ וגבוה מעל גבוה וכו'. הערת המגיהים.
10
י״אולכאורה יש מעלה בראיה בשכל לבד כי יכול לעלות יותר, מתחילה בדרך כלל לזכור מן העולם אותו ית' בורא ומנהיג העולם, ואח"כ לומד בספ"ק לדעת שורשם. השמות ורמזים של כל אחד בהשתלשלות עד עולם האצילות וכו' משא"כ בבחי' ראיה רק לפי ערכו מציץ מעט. וזהו מפני שבהשגת השכל אם ברמז העולם ואם בעולמות העליונים אינו רואה את מהות האור רק את המציאות. שיש אור ויש עולם יצירה ובריאה ואצילות, ובעולם יצירה יש עשר כתות מלאכים ובבריאה עשר כסאות וכו' וזה שורש זה ומזה נשתלשל עד לזה. ויכול להיות שהוא עם לבו רחוקים מכל נגיעה בהם. והוא אספקלריה שאינה מאירה, חידות ורמזים. לכן רואה יותר בחי' פנים. משא"כ הראיה שנפשו רואה לפי ערכה את הארת ד' בכל דבר מהעולם ומוסיף אהבה ויראה מהם. שהיא לפי ערכו. גם ראיית המהות אינו יכול לראות את העולמות אשר למעלה ממנו רק את העולם שהוא בו ולפי ערך מצבו. וכשמתעלה יותר רואה יותר, והוא בחי' ראיה של אספקלריה המאירה כענין שויתי ד' לנגדי תמיד אשר בכל איש, שנאמר בה וראית את אחורי ופני לא יראו. יש אשר לומד האיש תורה נגלה ונסתר קבלה וחסידות ואינו מרגיש מאומה מפני שאינו בחי' רואה. משיג הוא מה שלמעלה ממנו במרום ולא במקומו, משיג הוא את המציאות ואינו רואה את המהות.
11
י״בוהנה לא את ענין מש"ר ולא את יחזקאל אנו רוצים להבין שרק הנביאים בקדושת גדלותם ידעו. רק לנו מרמז בעבודה שלכן יחזקאל שמע ברוך כבוד ד' ממקומו ומש"ר למד לאמר ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו. כי בגמרא חגיגה (דף י"ג.) אמרו בענין המלאך הקושר כתרים לקונו. איני והא כתיב ברוך כבוד ד' ממקומו מכלל דמקומו ליכא דידע ליה, עי"ש. היינו שברוך כבוד וכו' הוא שהאור במרום ולא ידע ליה. וכיון שבחי' נבואת יחזקאל אשר בעבודתנו היא מציאות ולא ידע האור שמן העולם מזכיר עצמו שבמרום נמצא, לכן שמע ברוך וכו' ממקומו, משא"כ בחי' מש"ר היא אספקלריה המאירה שבכל דבר רואה אלוקות לכן למד לאמר ברוך שם כבוד מלכותו, בחי' מלכותו בכל משלה בכל דבר. והעצה לכל איש אף למי שבדעתו עולה הוא, שישתדל בתפילה בתהלים ובשערי ציון שירגיש חיות מהדיבורים תיבות ואותיות, ואז גם בהשגותיו ולימודו ישיג לא רק אור קדושת המציאות לבד רק גם את המהות.
12
י״גבהעלותך וכו' אל מול פני וכו'. בספרי כ"ק אא"מ זצוקלל"ה איתא מהאר"י זצוקלל"ה שהמנורה היא בחי' מלכות, היינו מלכותו בכל משלה, ואז דייקא אל מול פני, נגד בחי' פנים, רק בחי' וראית את אחורי. עד שתהא שלהבת עולה מאליה, לא ששם במרום נמצא אור רק גם כאן ובחי' מהות.
13