דרך המלך, תורה, חיי שרה ג׳Derekh HaMelekh, Torah, Chayei Sara 3

א׳פרשת חיי שרה תרצ"ג

ב׳ויהיו חיי שרה. ואיתא במדרש רבה יודע ד' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, ונחלתם לעולם תהיה שנאמר ויהיו חיי שרה. מה ענין ונחלתם לעולם תהיה לויהיו וכו'. וכן ר"ע היה דורש וכו'

ג׳אמנם איתא במדרש תהלים ק' ל"ב עה"פ אשרי אדם ד' לא יחשוב לו עון, פלוגתא בין ר"א בן יעקב לרבנן בענין עבירות שהתודה עליהם בשנה שעברה אם יחזור ויתורה עליהם או לא. רבנן אומרים שיחזור ויתודה וראב"י אומר אל יחזור ויתודה. ושואל המדרש לראב"י שאומר אל יחזור ויתודה הא כתיב וחטאתי נגדי תמיד. ומתרץ שיהיה כנגד לבו ודעתו אבל אינו מזכירן בפיו עכ"ל הק'

ד׳החילוק הפשוט בין להזכירן בפיו שאוסר ראב"י. ובדעתו ולבו כן מזכירן. אפשר. כי התוס' אומרים על חציף עלי מאן דמפרש חטאוי. כי הגמרא אומרת כל שעבר עבירה ומתבייש בו נתכפר לו, והוא שמפרש אותם לרבים נראה שאינו מתבייש בו לכן חציף הוא. ואפשר זהו גם בענין הוידוי. לכן בפעם הא' אפשר מתודה כדי שיתבייש לכן מתכפר לו, אבל בפעם הב' הלא כבר יודעים הם וכבר אפשרי להתבייש על ידי ידיעתם ולמה אתה כופל בזה, אלא ודאי שהדבר הזה לא דבר של בושה אצלך ורק ככלב שב על קיאו הוא.

ה׳אבל צריכים להבין את הפלוגתא של ראב"י ורבנן. ונבין מה הוא ענין וידוי בכלל בפה, כי רואים שגם לפני ד' בעצמו צריכים להתודות, בין אם צריך לפרט החטא בין לא. מחויב להתודות. והכהן גדול התודה בשביל ישראל שאין זאת להתבייש בפני אנשים כי על חטאי זולתו התודה. ולמה אין החרטה והתשובה בלב דיה, כי התפילה צריכה להיות בפה אף שנקראת עבודה שבלב. גם מפני שצריכה להמשיך אור וישועה לעולם הזה, ובדבר ד' שמים נעשו, והדבור הוא צירופי אותיות אלו שהם כלים לאורות אלו ובהפגם צירופיהן לצירופים רעים ח"ו האורות נתמעטים, לכן בתפלה שמתפלל בדיבור על דבר זה עושה בזה כלים וצינורות להמשיך את ההשפעה.

ו׳אבל מהי התשובה ומהו הוידוי. אבל כבר דברנו שראשית התשובה היא שינוי מכפי שהיה, כלומר הכח שיוכל האיש להתגבר ע"ע ולאמר רוצה אני בחדשות. לא כמו שהיה עד עתה. ותשובה כזו לא בחוטאים בלבד, רק בכלל גם בעובד. ויפה שעה אחת בתשובה וכו' שאין לומר שרק החוטאים יכולים לזכות לשעה גדולה כזו הטובה מכל חיי עוה"ב.

ז׳מי שאין לו כח זה לבטל את העבר, אז עומד תמיד על מקום אחד. אם בחסרונותיו ואפי' אם אין לו כ"כ חסרונות נשאר במצבו הנמוך, ורק מי שיש לו כח התשובה יכול לעלות בעבודתו. והתשובה קדמה לעולם. וממילא קודמת להחטאים, כי זאת עיקר התשובה לא על חטאים בלבד רק כח עבודה לבטל את הקודם.

ח׳ותשובה עילאה בחי' בינה היא כי נודע שבבינה מתחלת התגלות הבריאה שהיא בחי' בראשית ברא אלקים, כנודע שהשם אלקים היא מ"י אל"ה, בחי' מ"י' בינה עולם הנסתר שבא לראשית התגלות שקיימא עכ"פ לשאלה ברא אל"ה' עולם הנגלה. להנ"ל שגם עיקר העולם בחי' בינה תשובה היא, לחדש את אשר לא היה. והמדרש אומר שבנה עולמות והחריבן וכו' דין הניין לי יתהון לא הניין לי. והגם שזהו ענין שבה"כ. סודות שאין לנו לדבר עתה בזה. אבל להנ"ל אפשר ב' בחינות התשובה ברא ד' בעולם בשביל האדם. תשובה של עובד שאף שגם עד עתה טוב היה מ"מ יוכל לאמר לא די לי כך מוכרח אני להוסיף ולעבוד מחדש, והיא בריאה הא' שאף שגם קודם בריאת העולם הכל טוב היה מ"מ ברא וחידש העולם. אבל גם לחוטא ברא תשובה שיוכל לבטל את המקודם. זה לא טוב רק זה. ובנה עולמות והחריבן יתהון לא הניין ודין הניין.

ט׳יסוד כל העולם היא תשובה וגם החטא יסודו כח התשובה הוא. תשובה מקולקלת. באם לא היה כח הזה לו לא היה יכול לבטל את דרכו הטוב ע"ע ולחטא. רק כיון שבו כח התשובה נמצא. קילקל את כח הזה והפכו לרע. לא טוב לו דרך הטוב של עד עתה רק הרע ר"ל והפסוק מייסר שובו בנים שובבים. כי כשאומרים שובו לחוטאים אומרים, ואמר

י׳להם לא כ"כ קשה לכם לשוב כי גם עתה אתם בתשובה, גם בחטאיכם בתשובה אתם תשובה מקולקלת, שובו בנים שובבים, שגם עתה שובבים בתשובה א"כ רק להפוך את תשובה המקולקלה לטובה עליכם לעשות.

י״אנחזור להנ"ל, התשובה כח התחדשות בעצמו מין בריאה בעצמו היא, כי למשל שני בני אדם המזמרים מטוב לבם כל אחד משמחתו השונה משמחת חבירו, אז אע"פ שניגון אחד שניהם מזמרים מ"מ כ"א שמחתו לעצמו מגלה. ובשמחתו חלק עצמותו מגלה. כן ענין נפש האיש. כ"א במעשיו וכל הנהגתו נפש ותוכן כזה מגלה, וכשמדברים מאיש ומדרכו מן עצם תוכן ונשמתו מדברים. האיש הזה הוא איש במצב ותוכן כזה מפני מעשיו אלו שבכל חייו, וזהו איש גדול יותר מפני הנהגתו היותר טובה, והמגיד מקאזניץ גילה עצמות קדשו ע"י מעשיו הקדושות.

י״בלכן מי שבא להתגבר על מעשיו ולאמר לא אסתפק במעשי של עד עכשיו, ובפרט מי שבא לבטל את מעשיו של ע"ע. לא את מעשיו לבד הוא מבטל ולא עליהם בלבד הוא צריך להתגבר רק גם על עצמו, כנ"ל שמעשיו הם עצמותו, וכשבא לבטל את מעשיו את עצמו שהיה בא לבטל. ובמה יתגבר על עצמו הלא צריך הוא לכח הגדול מעצמו.

י״גאבל נודע שיש ה' חלקי הנפש. נ'ר'נ'ח'י'. וכד אתיליד ב"נ יהבין ליה נפש, זכה יתיר יהבין ליה רוח, לכן כשבא לשוב מוכרח הוא להמשיך בקרבו חלק נפש הגדול מעצמו, חלק כזה שלא נמשך עוד אל קרבו וכיון שגדול הוא מעצמו יכול להתגבר בה על עצמו, וזהו בחי' תשובה, "מ"י" בינה, "מי" דבר שלא התגלה בו עוד.

י״דותלוי במהות תשובתו, העובד שתשובתו רק להוסיף התחדשות בקרבו אינו צריך למשוך אור כ"כ נסתר וגדול כיון שאינו בא לבטל א"ע בחי' בונה עולמות והחריבן ואינו צריך לכח גדול כ"כ הרבה מעצמו ותשובתו מצויה תמיד. משא"כ מי שבא לשוב על חטאים, ובפרט מי שמשוקע בשטותים ומורגל בהם שצריך כח גדול לחזק ולבטל א"ע, צריך כח יותר גדול ונעלם מקרבו כדי שיוכל להתגבר ע"ע. ואף שכח גדול שלו עוד פחות הרבה מכח שאינו גדול של העובד שממשיך בתשובתו. וכמו שהתקרה של הדר במרתף עוד נמוכה הרבה מן רצפת הדר בדיוטה הרביעית, ואם התגבר טיפס ועלה אל התקרה שלו לערך הדר בדיוטא הד' נמוך הוא עדיין, מ"מ לפי ערכו כח עשה ונתעלה. כן גם הבעל־תשובה לפי ערכו ממשיך כח יותר גדול בתשובתו מהצדיק בתשובתו, ותשובתו יותר קשה לו.

ט״ואבל חז"ל שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים וכו', לא אמרו במצב או במדריגה שבע"ת וכו' רק במקום. כי מקום הוא דבר שאינו מוחלט רק תלוי בהדבר שנמצא במקום הזה ולפי ערכו. למשל הכוס עומד על השולחן אז מקום השלחן שהכלי עומד עליו מקומו. וכשנעביר את הכלי ונשאל סתם מהו מקום, נשיב שסתם מקום אין כי בלא הכלי אין מקום, רק שלחן הוא והשלחן ג"כ נמצא במקום, ולא על השלחן לבד רק גם כשהכוס באויר האויר הוא מקומו. כמו שנודע מספ"ק בזה שלכן מקום בחי' מלכות דלית לה מגרמה כלום. ורק לפי הדבר הנמצא בה צורתה. גם המ"ד שאומר במקום שבע"ת עומדים וכו' ג"כ מרמז שלא, שבאמת מצב הבע"ת גדול כ"כ מן הצדיק רק מצבו לפי ערכו גדול יותר, וגדלותו היא שהתגבר בכח כ"כ להמשיך אור יותר נסתר וחלק נפש יותר עליון מאשר הצדיק, והוא כבחי' עולם התוהו שקודם שבה"כ ובונה עולמות והחריבן, ובחי' עולם הזה שלאחר החורבן והתיקון.

ט״זהמלאכים הם מן הטוב שבעולם התוהו שעלה ולא שלטה בהם השבירה והפגם. לכן אף שגדולים וקדושים הם הרבה מן האדם שהוא בעולם הזה שלאחר השבירה והתיקון. מ"מ בהאדם נתגלה כח יותר מאשר בהם. היינו שלפי ערך האיש יותר גדול הוא. רצון לעצמו. חפשי עם עבודה בבחירה. אף שעבודתם בהתבטלות יותר קדושה מן בחירת האדם מ"מ בחי' במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בזה גדול הוא האדם מהמלאכים.

י״זומעתה כ"א צריך למדוד בעצמו ערך תשובתו וכחו אשר צריך הוא לעורר בקרבו לזה. ואפי' מי שבא לתקן את מדותיו. לא מבעי כשפעל במדות רעות לנקום למשל בכעסו בחבירו וכדומה, רק גם אם רק הכעיס, ולא עוד אלא גם כשלא נתפעל בכעסו רק שבא לתקן הכעס הנמצא בו או הגאות ושאר מדות רעות. לא תיקון בלבד הוא רק גם תשובה. ותשובה בונה והחריבן הוא כיון שאת עצמו הוא בא לבטל, הכעס אשר בו.

י״חוהגמרא אומרת המקדש את האשה וכו' אעפ"י שרשע גמור וכו' שמא הרהר תשובה וכו', רק הרהר תשובה. ובתלמיד חכם אומרת הגמרא אם ראית ת"ח שעבר וכו' שמא וכו' ודאי עשה תשובה. אם בהרהור תשובה לבד די למה הת"ח צריך לעשות תשובה ולא די בהרהור לבד. וכנ"ל סימן זה יראה האיש בעצמו, אם הרצון לשוב ולעשות טובות מעתה בא לו ברצון ומחשבה קלה וקלושה סימן הוא שתשובתו קשה וצריך הרבה לסתור את עצמו, וכיון שצריך אור רב למשוך בקרבו אשר נעלם ממנו לכן המחשבה קלה כאור הבא מרחוק ודרך מחיצה. והוא רק הרהור תשובה. משא"כ בת"ח אדרבא עיקרו הוא הטוב והקדושה. והפגם הוא שנכשל בו. ולא א"ע הוא צריך לסתור רק את החטא. לכן מחשבת התשובה באה לו בחזקה עד שכל עצמו מתפעל ממנו. ולא שמא רק ודאי. ולא הרהור רק עשה תשובה. וזה רשעים מלאים חרטות. כיון שהוא הרהור בלבד אם אינו מתחזק ומרחיב את ההרהור ומביאו לגופו ח"ו נאבד ממנו.

י״טואפשר, דבר זה להביא את ההרהור תשובה לפועל ולא יאבד, תלוי בהמרירות שיש לו ע"ע נמיכיותו וחטאו, כי הרהור התשובה בא מן חלק נשמתו המוסתרת, וכשמתמרמר ובוכה מעורר למעלה בחי' מסתרים שאין המלאכים יכולים להכנס כנודע שאמר ד' אל המלאך אכנס למקום נסתר שאין לך רשות [להכנס]. ואפשר זה הרמז בתשובת מנשה שחתר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו לקבלו בתשובה, תחת כסא כבוד, כנ"ל הבכיה לפניו ית' אינה לפי הכבוד כמו שאמרה הגמרא גנאי לארי שיבכה בפני השועל, ונכנס למקום סתרים שאין רשות למלאך ואז מקבלו בתשובה. שחתר וכו' תחת כסא הכבוד מפני המלאכים כדי לקבלו בתשובה. וכשמתמרמר בבכיה מעורר גם למעלה רחמנות ע"ע ומתחזק ומתקשר בהרהור התשובה שלו ואז יכול גם לגמור תשובתו, משא"כ כשאינו מתמרמר ע"ע ואינו רואה את נמיכיותו, רק אדרבא מצדיק א"ע. יכול ההרהור לעבור מע"ע ח"ו בלא עשיית תשובה.

כ׳אבל רק בתשובה על עבירות חילוק הנ"ל הוא בין העובד למשוקע בחטא, שהעובד אין מחשבת תשובתו באה בהרהור לבד רק במחשבה חזקה, משא"כ בשאר עניני עבודה אל יסתפק העובד במחשבות החזקות לבד שכל גופו מתרגש מהן, רק יתפוש בקרבו כל מחשבה אף כל ברכה שמתברך בעצמו, אילו היה כך וכך אילו היה כצדיק הזה וכדומה טוב היה לו, וישתדל להמשיך את המחשבה הזו אל קרבו ויעבוד בה את ד' כי גם לו חלקי נשמה אשר ממעל לו שצריך להמשיכם אל קרבו, ורק בבא לשוב על חטא אמרה הגמרא ודאי עשה תשובה ולא הרהור, כיון שלשוב על חטא אינו צריך לסתור א"ע וכח הגדול ממנו כנ"ל.

כ״אנחזור להנ"ל, התשובה היא בריאה חדשה להמשיך חלק נשמה הנעלמה בו, לכן צריך גם להתודות בפיו, כי בדבר ד' שמים נעשו, וממשיך את חלק הנשמה הנעלמה אל קרבו וגופו. וצריך לשנות את הצרופים הרעים לטובים ע"י שמתודה החטאים בתשובה, וזהו בפעם הא' אבל עבירות שהתודה וכו' שכבר שינה אותם לגופים טובים למה יוסף לדבר, ורק בלבו ודעתו צריך להמשיך יותר מחשבות קדושות לעומת החטא העבר. ורבנן סברי כיון שבמחשבתו צריך להוסיף להמשיך מחשבות קדושות לפיהן גם את הצרופים הטובים צריך להוסיף.

כ״בוזהו גם ענין דרך הצדיקים שצריכים ללכת בהם. כי העשיה שלהם בחי' הרהור ומחשבה לנו שצריכים לעבוד להמשיכה. מ"מ כיון שמחשבה זו כבר נמשכה והיתה בעשיה של הצדיק יקל גם לנו להמשיכה. וזה יודע ד' ימי תמימים זו שרה, שלא במחשבה לבד היתה צדקת רק גם במעשיה היתה תמימה. ונחלתם לעולם תהילא עבר בלבד רק גם לעולם. ויהיו חיי שרה. לעולם יהיו. שיכולים אנו לעבוד ולהמשיכם.

כ״גוזה ר"ע וכו' והציבור מתנמנם. שאצלם דברי ר"ע היו רק כמחשבה קלה ודקה כמו שמתנמנם, מין דרמוטא. ביקש לעוררן. שיעוררו וימשכו את דבריו ודרכיו גם לגופם ולעשיה. אמר מה ראתה אסתר וכו'. שחיי' של שרה נמשכו גם באסתר, כן גם דרכו של ר"ע יעשה להם דרך ועבודה.