דרך המלך, תורה, נשא א׳Derekh HaMelekh, Torah, Nasso 1
א׳פרשת נשא
1
ב׳וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אחו אל פתח אוהל מועד ופרש"י יביא את עצמו. כי איתא במדרש רבי תנחומא (פ' אחרי) משעה שהשמש זורח עד שעה שהוא שוקע אין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו, שנאמר ממזרח שמש עד מבואו. וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע ועשה מלחמה בגבעון מה כתיב שם וכו' שמש בגבעון דום, לא אמר עמוד אלא דום וכו' שכ"ז שהוא מקלס יש בו כח להלך, דמם עמד. עכ"ל המדרש.
2
ג׳וכן הפסוק אומר (תהלים יט) אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ופרש"י אינן מדברים עם הבריות ואין הבריות שומעים את קולם עי"ש. היינו אף שגם להבריות מספרים כבוד א־ל מ"מ בלי נשמע קולם ואין מדברים אליהם, משא"כ במרום אומרים שירה, ואין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו כמו שאומר המדרש הנ"ל. וכל מעשה בראשית אומרים שירה לד'.
3
ד׳הענין הוא, כי לכל דבר יש גוף ונשמה המחייהו, והנשמה משתלשלת מאור יותר גדול ואור זה מאור שגבוה ממנו, כי כך היא בחי' ההשתלשלות מעילה לעלול, ואורות אלו אינם נכנסים בגוף הדבר רק חופפים עליו מלמעלה עד למרום. באיש ישראל הן אורות קדושות בחי' נ'ר'נ'ח'י', וחי' ויחידה כבר אינן יכולות להיכנס לגוף מגודל קדושתן והשתלשלותן היא ממחשבה עילאה ת"ת ומלכות כנודע. ובדברי העולם אינן קדושות וגבוהות כ"כ רק כח אלקי בכ"א לפי מצבו שנשתלשל ממרום עד שאמרו חז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וכו'. ועיקר שירת האיש לא בגופו ונשמתו בלבד הוא אומר, רק מן העולם ועד העולם. גם בחי' יחידה וכן עוד גבוה מהם.
4
ה׳ולכן זהו החילוק, האיש כיון שהוא מעולם התיקון וגם יש בקרבו דעת ודיבור אז שירתו ותפלתו לד' היא בנשמתו שלמעלה ממנו היינו בחיה ויחידה עד שורש נשמתו, וגם בזו שבקרבו בדעת ודיבור. והגולם ששורשו בעולם התוהו משבירת הכלים שהאור יצא מהכלים, הנמוך ירד והברור עלה במרום ונשארו בלא דעת ודיבור בקרבם. לכן בהאור שעליהם ולמעלה מהם אומרים שירה בדעת ודיבור. משא"כ בקרבם מספרים כבוד ד' באין אומר ואין דברים. ולא ששירתם אשר למעלה מהם היא הכל ולא יותר, רק הרי זה כמחשבת האיש שמתגלה ע"י הדיבור וע"י העשיה, שיש עשיה פשוטה שרק מעט נרמזת בה המחשבה, ויש כתב שזה ג"כ עשיה ותנועת היד והמחשבה מתגלה בה יותר. האיש מגלה את שירת הנפש רנח"י שלו עד בגבהי מרומים ע"י הדבור בפה וגם ע"י עשיית המצוות בפועל, משא"כ מעשה בראשית דעת ודיבור אין להם משבירת הכלים ואין יכולים לגלות את מחשבת ושירת האור שלמעלה מהם בדיבור רק בעשיה לבד. ועשייתם זו שבעולם בכל הארץ יצא קום וכו' כגבור לרוץ אורח וכו' שבהן מספרים כבוד א־ל היא סיום והתגלות של שירתם מן האור שלהם אשר למעלה מהם.
5
ו׳גם בכתיבת השם הקדוש רואין. שאף שבדיבור אסור לאמר הוי'ה ואומרים רק אדנ"י, מ"מ בכתב כותבים. הן אמנם כבר דיברנו מזה במק"א. אבל פשוט הוא מפני שעשיה נמוכה היא מן הדיבור. ואפילו הכתב שמגלה יותר את המחשבה מאשר עשיה פשוטה מ"מ למטה מהדיבור הוא ונפרד יותר באותיות נפרדות שכותב והן רק מצטרפות יחד לתיבה ומאמר, וכיון שע"י הכתב והעשיה מתגלה אור פחות לכן יכולים לכתוב גם הוי'ה. משא"כ בדיבור שמגלה יותר אסור עתה לגלות אור רב של הוי'ה. וכן הוא בשירת דברי העולם. גם הם אומרים שירה בהאור שלמעלה מהם ואין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיהם. אבל כאן בגופם אינם יכולים לגלות שירה זו מפני שע"י השבירה אין להם דעת ודיבור. ובכלל ירדו וא"א להם לגלות אור השירה בדיבור רק בעשיה.
6
ז׳וזהו שיכול האיש מתנועתם זו להתוסף ביראת ד' והתפלאות מגדלותו ית'. דוד המלך אמר כי אראה שמיך וכו' ובנועם אלימלך הקדוש איתא שכאשר מסתכלים בשמים ורואים את הכוכבים במסילותם באים ליראת שמים. והרי זה כעין כתיבת הוי'ה שהיא מפני שכתיבה למטה מהדיבור. ומ"מ כשרוצים לצייר לפנינו את שם הוי'ה ולהוסיף עי"ז קדושה מציירים את השם הוי'ה בכתיבתו. כי התגלה השם הוי'ה רק שאינו מגלה את אורו כמו שהי' מגלה הדיבור. אנשי חול. העולם עוד מעורר בקרבם התעוררות לתאוות ח"ו. משא"כ עובדי ד' אומרים הדור נאה זיו העולם וכו' בהראות לה נועם זיוך. העולם מספר באזניהם את שירה עילאה ואור עליון ע"י העשיה עד שאומרים הדור נאה זיו העולם, אבל היא בהסתר כעשיה וכתב שאינם מגולים כ"כ כדיבור. לכן מתפללים רפא נא לה בהראות לה וכו' ולא יהיה כ"כ בהסתר.
7
ח׳מעשה שמים וארץ ועבודת האיש בעשיה ובדיבור היא התגלות שירת ד' ששרים הנשמות והאורות של מעלה. מ"מ השמים והארץ פועלים תמיד. השמש והירח מסבבים תמיד והארץ פועלת תמיד פעם בצמיחה ופעם בעבודות אחרות. וכשפסקו מלומר שירה כבר נעמדו, והאדם שעיקר עבודתו הוא במצוות ושירה ותפילה בפה אינה תמיד. כי ישנן מצוות שאין יכולים לקיימן תמיד וכו', וגם בשעה שפוסק הוא חי ופועל את פעולותיו. הענין הוא מפני שלהאיש יש בחירה ולהם אין בחירה, ומה היא הבחירה, רצון חפשי, בכל העולם כל דבר נדחף מחבירו ומוכרח והאיש ישראל רצונו חפשי. וכבר אמרנו שזהו מפני שכל העולם רק הארת ההשתלשלות בהם לכן כ"א משתלשל ומסובב מחבירו ואין להם רצון לעצמם. משא"כ ישראל ששורשם מהראשית בשביל ישראל וע"י נתעורר הרצון לבריאה כמו שאיתא מהרבי ר"ב זצוק"ל. לכן גם חלק הארת הרצון נמשך להם ויש בהם רצון חפשי.
8
ט׳והרצון לעצמו עושה כל דבר לישות לעצמו. כי הדבר שאין לו רצון לעצמו אין לו ישות, שהרי נפעל הוא מזולתו, השעון מסתובב, אבל האם ישותו ותנועתו לו, רק לאיש המכריחו. נמצא שפעולת ועבודת האיש לא מפעולת מעשיו לבד היא רק גם בעצמותו שהוא יתקדש. כי לא השתלשלות לבד בו רק גם רצון והוא עצמותו. ולכן עבודת השמש היא תמיד ושל האיש לפרקים, כי עיקר עבודתו היא שהוא ירצה והוא יקיים, ומוכרח להיות פעמים פעמים לא תמיד רק שיוכל לחדול, לא כמו העולם המוכרח תמיד בלי תוספת וגרעון. וע"י הרצון שמעוררים בבחירה הישות שלו מתקדשת, ואם אינו מתעורר בכל פעם ברצון רק עושה משום ההרגל הנה את הראשית שהוא עיקר הישראלי לא עורר ולא גילה, ואת הישות הישראלית לא קידש.
9
י׳ובקבה"ת אמר ד' בראשונה ועתה אם שמוע תשמעו וכו' והייתם וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט) מכל מה שאתם תהיו זהו העיקר, שתהיו ממלכת כהגים וגוי קדוש, וזה נעשה ע"י אם שמוע תשמעו בקולי, לא עשיית המצוות בלבד, כי בעשיה לבד יכולים לגלות רק פעולה, רק גם שמוע תשמעו יחד עם העשיה הרצון. אם הרב דומה וכו' במלמד לא נאמר אם דומה, מפני שמלמד רק איך לעשות, אבל הרב מלמד גם איך להיות בעצם לכן תלוי גם איך הוא בעצמו.
10
י״אואפשר זהו הענין בגמ’ (פסחים כ"ב) שמעון העמסתי היה דורש כל אתין שבתורה וכו'. כי בירושלמי פ"ט דברכות דורשין את ד' אלקיך תירא, אותו ואת תורתו. ואפשר זה שהיה קשה לגמרא שלנו לדרוש יראה להתורה, מפני שכבר נלמד מסמוכין במסכת ברכות (דף כ"ב) כ' והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב, מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן, היינו כל לימוד תורה צ"ל באימה וביראה ברתת ובזיע, ולמה רמזה התורה עוד פעם בתיבת את לירא מתורה. ובכלל צריכים לדעת מה ענין היראה בתורה וממי צריכים לירא.
11
י״בכי ביבמות (דף ו') איתא עה"פ את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, מה שבת לא מהשבת אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורא האמור במקדש לא ממקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. משמע שלא מן המצוות רק ממי שהזהיר היינו מד' צריכים לירא ואפילו במקדש שנאמר בו מורא רק מד' צריכים לירא, א"כ מה ענין לרבות שייך בזה אותו ואת תורתו, הלא גם בתורה ממנו ית' יראים. ובהודעת יום אשר עמדת וכו' כתיב מפני אשר ירד עליו ד' באש היינו שהמורא מד' היתה וכן צריכים בלימוד התורה לירא ממנו ית'. א"כ מה את ד' אלקיך תירא אותו ואת תורתו. לכן לפי הגמרא שלנו דורשין את לרבות ת"ח, שהת"ח מגלין ומלמדין בתורה לא לעשות בלבד רק גם לקדש את העצמיות שהיא המשכה והתגלות לא בבחי' לפי מעשי אני נקרא בלבד רק גם התגלות אנכי ד' אלקיך, את האנכי בכל לימוד התורה, עד שנרגיש יראה מפניו ית' בחי' אשר ירד עליו ד' באש.
12
י״גוזה זאת תורת הנזיר וכו' יביא אותו, את עצמו. כי שמעון הצדיק אכל רק מקרבן נזיר אחד שהיה לש"ש שפחז עליו יצרו על ששערותיו היו נאות ונשבע לקצצם למקום (נזיר דף ד'). ובמה היה כבר בטוח. הלא שערותיו יגדלו שוב ואפשר אז יחטיאו יצרו. אבל זאת תורת הנזיר יביא אותו. יביא א"ע. כי לא את הפעולות לבדן אלא גם את עצם האיש תקדש. עד שגם אח"כ יעמוד נגד יצרו. אם היה לשם שמים.
13