דרך המלך, תורה, וישלח ב׳Derekh HaMelekh, Torah, Vayishlach 2
א׳וישלח תר"ץ
1
ב׳וישלח יעקב וכו' עם לבן גרת"י וכו'. פרש"י ותרי"ג מצות שמרתי. להבין האם ימצא בשביל זה חן בעיני עשו. ויירא וכו' קטנתי מכל החסדים וכו'. נתמעטו זכיותי. וא"כ למה ביקש ואתה אמרת היטב וכו' הלא נתמעטו זכיותיו. ואם כי ד' אמר לו ושמתי וכו' כחול וכו' א"כ למה אמר מקודם נתמעטו זכיותי.
2
ג׳אמנם איתא מתלמידי הבעש"ט זצ"ל עה"פ אשרי הגבר אשר תיסרנו י־ה, ר"ל שהוא מיסר את הקב"ה כביכול שינהג עם בניו ברחמים וחמלה עכ"ל הק'.
3
ד׳כי הקב"ה מתאוה לתפלתם של ישראל. למה הקב"ה מתאוה לתפלתם. אהבתו שאוהב אותם עוררה בו רצון פשוט להתפשט ולהמשך אליהם. וכל ההסתר שברא ד' היתה מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתם של ישראל ורוצה שעי"ז יתפללו אליו. רק כיון שכבר הדין נברא אז בזמן שישראל חוטאים ח"ו יש כח ביד המקטריגים לקטרג שישתמשו עם הדין להענישם ח"ו, ולולא שנברא הדין לטובה מחמת אהבת ד' לישראל שרוצה לשמוע תפלתם ורוצה להתפשט ולהמשך עליהם, לא היו יכולים המקטריגים להשתמש עם דין אף בעת החטא. כי לא הי' הדין נברא ונמצא בעולם כלל. והצדיקים הגדולים רועי ישראל ומליציו טוענים להקב"ה האם לכוונה זו בראת את הדין. ואיך משתמשים בדבר שבראת לאהבת ישראל, להרע להם ח"ו.
4
ה׳וכל איש ישראל כשח"ו יסורים באים עליו אפי' ע"י חטא. אם רק מתעורר ע"י היסורים להתפלל לה' מעומק הלב והנפש ולהתקרב אליו ידע שראשית ותכלית ההסתר נתגלה בו. היינו שהקב"ה מתאוה לתפלתן כנ"ל. ורצון עליון זה מעוררתו שיתפעל ויעבוד ויתקרב אליו. ואז כשמסתכל האיש על ראשית ותכלית זה של ההסתר שנתגלה בו מפני שהקב"ה מתאוה יאמר, אם את רצונך אני ממלא בזה ואם למענך אני מתיסר מפני שמתאוה אתה לתפילתי אז למענך אני סובל הכל, והש"י עונה לו כנגדו, אתה סובל למעני ואני אסבול למענך וגם את החטא אסבול, בחי' נושא עון, כמו שאיתא בספ"ק שהקב"ה נושא את העון ע"ע כביכול ואומר אשר הרעותי ובראתי לו יצה"ר. ואם ח"ו אינו מתעורר לעבודה ולתורה ולתפלה ע"י היסורים. יתאונן ע"ז בעצמו. למה כ"כ נתרחק מד' עד שלא ירגיש את ראשית ההסתר ורצון ד' של בחי' הקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל. וזאת יכאב לו יותר מכל היסורים, בחי' נתנני ד' בידי לא אוכל קום ח"ו, כי לולא שמסרו ד' בידי המקטריגים ולא נתרחק ממנו ית', אז גם ביסוריו הי' מרגיש את אהבת ד' ורצונו שיתפלל ויתקרב והי' מתעורר להתפלל ולהתקרב.
5
ו׳והנה ענין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של הצדיקים וישראל הוא שיעוררו בחי' מ"נ, וזה גם ענין תפלת ישראל והצדיקים שמתפללים גם על צרכי ישראל צרכי עוה"ז, כי האור שד' משפיע נתגלה בכל עולם כפי אותו העולם שבא בו, בבריאה יותר רוחני וביצירה כבר נתגשמה מעט ובעוה"ז כבר נעשה ממנו עולם כזה. וכיון שכנסת ישראל שהיא בחי' מלכות שלית לה מגרמה כלום רק מה שד' משפיע בה ע"י המדות משתוקקת שישפיע ד' בה. וחלקים של בחי' כנסת ישראל נמצאת גם בכל איש ישראל ומשתוקקת בו שישפיע ד' לה מאורו. ובעוה"ז האור נתגלה בדברים וצרכי עוה"ז כנ"ל. לכן הם מתפללים גם על צרכי עוה"ז.
6
ז׳תשוקה פנימית הוא בהאיש ישראל להאור הפנימי שבדברי עוה"ז ותשוקה הפנימית זו שבקרבם ובתפלתם בחי' עליות מ"נ ואתעדל"ת היא שמעורר את האדל"ע. לכן היסורים שאיש פשוט מרגיש אותם לישראל. העובד מרגיש אותם לרצון ותשוקה להתפלל. כי כל רצון ותשוקה שבאדם אם הוא מרגיש שתשוקתו נתמלאה לו אז נעשה לו מזה עונג והנאה. משא"כ כשאינו מרגיש שנתמלאה לו מצטער ממנה. כמו מי שרעב. אם מתחיל לאכול אף שלא שבע עוד ועודו מרגיש את רעבונו אז בשעה שאוכל נהנה. ולולא שהי' רעב ורצה לאכול לא הי' נהנה, משא"כ כשרעב ואין לו לאכול מצטער. כן הצדיק כשד' משפיע לו טוב עוה"ז יודע הוא שזהו אור עליון שנתלבש בצרכי עוה"ז וכאשר ח"ו חסר לו או לאחר מישראל דבר ומתפלל עליו ועליהם יודע הוא שזהו חוסר אור עליון הוא, ובתפלתו זו שמתעורר מחוסר הזה מרגיש שנתקרב כבר בשעה זו ע"י תפלתו זאת, ואור עליון מתחיל להאיר בו אז נעשה לו מזה עונג והוא תענוג התפלה. משא"כ מי שאינו יודע ומרגיש שזהו חוסר אור עליון ודומה לו שרק מחסורו אשר יחסרו לו ואינו מתקרב ואינו מרגיש התקרבות והתמלאות תשוקתו זו. אז מן רצונו זה ותשוקת נפשו הפנימית תשוקה בלתי נודעת לו נעשית רק יסורים שמצטער עליהם. לכן בים שכוונת ד' היתה כדי שיתפללו ישראל אליו ולא ח"ו להרע להם, אבל ישראל כיון שלא עמדו בנסיון ויאמרו אל משה המבלי אין קברים וכו' אמר להם משה ואתם תחרישון. מוטב שלא תדברו מאומה והוא התחיל להתפלל. ויאמר ד' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. כיון שבנ"י לא עמדו בנסיון לכן אין הזמן להאריך בתפלה כי יכול מן הסתר זה של הקב"ה מתאוה וכו' להתהוות הסתר ודין ח"ו.
7
ח׳והנה רצון הזה שבתוך לב הישראל שהוא בחי' תשוקת הכנס"י אל דודה שמתגלה גם בצורך גופני, לא בצורך גופני לבד מתגלה כי ישנם צדיקים שכלם מלאים תשוקין וכסופים נגלים להקב"ה בחי' נפשי חולת אהבתך, רק כיון שבחי' כנ"י והתשוקה מתפשטת בכל איש ישראל כפי מצבו אם מעט ואם הרבה ואפי' בחלק גופו לכן גם בעניני גופו מתגלה. ובכל דבר שבאיש ישראל מתגלה תשוקה זו ובפרט ברצונו לתורה רצון הבחי' כנ"י שבו לתורה היא. וזה רמז הגמ' מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים, כי המשנה אומרת הוי עז כנמר אף שעזות פנים לגיהנם. אבל זהו החילוק בין עז בלבד לעזות פנים. באמת הנסיונות שעומד בהם כל איש ישראל והמניעות שיש לו לכ"א בעניניו שמונעים אותו להתקשר בד' ובתורה א"א להבין בשכל איך הוא עומד בהם ומתגבר עליהם, וגם הוא בעצמו לא בשביל השכל שמבין שצריך להיות יהודי עומד בהן. רק ע"י תשוקה הפנימית שבו שהוא תשוקת הכנסת ישראל שכוחה למעלה מכל כחי הגוף ומניעותיו. וזהו עזותו וכח גבורתו של איזה גבור הכובש את יצרו, ומי שהוא רך לענין התגברות זו סימן הוא שלא עורר בקרבו את רצון ותשוקה זו. ורק בשכל רוצה הוא להיות יהודי עובד את ד', וכיון שלא נתגלה בו כח זה שגדול מכחי הגוף אף העולם לכן מרכין הוא א"ע לפני מניעות גופו ושל העולם. וזהו עזות ישראל הוי עז כנמר שיש בקרבו כח גבורה שגדול מכל העולם ואינו כורע לפניו, אף שבפניו אינו ניכר בו שום עזות אדרבה רך הוא בטבעו ורחמן ועניו בפני כל האדם מ"מ בקרבו נמצא כח עז של ענין עבודה, לא יחת מפני כל ולא יכרע לפני כל. משא"כ העזות־פנים שבפניו ניכר עזותו. לא שבקרבו פנימה נמצא עזות מכח עליון שבו, אך בטבעו הוא עזות פנים עד שניכר בפניו עזותו כמו שכל טבעו ניכרת בו, זה לא טוב. הוי שפל רוח בפני כל אדם בהפנים שלך שיש לך ככל אדם תהי' שפל לא עזות פנים, אבל בעצמותך ובקרבך פנימה תהי' עז כנמר. עזות כזו שגדול מכל כח גופני עד שיוכל בכח הזה להשליך את כל עצמו וגופו אל האש לפני ד' בעת הנסיון. ומי שאינו עומד בנסיוני גופו יצרו ומניעות העולם, הסיבה היא מפני שלא גילה בקרבו את כח תשוקה עזה זו בחי' כי עזה כמות אהבה.
8
ט׳וזהו עיקר מעניני העבודה להגביר את תשוקתו ועזותו זו, ותמיד יתגלה בו כח פנימי זה וכח הזה גדול הרבה מכל כחי הגוף ומכל המניעות והנסיעות. מפני שרצון הזה התשוקה הפנימית שתתפשט קדושתו ית' היא, ומי משתוקק הבחי' כנסת ישראל שהיא בחי' מלכות דלית לה מגרמה כלום, ורק לית לה אבל היא בעצמה נמצאת כי באם כל עצמותה לא היתה נמצא לא הי' מי שישתוקק, וכנודע מספ"ק שיש ב' בחי' בנין במלכות. ומציאת גוף עצמותה מחכמה היא כנודע שאבא יסד ברתא ורק הארה משאר ספירות צריכה לקבל. וע"פ פשוט הוא כיון שעלה ברצונו הפשוט להתגלות ולמלוך לכן במחשבה זו כבר גוף המלכות נבראת, ואיך נתגלה המלכות שמים, ע"י אור עבודה שממשיכים ע"י הספירות ומדות.
9
י׳נמצא שע"י המחשבה להמליך אותו ית' כבר נתגלה גוף של בחי' מלכות, וכבר יש מי שישתוקק, ואיש הישראל במדה שגילה בקרבו את הבחי' גוף המלכות במדה זו מרגיש את התשוקה וכח העז כנמר, שגדול מכל כחי הגוף והעולם. ולגלות את בחי' גוף המלכות תלוי עד כמה משקיע את מחשבתו בקדושה כנ"ל אבא יסד ברתא הן בתורה ותפלה לשם שמים שיתגלה מלכותו וקדושתו ית' עליו והן פשוט במחשבה שחושב ומתפלל לד' זכינו כדי שתשרה שכינתך עלינו. ואפי' אם אין מחשבה זו בתשוקה גדולה כ"כ, ג"כ מגלה היא חלק מן בחי' גוף המלכות ומתחיל להשתוקק.
10
י״אנחזור לעניננו, העובד את ד' יודע שגם טוב עוה"ז הכל הוא אור אלקי שנשפע, רק שבעוה"ז נתלבש בדברי עוה"ז וכשח"ו נחסר לו יודע שאור אלקי נחסר לו ונעשה לו מזה תשוקה ורצון להתפלל.
11
י״בוישלח יעקב וכו' עם לבן גרת"י ותרי"ג מצות שמרתי ויהי לי שור וחמור וכו'. התרי"ג מצוות ואור העליון היו לי לעשירות. אור עליון נתלבש בהם. וא"כ לא תוכל לי. וכן בתפלתו אמר יעקב אבינו קטנתי מכל החסדים וכו' ועתה הייתי לשני מחנות וכו'. יודע אני שכל הטוב של עוה"ז לא טוב בעצמו הוא רק קטנות והמעטה מכל החסדים ומכל האמת וכו' מכל האור שד' משפיע. ובאמת לא הי' צריך יעקב אבינו לירא, כי אין שייך אצלו הסתר כי גם ההסתר נעשה אצלו רק רצון להתפלל מפני שיודע שהכל התגלות או המעטת האור הוא, רק כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים, על הנשים והילדים ירא אולי אינם עוד במצב כזה שמכל הסתר יתהוו מהם רצון להתפלל ותשוקה עלאה. אבל אתה אמרת וכו' ושמתי את זרעך וכו' א"כ למעני אתה צריך להושיע גם אותם.
12