דרך מצותיך, מצות האמנת אלקות ט׳Derekh Mitzvotekha, The commandment of having faith in God 9
א׳ט) והנה מעתה נבוא לבאר ג"כ הקושיא בענין שינוי רצון אצלו ית' כמו שאנו אומרי' יהי רצון מלפניך כו' שמבקשים שירצה כן שיבנה בהמ"ק שהוא שינוי ממה שמתחלה אינו רוצה ולכן נחרב בהמ"ק ועתה ירצה בו ויבנהו וכן כשמבקשי' יהי רצון שיחיה החולה ויתרפא מחליו הכוונה שישתנה רצונו ממה שמתחלה רצה לחלותו כו' ועד"ז בכל עניני התפלות שענינם הפקת רצון טוב מה', וכבר נתקשו מאד הפלסופים בזה, והנה התוי"ט באבות שם האריך בזה במ"ש הרמב"ם בדעת חז"ל ושבאמת לא כיונו חז"ל בזה ח"ו אלא דעתם כדעת רמב"ם עצמו וכמ"ש למתי אעתיר כו' (שמות ח' ה') שיש שינוי רצון, ועכ"ז אינו שינוי בעצמותו לפי שאין רצונו כרצונינו כמו שאין חכמתו כחכמתינו כי הוא היודע וכו', וביאור דבריו היינו עפמ"ש בס"י י"ס בלי מ"ה פי' בלי מהות שאינן מערך מהות כחות הנפש המושגים אלינו ועד"מ כמו בכתיבה באצבע שכותב אות אל"ף הרי תמונת האות נמשך מכח המניע שביד שממנו נשפע כל פרטי ציור האות וכל מה שימצא אחר כתיבה על הנייר היה תחלה בכח המניע שבאצבע בפרטי פרטיות ועכ"ז לא היה ממהות אותיות הכתובות על הנייר באצבע ולא מדוגמתם כלל שהרי המה גשמיים בתמונתם ובמהותם וכח המניע המהווהו וממשיכו הוא רוחני כו' ועד"ז יובן איך שמחכמה דאצי' נמשך להוות מהות שכל האדם הוא כמ"כ שאין השכל הנפעל מערך מהות החכמה דאצי' כמו שלא יש אות גשמי בכח המניע שבאצבע ולכך נקראי' הספי' בלי מה כלומר בלי מהות הנפעל מהם פי' שמהות הנפעל מהותו הוא שהוא כח ומקור השכל אבל ספי' חכמה עצמה אינה ממהות זה כלל ועד"ז הרצון שלו ית' אינו ממהות רצון שלנו ולכן לא יקשה עלינו כלל משינוי הרצון שגורם שינוי בו ית' כי זה אינו אלא ברצון שלנו, אבל אחר שאין רצונו ית' ממין הרצון אשר לנו ונעלם תכלית ההעלם לפי שהוא ורצונו א' וכמו שעצמותו נעלם תכלית ההעלם כך רצונו נעלם מהשיג מהו לכן נדע שאין הרצון ההוא פועל בו שינוי ואין להביא ראיה מרצון שלנו על רצונו כי אין ביניהם שום דמיון כלל, וזה שאמר הנביא כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' (ישעי' נ"ה ח'), אלו הם ביאור דברי הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו בהתרת קושי' ענין שינוי הרצון והוא ע"ד מ"ש לעיל פ"ז דברי הפלסופים בענין התוארים שהם שוללים שכמ"כ נאמר בענין הרצון שלא נאמר בו שהוא פועל ברצון אלא כדי שנבין ממנו שאינו פועל על צד החיוב בלי כוונה ורצון ח"ו, ולפיכך הרצון ההוא אינו מחדש בו שינוי כו'. וכ"ז הוא לשיטתו לעיל פ"ג שהרצון והידיעה הוא עצמותו אבל לפי משנת"ל שהם רק כלים ומהו"ע ית' מרומם ומתנשא מהם ואינו בגדר תוארים אלו א"כ יובן קושי' זו בפשיטות, והוא כי גם שבזה דבריו נכונים בענין שהרצון והחכמה שלמעלה נק' בלי מ"ה שאינן ממהות חכמה ורצון שבנפש כנ"ל מ"מ לגבי עצמותו נק' כלים או לבושים וכמאמ' אלי' דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסיין עליהון אבל לגבי למעלה מהם גם הם אתקריאו לבושין כו' ולפיכך שינוי רצון הוא שינוי מהתלבש לבוש אדום ללבוש לבן עד"מ שאין זה גורם שינוי בגוף המלך אע"פ שהבגדים שונים זמ"ז, וביאור הענין יובן עד"מ ממה שאנו רואים שינוי התלבשות לבושים שונים ג"כ לגבי כחות הנפש שכמ"כ אין שינוי הלבושים פועלים שינוי בכח הנפש, למשל אדם שהוא חכם במלאכות הרבה שיש לו חכמה ושכל לכתוב ולהתחכם במלאכת הכתיבה לעשותה על בוריה ויש בשכלו ג"כ ידיעה להתחכם במלאכת האריגה והציור וכיוצא בשאר מלאכות, והנה המלאכות חלוקות זו מזו במהותם כמו שיש הפרש בין מהות הכתיבה למהות האריגה, וכשפועל המלאכה נמשך כח משכלו ואע"פ שודאי אין מהות הגשם בשכלו כנ"ל עכ"ז סיבת ההפרש שביניהם יתהוה תחלה במהות השכל הפועלם שלמלאכה זו יומשך השכלה המיוחדת לה ולמלאכה אחרת יומשך השכלה אחרת ולכן ישתנו המלאכות, וא"א לומר שהם כחות שונים ממש ר"ל שכח השכל הממציא השכלה בכתיבה הוא מהות אחר מכח הממציא השכלות באריגה וכמו שנראה לכאורה מאשר אנו רואים שיש בבני אדם חלוקים זה סגולת שכלו להתחכם במלאכה א' ולא יודע במלאכה אחרת כלל וזה להיפך, ונאמר שזהו לפי ששכלו מיוחד למלאכה זו וחסר ממנו כח השייך למלאכה אחרת, שזה אינו באמת כי כח השכל א' הוא והוא כמו היולי לגבי ההשכלות הנמשכים ממנו שיכול להתחכם בכל מה שירצה וכמו שאנו רואים כשאדם א' יוכל לעשות ב' המלאכות אינו מרגיש שבשעה שעושה מלאכה זו נמשך מכח זה ושבאחרת נמשך מכח אחר, אלא הכל מכח א' הוא כח חכמה שבו, אך עיקר הענין הוא כן באמת שכח השכל א' הוא שיש בכחו לפעול כל ההשכלות שבעולם ונק' היולי, והענין שמתחכם בו הוא כמו לבוש אליו וכשנותנים לפניו לבוש זה מתלבש בו והיינו להשכיל במלאכת הכתיבה כשרוצה בו עד"מ ולפי תואר הלבוש כך יהיו ההשכלות מיוחדים לכתיבה עד"מ שונים מן ההשכלות המיוחדות לאריגה שזהו לבוש אחר, ולכן יומשך מכאו"א פעולה מיוחדת מחמת שינויי הלבושים ועכ"ז לגבי השכל עצמו אין שינוי מהיותו מתלבש בכתיבה או באריגה (ומה שזה סגולתו יותר למלאכה א' מלזולתה זהו לפי שמכיר המלאכה יותר ויודע הלבוש בטוב איך להלביש בו את השכל משא"כ לגבי השני שיודע בטיב לבוש אחר יותר) והנה כמו שלגבי כחות הנפש נק' המלאכות לבושים כך יובן עד"מ למעלה לפי משנת"ל שמהו"ע ית' אינו מערך מהות הספי' כלל אלא הוא הויה פשוטה וא"כ אפי' הספי' בעצמן ומהותן שהם כח החכמה והרצון כו' הם בחי' לבושים לגבי אור א"ס ב"ה המאצילם שמתלבש בהם כי הוא אור פשוט ויוכל להחיות מהות שכל כמו מהות רצון בשוה וכמו שהשכל הוא היולי לגבי המלאכות כנ"ל ואע"פ שי"ס הם בלי מ"ה ואינן בערך כחות נפשיות כנ"ל מ"מ אצלו ית' הם כמו לבושים ואין שינוי בו ית' אם מתלבש בלבוש אדום שהיא מדת הגבורה עד"מ לכשמתלבש בלבוש לבן שהוא מדת החסד עליון ואע"פ שיהי' הפעולות שונות מצד שינויי הלבושים כנ"ל במשל שינוי המלאכות משינוי התלבשות השכל ועכ"ז אינו שינוי כלל באור המתלבש שהוא פשוט ושוה ממש בשעה שמתלבש בחסד עם כשמתלבש בגבורה כמו שאין שינוי לגבי השכל עצמו כנ"ל, ובהקדמה זו שהקדים אליהו שהספי' הם כמו הלבושים שוב לא יעלה על לב משכיל הקושי' בענין שינוי הרצון למעלה שמתחלה רצה כך ואח"כ באופן אחר כמו מתחלה רצה שיהי' חורבן הבית לגודל העוונות ואח"כ ירצה בהבנותו שינוי רצון זה היינו שהוא ית' החליף מלבוש אדום ללבוש לבן עד"מ שאין שינוי כלל בו ית' הלובש את הלבוש וע"ז נאמר כלבוש תחליפם כו' (תלים ק"ב כ"ז) ומה ששינוי רצון גורם שינוי בהרוצה היינו באדם שרצונו היא כח מורכב בעצמותו וכשרוצה מתפעלת עצמות נפשו וממילא בשינוי הרצון יהי' שינוי ההתפעלות בנפש משא"כ למעלה שהרצון הוא כמו לבוש וכשהוא ית' רוצה בו אינו מתפעל בעצמותו כמו שאין העצמות מתפעל מן הלבוש וכמשל המים בכלי כו' ולפיכך שינוי הרצון אינו גורם שינוי בעצמותו שהרי גם באדם מה שמחליף לבושיו אינו גורם שינוי בעצמותו כו' ואע"פ שלגבי הרצון עצמו יהי' שינויי' כבר אמרנו למעלה שהי"ס ומכללם הרצון נאצלו לאחר הצמצום מן הזיו והאור ואע"פ שנק' אלקות אינו מערך עצמותו והשינוי שבהם אינו פועל שינוי בו ית' אלא שהוא ית' מאיר ומתלבש בהם שהוא ענין הקו שנמשך מהאור שלפני הצמצום ובו אין שינויים כלל רק כמו התחלפות לבושים שפושט אלו ולובש אחרים כו' וזהו שמבקשים יהי רצון מלפניך כלומר שיתלבש בבחי' רצון זה וישתנה הלבוש כו' ובהשתנות הלבוש יומשך רב טוב וחסד לבני ישראל כפי הבקשה שמבקש אך מ"מ הכח הזה לפעול מהמלך השתנות מלבושיו אינו כ"א ע"י מקורב המלך כמו העבד שמכיר בטיב לבושיו וגם יכול להתקרב לגופו של מלך ויפעול אצלו שיחליף מלבוש זה ללבוש אחר משא"כ איש נכרי אשר לא מעבדי המלך הוא אינו מכיר לבושיו וגם אינו יכול להתקרב לגופו של המלך ולבקש ממנו על ככה, ע"כ בקשה זו באמרינו יהי רצון מלפניך כו' אינו אלא לישראל לבדן כדכתיב בכל קראינו אליו מפני שישראל עלו במחשבה פנימי' או"א שרש כל האצילות ויש לנשמתן שייכות ללבושי' של אא"ס ב"ה (כמ"ש אליהו לבושי' תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין לב"נ ולפמ"ש במצוה א' יש בנשמות ישראל ג"כ הארת א"ס שלמעלה מהכלים והוא מבחי' העצמות ע"ש בסיום הדרוש ולכן יכולים להתקרב אל המלך עצמו ולומר לו דיעה בענין הלבושים שיחליף מזה לזה כו') עד שילבישוהו באמרם יהי רצון דהיינו שיתלבש בספי' הרצון ויפעל פעולה חדשה במציאות הנבראים להפוך מים ליבשה כי כל אשר חפץ ה' עשה (תלים קל"ה ו') שברצותו בדבר מיד נעשה כן וכנ"ל פ"ח ע"פ כי לא מחשבותי וגו' וגם ע"י רצונו נמשך לבחי' הדיבור עליון לשנות הצירופים וז"ס מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק (תענית כ"ה א') ואז יתהפך המציאות של הנברא ע"י שינוי צירופו המחי' אותו. וכל שינוי רצון זה ושינוי צירופי הדיבור אינו גורם שינוי באור העצמות המלובש בתוכן דהיינו הרוצה ברצון והמדבר בדיבורו לפי שהן רק כמו לבושים ולא כרצון האדם לגבי נפשו וכמשל המים בכלי שכתבתי פ"ה בשם הרמ"ק וכ"ה משל הנ"ל לגבי השכל מכתיבה לאריגה והכל עולה בקנה א' לומר שהספי' הם רק כלבושים שאין המתלבש בהם משתנה בשינויים כו', ועיקר סיבת כח זה לישראל הוא מפני שיכולים למסור נפשם על קדה"ש (שזהו מצד שרשם בעצמות כמ"ש במ"א) וכח זה הוא מעלה מ"ן לאו"א להיות גורם יחוד או"א ע"י תוס' אור חדש מא"ס ב"ה וע"פ המשכה חדשה זו שמאו"א שהם השכל ישתנו ג"כ צירופי אותיות הדיבור כי בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י"ט) שהדיבור נמשך מהשכל וישתנה צירוף של החולה ממות לחיים כו' ונמשך מההשתלשלות דרך כלים דבי"ע עד שמגיע לעשיי' ממש כנ"ל פ"ז. ועוד ית' תוכן ענין יהי רצון כו' לפמש"ש במצות תשובה פ"ג ע"פ סלח לנו שיש כמה בחי' רצון אית רצון ואית רצון וגם רעווא דרעוין, ופי' יהי רצון שיומשך מרעד"ר רצון המקור לרצונות יומשך רצון חדש למחול לחוטא ואז יחי' מחולאתו שאין יסורים בלא עון, לפי שהעון הוא נגד רצונו שרוצה בקיום מצותיו והמחילה היא המשכת רצון חדש מרעד"ר שהוא למעלה מרצון שבמצות, והתעוררות רעד"ר היינו ע"י צעק לבם מפנימי' הלב, וכן עד"ז אית רצון שלמטה מן השכל והוא ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א והנהגת הרצון זה הוא ע"י השכל ושאלו לחכמה נפש החוטאת במה תתכפר כו' (ילקוט שמעוני יחזקאל שנ"ח ע"ש) אמרה תמות כי היא בחי' דין ג"כ כמ"ש החייט, וכאשר אומרים יהי רצון היינו שיומשך מרצון העליון שלמעלה מהשכל אל רצון הזה ואז מתמלא רחמים וכמו במנחת שבת שנק' עת רצון מצד התגלות מצחא דאריך במצחא דז"א כי מצחא דז"א הוא ההסכם שנשאר מרצון הנולד ע"פ השכל כאשר מסתלק השכל וההתבוננות ונשאר ההסכם לבד שאז יהיו דינין ביותר על העובר רצונו מכפי שיהי' הדין בעת שהשכל מאיר בהרצון כמשל הקטן שהוא אכזרי יותר מחסרון החכמה שהיא מקור הרחמים ג"כ כמ"ש אבינו אב הרחמ' אלא שלגבי הרצון שלמעלה מהחכמה נק' דין, ולכן ממצחא דז"א מתערי' כ"ד בתי דינין וכד מצחא דע"ק אתגלי כולהו אשתככו כי הוא מקור הרחמים וזהו פי' יהי רצון כלומר גלה רצונך הפשוט מקור הרחמים ברצון שלמטה בז"א, וכל שינויים אלו איננו שינוי באור העצמות שבהם כנ"ל במשל וכ"ש לגבי מהותו ועצמותו ית' שאור העצמות שבהם הוא זיו לבד שהזיו אינו פועל שינוי במאור שאפי' שינוי זה עם שאינו אמיתי אין בו וכנ"ל באורך פ"ה:
1
ב׳והנה ע"פ כל משנת"ל יובן מ"ש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה (תלים מ"ז ה'), ואומרים זה לפני תקיעת שופר בר"ה, כי הנה בר"ה הוא חזרת הדברים לקדמותן והוא בחי' עליות (אורות) המל' כמ"ש עלה אלקים בתרועה (תלים שם) וכאשר הוא עולה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות בבחי' פנימית הכתר אזי גם החיצונים עולים אחריה בבחי' אחוריים לינק ולקבל ממנה כמו שכתוב כל העמים תקעו כף כו' (שם ב') נדיבי עמים נאספו כו' (שם י') ולהיות כי בחי' פנימי' הכתר הוא בחי' מקור התענוגים שמפני הרוממות בעצמותו יוכל להתמשך גם למי שאינו ראוי כראוי כי הוא למעלה מבחי' רצון שבתורה כדכתיב אם צדקת מה תתן לו (איוב ל"ה ז') וכמ"ש לעיל פ"ח, כענין שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך וכו' (משלי ל' כ"ח) לזאת אנו אומרי' יבחר לנו את נחלתינו פי' שיאיר אא"ס ב"ה מבחי' עצמיות העונג בבחי' חותם ותחום להגביל השפע לישראל לבד בסט' דקדושה כפי מה שבא הרצון בתורה וזהו ענין החתימה ביוכ"פ בנעילה וד"ל:
2