דרך פקודך, הקדמה ב׳Derekh Pikudekha, Introduction 2
א׳(א) הקדמה ב' בענייני מצות לא תעשה. הנה עד כה דברנו בענין מצות עשה שבעשיית המצוה יכוין לקיים מצות בוראו. והנה מה נעשה בל"ת תדע ידידי דגם בל"ת אינו יוצא בזולת כוונה. והנה נקדים הקדמה הנצרכת לי ולבני גילי. דודאי מהפסוק שכתבתי לעיל. חיוב הכוונה מן התורה מוכח ג"כ חיוב כוונה בל"ת דכתיב ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו'. הנה כתבנו ל"ב ונפ"ש הכוונה על המחשבה בלב ונפש. לשם מצות הבורא. והנה כתיב ושמר"ת. שמירה הוא בל"ת. ומצאתי לשון מהר"ח ויטא"ל וז"ל אין אדם מקיים מל"ת כתיקונה אלא בבוא דבר עבירה לידו ונמנע ולא עשאה מפני מצות המקום אבל ביושב ובטל לא מיקרי קיום מל"ת עכ"ל, וכ"כ מרן האריז"ל בל"ת במצות פאת הראש. וז"ל כשהוא מסתפר יכוין שאינו מניח לשחת לו פאת הראש מב' צדדיו וגם פאת הזקן עכ"ל. הנה תראה שכתב שיכוין זה כשהוא מסתפר שאז הדבר עבירה בידו לעשותה ונמנע מגזירת היוצר בזה מקיים המצוה (ובאמת כ"ה המשמעות בדברי רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה דוקא בבוא דבר עבירה לידו) והנה באתי להתעורר בטעם הדבר. דהנה הנשמה היא חצובה מתחת כסה"כ. והיא שיעור קומה רוחניות רמ"ח איברים רוחניים ושס"ה גידים רוחניים. ולמה באת אל העוה"ז להיות שצריכה להאיר כל אבריה וגידיה ע"י עשיה בעוה"ז שהוא עולם העשיה בעשות כל רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אבריה ושס"ה ל"ת נגר גידיה אזי בכל מצוה תאור אבר אחד ידוע לאלקינו ית"ש כל מצוה נגד איזה אבר רומזת וכן הלאוין נגד הגידין וע"י קיומה כ"ז יברא לה גוף רוחניי הוא לבוש חלוקא דרבנן אשר תתלבש הנשמה בג"ע כלול מרמ"ח ושס"ה כנ"ל ואז תתראה לפני המלך בלבוש מלכות אשר פעלה ועשתה בעולם העשי' וכיון שידענו כ"ז הנה באת הנשמה לעשות דוקא. והאיך צודק לה עשיה בלאוין הלא שב וא"ת הוא וזה הי' לה ג"כ בג"ע. והאיך יאירו הגידים בהנשמה והאיך יתהוו בהחלוקא דרבנן. ע"כ צ"ל בהזדמן העבירה להאדם ויש בכחו עשותה מבלי מונע וחוסם תאוותו באהבת היוצר עשיה מיקרי וזה לא אפשר בג"ע קודם ביאתו לעולם שאין שם יצה"ר ואין שם עשיי':
1
ב׳(ב) והנה איכות הכוונה היא ג"כ כמו במ"ע אני מניח עשות זאת העשיה מחמת מצות יוצרי עלי בתורתו מצוה פלונית ופלונית ובזולת זאת הכוונה לא יצא י"ח:
2
ג׳(ג) וממוצא הדבר ג"כ נדע אשר גם במל"ת אם מפורש בה טעם בתורה צריך לכוין גם הטעם דחד טעמא הוא כמי במ"ע דלמה פירשה התורה הטעם דוקא במצוה הזאת ולא באחרת ע"כ כדי לכוין הטעם וכנ"ל:
3
ד׳(ד) ומעתה נתבונן הנה זה במל"ת המצוייה והי' ביכולת האדם לעשיתה ונמנע עשות מגזירת היוצר הנה קיים המצוה אבל מה נעשה במל"ת אשר אין ביכלתו עשות גם בזולת גזירת היוצר מחמת בושה כי יהי' לבוז ולחרפות וגם מיראת עונש המדיני ממלך ושרים כגון על גזל וגניבה וניאוף אשת רעהו האיך תתכן ממנו העשיה בשב וא"ת והנה לא עשה כלום דזה לא מיקרי באה דבר עבירה לידו כי הגם שהם מצויים בסמוך אשת רעהו ונכסי רעהו אין ביכלתו עשותם והוא לדעתי באופן זה דכיון שמגלה האדם תעלומות לבו ותיקון מעשיו באשר ימנע עשות מה שביכלתו עשות מהעבירות המזומנות מבלי מונע ואין בושה ואין עונש המדיני כגון לה"ר ורכילות וענייני מו"מ שלא באמונה והוצאת ז"ל בסתר והוא מונע מכל זה מהאהבת היוצר הנה יעיד עליו היודע תעלומות אשר גם שאר הלאוין ביותר מונע א"ע מחמת מורא שמים ממה שמונע א"ע ממורא ובושה מהבריות. וז"ש הרמב"ם ויעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא דלכאורה מה הוא העדות של היודע תעלומות ולפני מי יעיד אבל לדעתי הוא הוא עפ"י האמור דהנה מי שחטא ומתוודה ומקבל ע"ע שלא יחזיר עוד לחטוא מי יודע מה הוא סיבת חזרתו באפשר מחמת בושה או ממוראו פן כאשר ישוב עשות יפול ברשת עונש המלך ושרים אבל היודע תעלומות הבוחן לבות וכליות הוא יודע בהתמרמר האדם מלב ונפש אשר ביותר תיקר בעיניו כבוד אלקי עולם ועיקר קבלת המניעה הוא מיראתו ית"ש. אבל בהיפך ח"ו היינו כשיש ת"י עבירות שעבר עליהן ואין בהם בושה וכלימה ועונש המדיני ובפרט אותן אשר אין יצרו תוקפו כ"כ הנה במכש"כ אשר הי' עובר על העבירות אשר היצר תוקפו בגזל ועריות ומה שלא עבר זה אינו מיראתו ית"ש רק מיראתו מעונשים ממלך ושרים ומבושה הנה לא קיים כל אלו הלאוין ואינם נכנסים במנין מצותיו ולא השלים חקו ולא האיר גידי הנפש וחלוקא דרבנן השייכים לקיים שמירת הלאוין הללו. (וזה הענין צריך השב אל י"י לידע בשובו אל י"י מהעבירות שבידו לבקש עתירה מהש"י ולהתמרמר עד שיעיד עליו היודע תעלומות כנ"ל. ואז יוחשב גם שארי הלאוין לקיום דבזולת זה לא יאירו אלו חלקי הגידין כנ"ל) וזהו נוכל לפרש שובה ישראל עד י"י אלקיך רצ"ל גם על אותן עבירות שלא עברת עליהן. הנה היות במוכן לעבור ולא היתה המניעה מחמת י"י אלקיך רק מחמת סיבה אחרת. וצריך אתה לשוב. עד שתדע שהמניעה תהי' בסבת י"י אלקיך. וא"ת מהיכן נדע שהמניעה היתה מסיבה אחרת ולא מיראת י"י. הנה אמר כ"י כשל"ת בעונ"ך אשר אין בהם מונע מזה נודע הענין. וזה צריך השב לשים אל לבו. (עיין נא ידידי מ"ש בספרי אגרא דכלה בפסוק כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות אשר נתחבטו המפרשים מהו כל המצוה ומהו תשמרון לעשות. שמירה נופל בלאוין. ולעשות בעשין. אך הוא אשר כתבנו כ"ל המצו"ה דייקא אשר אנכי דייקא מצוה אתכם היינו מחמת ציווי תשמרון לעשו'. רצ"ל אז תהי' השמירה נחשבה לעשי' בשמרך כ"ל המצוה. בינה זאת ידידי. כי אכ"מ להאריך): אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת. מן הצורך לנו לדעת דהגם דכל המצות צריך לקיים במחשבה ודבור ומעשה כמו שיתבאר אי"ה. ביותר צריך עשות זה במצות שאינם מזומנות לו כגון שתלויים בסיבה והסיבה נמנעת ממנו כאשר יתבאר אי"ה וביותר במצות ל"ת ובפרט אותן המל"ת אשר בזולת צווי הבורא הי' מונע א"ע מעשות מחמת בושה ויראת עונש המדיני. הנה המניעה אתה נחשבת ממנין מצותיו עכ"פ צריך ללמד את כל דיני המצוה בדבור. וקבלה במחשבה שימנע עשות זאת המעשה אפילו שתזדמן המעשה הזאת לידו בלא שום מונע. אעפי"כ ימנע א"ע מגזירת היוצר:
4