דרך פקודך, הקדמה ד׳Derekh Pikudekha, Introduction 4
א׳(א) הקדמה ד' כל המצות צריכין לקיימם במחשבה ודיבור ומעשה. כמבואר בס' הגלגולים הנ"ל שהבאתי לעיל. מחשבה נ"ל הענין הוא דצריכות כוונה לכוין לצאת י"ח המצוה (גם מזה נראה לכאורה דמדאורייתא הוא הכוונה אבל אינו מוכרח כ"כ) גם לכוון טעמי המצות באם הטעם מבואר בחורה בודאי אינו יוצא בזולת זה וכמש"ל אבל גם במצות שאינן מבואר טעמם בתורה עכ"ז לכלם יש טעמים כמוסים עד א"ם וחקר. ומחויב האדם הנלבב לחפש במושכלות טעמיהם (והא דפסקינן אין טעם למצוה. היינו שאין לסמוך בדיניהם על הטעם ולומר כיון שהטעם הוא כך א"כ במקום שאין שייך הטעם הזה יפטור מהמצוה חלילה לומר כך כיון שהטעמים אין להם סוף ומי יכול לבוא על מחשבתו של יוצר בראשית אבל אעפ"כ מהראוי להתבונן בטעמי מושכלות כל מה דאפשר ויהי' שכרו אתו ופעולתו לפניו). ועוד חיוב המחשבה במצות שיהיו ברורים לו דיני המצוה במחשבתו ויקיפם בשכלו כל מה דאפשר שיהיו ברורים לו כאחותו וכו' גם חיוב המחשבה לצפות במחשבתו מתי תבא לידו ויקיימה.
1
ב׳(ב) דבור אינו יוצא במחשבה והרהור במשפטי המצוה רק ילמוד החוקים והמשפטים במו פיו ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך לדבר בם ולהגות בהם בכל עת בכל מצוה ומצוה ולברר הלכה למעשה ולהבין דבר מתוך דבר. ולהוליד במחשבתו ודבורו בכל פעם דינים מחודשים. ודדי' ירווך בכל עת מה דד כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם חדש כך ד"ת בכל פעם יוכל להוליד דינים מחודשים:
2
ג׳(ג) מעשה הוא עשיית כל מצוה בכל כחו ובכל אבריו. לא דרך ארעי כמבואר בדברי הקדמונים. וגם לא דרך מצות אנשים מלומדה. וגם לא דרך קבע באומרו חוק קבוע עלי מתי אעשה ואפטר ממנה רק בהכנה דרבה בתשוקה ונפש שוקקה כי זה כל האדם הנשלח לעולם העשיה לעשות את בל משפטי התורה הזאת:
3
ד׳(ד) והנה יש מצות התלוים במחשבה בלבד כגון מצות אנכי ה' אלקיך. ואעפ"כ שפיר יצוייר בהן הדבור ללמוד במו פיו אופני המחשבה. והיאך יצוייר בהן המעשה. נ"ל בעת עוסקו באיזה עסק מענייני העולם היינו בהולכו בין אנשים בענייני מו"מ וכיוצא והוא מתרחק להם בכדי לפנות מחשבתו ולהתבודד בזאת המצוה. הנה תנועת גופו והילוכו יחשב למעשה:
4
ה׳(ה) והנה יש מצות התלויות בדבור. כגון ברהמ"ז יצוייר בהן המעשה ג"כ כפשוטו העקימת שפתיו הוה מעשה. הגם דזה מחלק הדבור אעפ"כ זה ענין אחר דחיוב מחלק הדבור הוא ללמוד משפטי המצוה האיך יאמרנה ובאיזה מקום נוהגת וכיוצא משא"כ חלק המעשה הוא בעת אשר יאמר המצוה כתיקונה וגם תנועת אבריו באמירתו יחשב למעשה ממש כשיאמר בהרגש אבריו ועצמותיו:
5
ו׳(ו) אחרי הראנו י"י אלקינו את כל אלה. הנה להיות כוחינו ושכלינו קצר (חסר). מי הוא זה ואי זה הוא אשר יצא י"ח בידיעת כל המצות על בוריים בכל משפטי דיניהם עכ"פ מהראוי לכל אדם ללמוד בספרי מוני המצות כגון ספר הסמ"ג ומי שדעתו קצר גם לזה ילמוד בדברים הקטנים מוני המצות כגון ספר אלה המצות למהר"מ חאגיז. וספר מצות השם חובר מחדש מאחד מחכמי הזמן. וכ"א יראה לחדש בשכלי כפי אשר חננוהו מן השמים איזה דינים מחודשי בכל מצוה ומצוה. ואיזה טעם בכל מצוה ותחשב לו לצדקה. ויחשב לפני היוצר כל כאילו גמר ולמד כל דיני המצוה בש"ם ופוסקים כי אחד המרבה ואחד הממעיט ורחמנא לבא בעי ולא עליך המלאכה לגמור. ובכל עת יוסיף אומץ. הנה לזאת הסיבה ג"כ אשר העירוני רעיוני לציין לי ולבני גילי התרי"ג מצות. בביאור הטעמים אשר למדתי מפי סופרים וספרים. ואת אשר העלתה מצודתי עפ"י הקדמות מרבותינו נ"ע לפי קט שכלי כי כ"א יש לו חלק בתורה. והנני רוצה לצאת י"ח לפלפל איזה דין מחודש בכל מצוה ומצוה כאשר יהי' הש"י בעזרי. והש"י יעזרנו לקיים כל התרי"ג מצות וענפיהן במחשבה ודיבור ומעשה. ואגב ציינתי בכל מצוה מה שנ"ל ענפים למצוה זאת. וטהר ידים יוסיף אומץ יהיו לרצון אחרי פינו:
6