דרך פקודך, הקדמה ה׳Derekh Pikudekha, Introduction 5
א׳(א) הקדמה ה בעסק המצות שא"א לקיים בזה"ז כגון התלוים בביהמ"ק שיבנה ב"ב ובעסק המצות התלוים במשפחה. כגון בכהנים ולוים. ובאיש מן האישים כגון במלך. והנה כ"ז הוא ממנין תרי"ג המצטרך להשלמת הנפש עם החלוקא דרבנן. לכ"א וא' מישראל. הנה ז"ל ספר הגלגולים ממרן ז"ל אפילו כמה מצות מתרי"ג מצות שתלויים בבנין ביהמ"ק ויש כמה מצות שא"א לשום בר ישראל לעשותם לפי שהם ממנין תרי"ג מצות מי שלא קיים איזה מצוה מהם נשמתו חסורה מאותו האבר הנוגע לאותה המצוה וכו' וא"כ ודאי שמוכרח לומר שיחזור ויתגלגל עד אשר יבא בגלול כהן ובבנין ביהמ"ק כדי להשלים כל אבריו דאל"כ ח"ו ימצאו ב"י בעלי מומין וחסרים מכמה איברים. כמנין מצות הנתונים לכהנים. ויש מי שבתחלה בא כהן ואח"כ ישראל ויש להיפוך. ומצוה הנוגעת למלך שא"א לכ"י לקיימם הנה המלך כולל כל בני דורו ובעשיית המצות שנתחייב בהם נשתלמו כולם כל הכלולים בו עכ"ל והנה לכאורה פליאה דעת ממני למה יצטרך להתגלגל בגלגול ממש בזמן המשפט ולא די לו בעיבור. לו יהיו המצות הללו כמצות הנמנעים ממנו בהעדר הסיבה המחייבת אשר לא יצטרך להתגלגל עליהם. וי"ל משום דארז"ל כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו וא"כ הוא הי' הסיבה ג"כ שלא נבנה ביהמ"ק בזמנו ע"כ הוצרך להתגלגל ממש. וגם בזמן המקדש לא איכפת לי' בגלגול כי לא יחי' ביסורין כי כימי העץ ימי עמי:
1
ב׳(ב) והנה צריך להתבונן. הצדיק שהשלים חקו וקיים כל מה שאפשר לו לקיים. והלך למנוחתו בזה"ז. היאומן כי יסופר שישב בג"ע מחוסר באיבריו. עד אשר יבנה ביהמ"ק ב"ב. ויחזור אל העולם הזה וישמש בכהונ' וכיוצא (וכן יקשה זה ג"כ במצות הנמנעות בסיבה האם ישב מחוסר אבר עד אשר יזדמן לו התעברות באיזה נפש אך לזה י"ל שהש"י מזמין לו תיכף אחר פטירתו התעברות באיזה איש העושה מצוה הנחסרה לאותו הצדיק) ע"כ נ"ל לפי מ"ש בהקדמה ג'. דמן הצורך ודאי לקיים כל המצות מה שאפשר לו לקיימם דהיינו במחשבה ודבור. ולעשות כל ענפים היוצאים מכל מצוה וגם לכלול א"ע עם כ"י ולעשות המצות הכלולים מכל התורה כגון ציצית ושבת וכיוצא ואז יושלמו כל איברי נשמתו וחלוקא דרבנן. כיון שקיים כל מה דאפשר בזמן חיותו אך בהתחדשות הזמן כגון כשיבנה ביהמ"ק ב"ב הנה בא העת והעונה של המצוה העיקרית וא"כ לפי הזמן המתחדש עדיין לא קיים המצוה אזי ישוב לשבת בארץ בעוה"ז לעשות עיקר המצוה. והבן זה מה שנ"ל. ע"כ ממוצא הדבר שאין לך שום מצוה שלא יהי' באפשרי לקיימה בצד מה בכל זמן. ע"כ זאת עצתי גם בספרי הלזה להמציא בכל מצוה איזה עבודה בהשכל ודעת בכל זמן ועידן גם במצות התלויות בביהמ"ק. והתורה נצחית הוא:
2
ג׳(ג) בכדי שיהיו הדברים מוטעמים עפ"י התורה נעתיק לך בקיצור מ"ש בספרנו אגר"א דכל"ה פ' תבא. בפסוק היו"ם הז"ה י"י אלקי"ך מצו"ך לעשו"ת את החוקי"ם האל"ה וא"ת המשפטי"ם ושמר"ת ועשי"ת אות"ם בכ"ל לבב"ך ובכ"ל נפש"ך. הספיקות הם א' מהו היום הז"ה דוקא. ב' למה לא אמר בקיצור מצוך לעשות החוקים והמשפטים בכל לבבך וכו'. ג' התחיל בעשיה וסיים בשמירה ועשיה. ד' למה השמיט בכ"ל מאד"ך (הגם שכבר כתבנו לעיל בפסוק הלזה דנלמוד ממנו מצות צריכות כוונה עיי"ש עכ"ז עוד טעמא בעי ליישב כל הספיקות) אך הוא לדעתי כפי מ"ש דצריך לקיים כל התרי"ג מצות בכדי להשלים החלוקא דרבנן ומה יעשה במצות שא"א לקיימן בזה"ז או אשר לא נזדמנו לו סיבת חיובם כפדיון הבן למי שאין לו בן בכור וכיוצא הנה ישתלמו בטוב כאשר ילמוד וישכיל להלכה פרטית פניהם ויצפה אימתי יבואו לידי ואקיימם בזה יחשב כעת לפני הבורא ית' כאילו קיימם והנה בסיום מצות בכורים וידוי מעשר נשלמו כל המצות אשר הם תלויות בארץ כי אין אח"כ בתורה רק ג' מצות היינו הליכה בדרכיו ומצות הקהל וכתיבת ס"ת. והנה אלו נוהגים בכל עת (כי גם מצות הקהל הגם שעיקר בזמן הבית עכ"ז גם בזמנינו מצוה לדרוש ה' חג בחג וכו' וגם הוא מצוה התלויה עיקר למלך. ואין ליחיד להתגלגל ע"ז כי המלך כולל כל העם וכמ"ש מרן הבאתיו לעיל) והנה אמר הכתוב בסיום המצות האלו שלא היו נוהגים במדבר בהעדר סיבתן שלא היו בא"י. אמר אל תאמר שכעת נעדרים ממך המצות האלו. רק היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות וכו'. הגם שלא באת אל הארץ והאיך יצדק זה לזה אמר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו' רצ"ל ושמרת תצפה עליהם. עי"ז ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. רצ"ל זה יוחשב לעשיה מה שיהיו תקועים בלבך ובנפשך לעשותם והבן כי קצרתי וסמכתי על המשכיל. להבין דבר מתוך דבר. העושה כזאת יזכה להשלים החלוקא דרבנן גם היום עד אשר יזכהו הש"י להשלים בפועל כל המצות ודי בזה:
3
ד׳(ד) וכיון שבאנו לכלל זה אדברה וירוח לי בפרט הזה ענין הקרבנות שאינם נהוגים בעוה"ר בזה"ז. הן קרבנות הציבור הן קרבנות היחיד המתחייב ע"י מעשיו הנה קרבנות הצבור. הוא ודאי שהבטיח הש"י לנו ונשלמה פרים שפתינו. ודאי דבר בעתו מה טוב לומר בכל פעם הפרשה של אותו הקרבן. כגון בכ"י פ' התמיד בבקר ובערב. וערב פסח פ' קרבן פסח וכן כל המוספים בזמנם. והנה זה הוא דוקא למי שלא חלק לו הש"י בבינה. אבל מי שהוא בעל דעה והשכל יעסוק בדיני הקרבן שכן אמרז"ל כל העוסק בתורת עולה וכו', ומאומרם כל העוסק וכו' ולא אמרו כל האומר פ' עולה וכו' משמע דוקא עסק ועיון. ועכ"פ יעסוק בקיצור דיני הקרבנות הנדפסים בספר מצות השם וכן אמרז"ל בפסוק ובכ"מ מוקטר ומוגש לשמי. אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה. הא ודאי מי שאינו בר הכי יאמר הפרשה. ורחמנא לבא בעי.
4
ה׳(ה) ונ"ל עוד. הגם דדבר בעתו מה טוב. ועיקר המכוון לעסוק בכל קרבן דוקא בזמנו. עכ"ז גם שלא בזמנו בעסוק האדם באיזה דיני הקרבנות בנות כגון בסדר קדשים יאמר יה"ר שיהא העסק הזה חשוב כאילו הקרבתי קרבן פלוני בזמנו בביהמ"ק דנ"ל דמה שהבטיח השי"ת לאברהם כל העוסק בתורת וכו' היא אפילו שלא בזמנן דלא בעינן דומה בדומה בזמן דא"כ גם מקום ניבעי שיאמרו ויתעסקו דוקא במקום המקודש. וזה ודאי לא בעינן דהרי דרשו מפסוק בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה בכל מקום מעלה אני עליהם וכו'. וג"כ כהן לא בעינן דהרי סתם אמרו ת"ח העוסקים וכו' ונ"ל דכן הוא דעת הטור או"ח סי' א' דכתב פ' הקרבנות טוב יותר לאמרם ביום ולא כתב אלא טוב יותר וכו' דודאי דבר בעתו מה טוב. אבל אם יאמר גם בלילה יוכל לומר יה"ר (אבל מרן בש"ע נראה דלא ס"ל הכי דכתב לא יאמר אלא ביום ועיין בתב"ש ויש בידינו הרהורי דברים בזה נכתב אצלינו במ"א):
5
ו׳(ו) וזאת לדעת בקרבנות היחיד באם עבר ח"ו על עבירה שחייב עלי' חטאת או עולה (בהרהור עבירה) או אשם ודאי ותלוי. יאמר הפרשה ויעסוק בדינים עכ"פ בקיצור הנדפסים. ואם יש בידו ב' עבירות ח"ו יאמר ב"פ הפרשה ועסק הדינים. כפי מספר העבירות שעשה כן ל"ל הפרשה. עיין בתב"ש:
6
ז׳(ז) ונ"ל עוד כשעבר אדם ח"ו איזה עבירה בזה"ז. הגם שאמר הפרשה ועסק בדיני הקרבן המחויב לכפרת העבירה. הנה הגם שהבטיחנו הש"י ונשלמה פרים שפתינו. (וכן הבטיח הש"י לאברהם) עכ"ז נ"ל דזאת הכפרה לא תספיק רק עד יבנה ביהמ"ק ב"ב וכשיבנה ביהמ"ק ב"ב יחוייב להביא כל קרבנות שנתחייב (ותראה שהרי הרב אומר כן גם בקרבנות צבור. הוא ניהו הרב הרמ"ע בעל ע"מ. אומר שם שבמהרה בימינו נצטרך להביא כל התמידין ומוספין שחסרנו בגלות החל הזה עיי"ש. ועפ"ז אמרנו דלהכי תקנו אנשי כה"ג בנוסח תפלת המוספין. "את מוסף יום השבת הזה". או חג פלוני הזה. דתיבת הזה הוא שפת יתר ולפי האמור יונח דבאמת נצטרך אי"ה להקריב קרבן מוסף השבת הזה. המחוייב בזמן שאנחנו עומדים בו בעת ובזמן ההווה) ע"כ נ"ל לחוב גמור מי שעבר ח"ו איזה עבירה. מחוייב לכתוב על פנקסו כזאת וכזאת עשיתי ולכשיבנה ביהמ"ק אביא קרבן פלוני המחוייב. וראי' לדברינו מר"י בן אלישע שהטה את הנר בשבת וכתב על פנקסו וכו' כדאי' בשבת וכי ס"ד שר"י בן אלישע לא אמר הפרשה ועסק תורת דיני חטאת. אלא על כרחך דזה לא מהני רק עד בנין ביהמ"ק. ולכשיבנה ביהמ"ק החיוב במקומו עומד להביא קרבן המתחייב ולפי דעתי לא ממדת חסידות נגע בה ר"י לכתוב על פנקסו. דנ"ל דחיוב הוא הדבר מדינא דגמ' והוא ביומא (דף פ') אמר האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין וכו' דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ופירש"י האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא ב"ד ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה הנה נראה מזה שחובה הוא על האדם לכתוב על פנקסו מדאמרו צרי"ך שיכתוב וכו' מלשון צריך משמע דחובה הוא ודבר פשוט שהדין כן רק דמשמיענו שצריך שיכתוב שיעור ואין להאריך (הג"ה כיון שבאנו לכלל זה יש מזה ראי' לדברינו שכתבתי לעיל שגם כל המצות שאינן נוהגין בזה"ז אעפי"כ לא יחסר המזג כשמקיים כל מה שיש באפשרי לקיים מה דהיינו במחשבה ודבור הנה ישלים נפשו והחלוקא דרבנן ולא יהי' בעל מום עד אשר יבנה ביהמ"ק ב"ב ישיב לשבת בארץ ויקיימם בפועל כמו שהוא הענין בקרבנות שבעת תוגמר הכפרה בדיבור. וכשיבנה ביהמ"ק ב"ב יצטרך להביא שוב הקרבנות בפועל והבן הענין:)
7
ח׳(ח) עוד כתבנו במ"א דנ"ל דבזה"ז יכופר בקריאה גם עון מזיד ונ"ל כן מלשון הגמ' בפ' בני העיר (דף לא) שאמר הקב"ה לאברהם כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כ"ז שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיה' עון מזיד הוא ובפרט שבלשון שאמר אברהם אמר לשון חטא שמא יחטאו לפניך. וחטא שוגג והש"י סיים בלשון עון. משמע דהש"י הבטיח לו לא מיבעיא דיכופרו השגגות אלא אפילו הזדונות יכופרו בקריאת הקרבנות רק דמשמע לי מלשון הגמ'. דלכפרת הזדונות צריך לומר כל סדר הקרבנות שהן סדורין בתורה דכן הוא לשון הגמ' כבר תקנתי להם סדר הקרבנות סד"ר דוקא וכל הקרבנות דוקא. והנה במ"א אמרו בגמ' כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' הנה לדעתי ב' עניינים הם דמי שחטא בשוגג איזה חטא ונתחייב באיזה קרבן עפ"י התורה הנה בעוסקו בתורה אותו הקרבן יוחשב בזה"ז כאילו הקריב הקרבן בפועל אבל לכפרת הזדונות שאין בזה חיוב קרבן עפ"י התורה הנה הוא בדרך הסגולה לתשובה ולכפרה העסק בסדר כל הקרבנות כמו שהבטיח השי"ת לאברהם זה מה שנ"ל ותעיין עוד דהנה אברהם אבינו אמר שמא יחטאו לפניך ותעשה להם כדור המבול וכו' הנה חט"א שוגג הוא והנה יש להתפלא איך חשש אברהם אבינו שמא יחטאו בשוגג ותעשה להם כדור המבול ומי חשיד קוב"ה להעניש את ישראל ח"ו כ"כ כדור המבול על חטאם בשגגה וכי דור המבול והפלגה נתענשו על שגגתם זה דבר אשר לא יכולהו הרעיון ונ"ל דאברהם אבינו בודאי על הזדונות ביקש רק שאמר בדבריו להקטין הענין להיות דעצמיות ישראל טוב הוא מחלק אלקי ממעל וא"כ בהזדמן לפניהם איזה חטא ועון אפילו במזיד לשוגג יחשב כיון דעונם הוא רק במקרה לא בעצם (ע' בדברי מרן הגו"א בס' הנצח ותראה פלאות בזה) ובפרט כל ימי היותינו בגלות המר הזה בגודל יסורין ועול מדהבה וביטול התורה ואין חזון נפרץ כל העונות המזידים בודאי לשגגות יחשבו אף הם וז"ש אברהם אבינו מובטח אני בבני שאין נפשם מוכן לעבור עבירות בשאט בנפש רק באפשר יעברו לכולם בשם יקרא חטא"ם בשוגג כי אנוסים המה ושמה ח"ו תדין אותם כמזידים להיות שאינם שוגגים ממש לזה השיב השי"ת דגם הזדונות יכופרו בקריאת סדר הקרבנות הנה לפי"ז זה מה שנ"ל בקריאת כל סדר הקרבנות לכוונת כפרת כל העונות וזדונות לא יאמר יה"ר שיהא זה חשוב כאילו הקרבתי וכו' דעל הזדונות אינו מחוייב להביא קרבן רק יבקש להש"י שיקבלהו בתשובה שלימה לפניו ויכפר לו על כל הפשעים ועונות ולפי"ז יתורץ קושיות המג"א מה דהקדים בש"ע לומר עולה קודם חטאת ונקטינהו כסדר שהם כתובים בתורה ויהיו בסגולה גם לכפרת הזדונות זה מה שנ"ל:
8
ט׳(ט) אי לזאת שמנו אל לבנו להיות דודאי מהראוי לומר כל סדר הקרבנות בכ"י עם הקיצורי דינים עכ"פ בכדי לכפר על כל עונותינו אבל להיות דאין הזמן מספיק ובפרט בגלות החל הזה ובפרט אם ת"ח הוא תורתו מתי נעשית וכמ"ש הרב בתב"ש הנה עכ"פ מהראוי ומחויב לכל ירא שמים לקבוע לעצמו זמן מיוחד לומר הפרשיות כסדרן בתורה ולעסוק בהלכותיהן כנ"ל ואנחנו בעניינו ביררנו לעצמינו יום מיוחד בימי שנה (מיוסד עפ"י מנהגי ותיקין הקדמונים) הוא יום השמיני מעשי"ת (נק' בפי כל יום י"ג מדות) ואנחנו קורין בצבור בכנופיא כל סדר הקרבנות בתורה עם קיצור הדינים הנדפסים בס' מצות השם וטעם לשבח יש בידינו ביום הנבחר הלזה דהנה יום הזה הוא יום התחלת חינוך בית המקדש הראשון בקרבנות בימי שלמה והנה עד היום הזה מעולה לא הי' העולם בטל מקרבנות הן במשכן או בבמות כי גם במשכן שילה שנאסרו הבמות הנה אחר החורבן חזרו להיתרן כנודע מרז"ל וא"כ לא הי' בשום פעם העולם בטל מקרבנות משא"כ כשנבנה בית עולמים נאסרו הבמות לעולם וא"כ תפלת אברהם שאמר תינח בזמן שביהמ"ק קיים וכו' והשיב הקב"ה כבר תקנתי להם סדר הקרבנות וכו' הענין הזה התחיל להתעורר באותו היום שנאסרו הבמות לעולם וביום הזה התחיל התעוררות של הבטחת הקב"ה שסדר הקרבנות תועיל לכפרה דעד היום ההוא לא הוצרכו לכך כיון שלא הי' העולם בטל מקרבנות ע"כ היום הזה מסוגל לקריאת סדר הקרבנות:
9
י׳(יוד) הא ודאי אם יודע בעצמו מאיזה חטא שנזדקר לפניו מהראוי שיאמר תיכף סדר הקרבנות והטוב וסלח יכפר בעדו.
10
י״א(יא) הנה על כל קרבן שמביא האדם על כל חטא ועון צריך להתוודות כנודע בכן גם בקריאת פ' הקרבנות מהראוי להתודות מקודם על כל פרטי חטא ועון וכן מנהגינו ביום הנבחר הנ"ל:
11