דרך פקודך י״אDerekh Pikudekha 11
א׳מל"ת יא שלא ימצא חמץ ברשות ישראל כל ז' ימי הפסח
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה י"א מל"ת שלא ימצא חמץ ברשות ישראל כל ז' ימי הפסח. המניח חמץ בביתו בפסח כגון שחימץ עיסה בפסח והניחה בביתו או שקנה חמץ והצניעה בביתו או ברשותו או באיזה מקים לוקה (שתים על לא יראה שבסי' ך' ועל לא ימצא שבכאן) שעשה מעשה אבל הניח חמץ בפסח מקודם הפסח שלא ביערו (ולא ביטלו) עובר בשני לאוין הנ"ל אבל אינו לוקה שאין בו מעשה:
(א) מצוה י"א מל"ת שלא ימצא חמץ ברשות ישראל כל ז' ימי הפסח. המניח חמץ בביתו בפסח כגון שחימץ עיסה בפסח והניחה בביתו או שקנה חמץ והצניעה בביתו או ברשותו או באיזה מקים לוקה (שתים על לא יראה שבסי' ך' ועל לא ימצא שבכאן) שעשה מעשה אבל הניח חמץ בפסח מקודם הפסח שלא ביערו (ולא ביטלו) עובר בשני לאוין הנ"ל אבל אינו לוקה שאין בו מעשה:
2
ג׳(ב) חמץ של הקדש אינו עובר עליו:
3
ד׳(ג) חמץ של גוי אם הוא חייב באחריותו עובר עליו ואם אינו חייב באחריותו אינו עובר. ואם אינו חייב באחריותו מן הדין אבל יודע שהגוי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד או יגנבוהו מחוייב לבערו ועובר עליו אם אינו מבערו כדאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא וכו':
4
ה׳(ד) חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מד"ס משום קנם ואפילו שכח בשוגג לבער ואפילו ביטל החמץ אבל אם נתערב חמץ שעבר עליו הפסח לאחר הפסח אינו איסר תערובתו:
5
ו׳חלק הדיבור
(א) ללמוד משפטי המצוה כל אחד כפי שכלו בש"ס ופוסקים ולהמציא בשכלו הלכות מחודשות כיד י"י הטובה עליו ולכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד:
(א) ללמוד משפטי המצוה כל אחד כפי שכלו בש"ס ופוסקים ולהמציא בשכלו הלכות מחודשות כיד י"י הטובה עליו ולכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד:
6
ז׳(ב) מה שנוהגין למכור החמץ לנכרי עני שאין לו כלום קורא ע"ז תגר גאון א' מגאוני הזמן בספרו מקור חיים על ה' פסח ואמר טעם לשבח כיון דהגוי עני ואפילו יאבד החמץ בודאי לא ישלם אין לך אלמות גדול מזה. וכיון שהחמץ הוא בביתו של ישראל הגם דלא קיבל הישראל אחריות אעפי"כ זה מיקרי כגוי אלם שיכפהו לשלם היינו שיהי' ההיזק של ישראל. ע"כ צריך למכור לו גם החדר שהחמץ מונח בתוכו ומיקרי מקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי שזה מותר עיי"ש בספרו ותבין. והדין עמו לדעתי הקלוש' וכן דרישנא לה בפרקא:
7
ח׳(ג) הא ודאי מי שיש לו בית מושכר סגי בשכירות החדר לגוי כיון שלא נשאר לו שום זכות בהבית הלז לא מיקרי רשותו כלל עיי"ש כ"ז ונ"ל אפי' הבית הוא של ישראל כיון שהמוכר החמץ עם שכירת הבית לא נשאר לו שום זכות בהבית והישראל המשכיר אשר הבית שלו אינו עובר על החמץ שלא הי' החייץ שלו מעולם. ועוד נ"ל דצריך לדקדק להשכיר לגוי דוקא לכל הזמן שהבית מושכר לו מהמשכיר. דאם משכיר רק לימי החג א"כ שוב נק' הבית מוחזק שלו והוה כמקבל אחריות בביתו כיון שהגוי עני ומיקרי כאלם ועוד נדבר חזה לקמן אי"ה:
8
ט׳(ד) אפילו אם מוכר החמץ לגוי עשיר אם אינו מוכר לו החדר רק משכיר לא יעשה כן בע"פ דהוה כמשכיר ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ דזה אסור בערב פסח רק ישכיר יום אתר קודם ע"פ נ"ל:
9
י׳חלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במניעה זו לצאת י"ח המנוה של תורה. וכבר כתבנו אופני קיום מצות ל"ת דרוש נא בהקדמה את אשר כתבנו שם אין מן הצורך לכפול:
(א) ודאי צריך לכוין במניעה זו לצאת י"ח המנוה של תורה. וכבר כתבנו אופני קיום מצות ל"ת דרוש נא בהקדמה את אשר כתבנו שם אין מן הצורך לכפול:
10
י״א(ב) רמז המצוה והטעם שיש בה נ"ל עפ"י אשר כתבנו כי ענין החמ"ץ רמז לגיאות וגאון (דמיון החמץ שמגביה א"ע יותר ממה שנתן בה העושה קמח ומים) ובאת המצוה שלא ימצא אפילו ברשותו להורות הרמז דהנה יש לך אדם שאינו מתנהג בגלוי בגאות ואדרבא מראה א"ע כנמוכי רוח ומיטיב עם כ"א. ובקרבו ישים ארבו (והוא רמות רוחא יתירא שלדעתו יש בו כל המעלות ואפי' מדת ענוה ע"כ מתנהג אצל ב"א בעניות ושפלות) הנה לזאת באת אזהרה שלא ימצא אפילו ברשותו הגם שלא יהנה ממנו כי ע"ז נאמר ורם לבבך ושכחת וכו' וזה בא ברמז המצוה בזמן היציאה ממצרים כי אז הודיע הש"י גבורותיו אשר הוא משיב גמול על גאים והוא גאות לובש אבל זה הרמז מצוה עלינו בכל עת ובכ"מ ובכ"ז לשרש אתר מדות הגאות לבלי השאיר שורש וענף:
11
י״ב(ג) ע"כ בהתבונן האדם במצוה הזאת ובפרט בעת מצוא זמן המצוה בפועל ישוב אל י"י על רום לבבו וזדון לבו אשר חלף ועבר עליו. מיום היותו ויחשוב ברוממותו ית' וישפיל א"ע לנגד י"י ית' וישוב על העבר אשר השתמש בשרביטו של מלך כי י"י מלך גאות לבש ויקבל ע"ע על העתיד וכו' המשכיל יתבונן (הג"ה וזה אשר פירשנו מאמר חז"ל כל המתייהר כאילו בא על עריות כולן כי ענין עריות הוא ג"כ משתמש בשרביטו של מלך כנודע מעסק היחודים בעולמות עליונים וכן כל המתיהר משתמש בשרביטו של מלך ע"כ כל המתייהר כאילו בא על כל העריות במ"א הארכנו בזה ובכאן עח לקצר. ע"כ הג"ה:):
12
י״ג(ד) עוד אני מדבר בטעם חמץ ומצה שכתבנו לעיל בענין חטא האדם בעה"ד טו"ר ותיקונו הנה תבין אשר רמ"ז החמ"ץ הרומז לדעת הרע לא ימצא ברשות ישראל וחלילה לחקור בחקירות ודעות כוזבות (אפי' בדרך השילוח) רק תמים תהיה עם י"י אלקיך בתכלית הפשיטות ושלימות בהתבוננות חלקי התורה ומצותי' וכמ"ש רבא אנן דסגינן בתמימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וכאשר באנו לדבר מזה תדע ידידי מזה להרחיק הפלסופיא לבל נגיע בקצה המשענת הקנה הרצוץ הלזה והנה ארמוז לך ותבין כאשר יבא הפלוסיף לחקור על מציאת הבורא והנה יבא בחקירתו לחקור אם הוא נמצא וכן יצייר ת"ו ההיפך (כדר' החוק' החוק' בכל חלקי הסותר הנה כאשר חוקר בצד המציאות מטה דעתו לדעת הט ב הנה לזה מיקרי דעת הטוב וכאשר יצייר ההיפך הגם שיסתור זה הדעת (בדחיית השכל) עכ"פ בחקירתו לפי שעה הוא מטה דעתו לדעת הרע א"כ החקירה מיקרי עץ הדעת טוב ורע (וזה דמיון החטא של אדה"ר ונצטוינו לתקן ע"י התורה תמים תהי' עם י"י אלקיך בלא שום חקירה ובלא ספק כרגע ח"ו) ואל תבקש לדחות בהיותך מבהל ברוחך לומר משל כת הקודמים הוא היינו חסידים הראשונים כגון החסיד בעל תו"ה ורבינו סעדי' גאון ושאר כת הקודמים תדע עפ"י פשוטו כי זה הי' מן הצורך להם להשיב להאפיקורסים בויכוחים שהי' להם בימים הקדמונים ועוד יש בידי חבילות חבילות לתרץ ענייני כת הקודמים להיו' אז באלף הה' בסוד עולם התוהו וגם מחמת דוחק הגלות והפיזור לא הי' באפשרי להם לחכמי הדור להטעים להמון עם ענייני האלוקית ולהרחיק ההגשמה מבלי הלבישם העניינים בחקירות צריכין לזה למען יתרצו בתורה ובעבודה והי' הדבר הזה להם כעת לעשות לי"י וכו' וכאשר תעמיק עוד בנסתרות לי"י אלקינו תתבונן מ"ש החסיד מהר"י יעב"ץ שהי' בדורות השמד והעיד שראה כל אותן החוקרים אשר העמידו אמונתם על חקירות השכל המירו כבודם בלא יועיל ביום הזעם ונשים וקלי הדעת אשר כל אמונתם בשמיעה ובקבלה ירושה מאבותינו עמדו בנסיון ונבחנו בצרוף וקדשו שמו הגדול והנורא ירא י"י וישפוט ואמרתי אני בעניי לקרב הדבר אל השכל דמי שאמונתו בא לו מדרך חקירות שכל אנושי הנה השכל אנושי הוא בעל סוף וגבול הנה יוכל להיות גם לאמונתו גבול כשיבא לו איזה מניעה ומוצ' כיוצא משא"כ מי שאמונתו הוא מדרך הקבלה והיא ירושה מאבותינו ובפרט מאברהם אשר הבטיחו יוצרינו ית"ש וכתב עליו בתורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י הנה לא נאמר למען אשר יצוה את בניו אשר ישמרו דרך י"י דאז הי' שיעור הכתוב שהוא יצוה אותם שישמרו ומדכתיב ושמרו היא הבטחה כאשר הוא יצוה את בניו והמה ודאי אשר ישמרו כי תספיק להם ביותר הקבלה וז"ש הוא ית' כי ידעתיו אני השפעתי בו הדעת והוא ישפיע לבניו בציוויו הנה ישפיע הדעת שלו לבניו וכן דור אחר דור כולם תלוים בקבלתם מדעת הראשון שנתן הש"י לאברהם ואותו הדעת הוא מא"ס ב"ה ע"כ מי שמאמין מצד הקבלה מהאבות ומסגי בתמימות א"ס לאמונתו אפילו ירצו כל המונעים שבעולם למונעו מהאמונה לא יאבה להם ולא ישמע עליהם וכאשר תבא בסוד חכמי האמת תבין כי התבוננות שנגמר לאדם מצד חקירתו הוא כמו ראות העין שראה הדבר בעיניו כיון שעמד עליו מצד החקירה במופת א"כ הוה כרו שראה הדבר הזה (וכמ"ש בגמ' רואה אני את דברי אדמון) והדבר שהוא בקבלה נק' שמיעת האזן ששמע באזניו מה שספרו לו ועתה עשה אזנך כאפרכסת ושמע דבר חכמה כאשר ידע' בגבהי מרומים בנסתרות לה' אלקינו בחי' אז"ן אין בו שבירה משא"כ בחי' עינים הי' בו שבירה ע"כ מי שאמונתו מצד החקירה דזה מיקרי ראיי' יגיע לו שבירה לאמונתו ויפול מאמונתו משא"כ מי שאמונתו מצד שמיעת האז"ן אין בו שבירה וז"ס שמעו ותחי נפשיכם דבשמיעה אין שבירה ומיתה כנודע להבאים בסוד י"י ומעתה תבין להיות באלף החמישי רוב הנשמות מעולם התהו ע"כ הגדולים אשר היו בארץ בימים ההם הוצרכו לקרב את העם אל התורה ע"י אמונה בחקירות שהוא בחי' ראיית העין משא"כ בזה"ז כאשר האיר השי"ת לנו אור שבעת הימים מזמן האריז"ל נשמות של עולם התיקון עיקר אמונתינו מחוייב להיות מצד השמיעה באזן היא הקבלה ותעמוד לעד ועד כה הגיעי דברינו להשכילך בינה מעט למה הי' כמה מחכמי הדורות עוסקים בזה הראיתיך מעט קוטן כוונתם לשם שמים עת לעשות לי"י וכו'. (הג"ה (ותדע עוד מ"ש החסיד בעל חו"ה שהחקירה בענין הזה מ"ע בתורה וידעת היום והשבות אל וכו' הנה לעת כזאת קיום המ"ע הוא ע"י ידיעת חכמת האמת אזי תקבע אמונת אומן בלבנו אמיתיית מציאות ית"ש כי החכמה הזאת היא עיקר תורתינו והבטיחנו יוצרנו ית"ש שע"י התורה נדע את אלקי עולם ב"ה וב"ש אמונת אומן והרב החסיד הנ"ל הפליא לדבר בכוונתו לש"ש בזמנו ובמקומו אל תקוה ממני לבאר יותר ובסמוך אבאר לך לדעתי דעת הרמב"ם בזה ואתה תבין):) ואעפ"כ כמה וכמה מהקנאים לקנאת תורתינו (גם בדורות הראשונים הרעישו ארץ ומלאה להרחיק את נפשות ישראל מזה פוק חזי בתשובת הרשב"א אשר הבדיל מהקהל הגולה מדינה שלימה עבור זה הענין ופוק חזי מ"ש זה סמוך לדורותינו (קרוב לשלש מאות שנה) הגאון מהרש"ל בתשובותיו להגאון מהרמ"א איך האריך מאד להוכיח להגאון מהרמ"א על אשר הביא בדבריו איזה ראי' (לביאור תיבה אחת) מספרי ארסטו והגאון מהרמ"א כמה התנצל א"ע על הדבר ואנן מה נענה אבתרי' בדורותינו אלה אשר הרשעים הללו פרקו עול התורה והמצות לגמרי והמה בוזים על דברי חכמינו והן המה כתות המינים והמוסרים והאפקורסים וקיימין על ישראל בכלי חמס ובהפקרא ניחא להם למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה י"י סלוח להם ויהי' לחרפות ויקח מהם קללה לדור אחרון איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות כחלום מהקיץ י"י בעיר צלמם תבזה. יתחמץ לבבי בראותי בתיהם שלום מפחד וקנא קנאתי לי"י ולתורתו ולמצותיו וכל התנאים ואמוראים יליצו טוב בעדינו אשר נזכה במהרה לראות נקמות בהם ובכל הנלוים אליהם לרעה אל תופע עליהם נהורא וכהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה וכל מי שרוצה להכנים צווארו בעול התורה ומצוה ועבודת אמת לא יאמין בשוא נתעה כמלא נימא והרחק ירחיק א"ע מהם ומספריהם ספרי המינים אפילו בדבר שאינו נוגע לענייני הדת ומתלא אמרין לצרעה לא מדובשך ולא מעקצך ולא יהי' להם שם ושארית בבני יעקב ואסורין במשהו וכבר הזהיר המלך החכם אל תקרב אל פתח ביתה. וחלילה להתערב עם האנשים האלה הפוקרים. במאכל ומשתה וחיתון כי ראיתי רובם ככולם פוקרים גמורים פתם פת כותי ומאכלם בשר חזיר יעל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב וכו' כי בניהם ובנותיהם בחזקת בני הנדה ובאפשר מדביקין מטותיהם זה לזה כי ראיתי שהם חשודים על כל התורה וחלק משמן חכם ואחריתם מרה כלענה ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו הן המה הי' בעוכרינו בגלות המר הלז הג"ה (ותדע אשר המה אינם נכנסים עמנו בגדר הערבות כיון שאינם מאמינים בתורה ומצותי' המה כגוים גמורים) וב"ב יסיר הש"י בדילינו ויקרא אותנו לעיר הצדק קרי' נאמנה ותדע בכלל הדעת הרע הזה הוא לימוד לשון נכריות הנהוג בעוה"ר אצל כת הרשעים האלו זה פורה ראש ולענה הנה תראה (הג"ה שמעתי מגדול אחד שיש בידו קבלה כשיש בבית איזה ספר מספרי המינים הללו אסור לספר ד"ת כי היא פ"ז ממש וע"ז היא כמו צואה צא תאחר לו ומסתבר' הוא וכתות הרשעים האלה מחברים בזמנינו כמה וכמה ספרים ובאים בחלקלקות לשונם להסית המון העם להפר התורה והמון עם אינם יודעים הדבר ובראותם הספרים ביופי הכתיבה וקשירה לוקחים הספרים ההם ולומדים בהם לעתות הפנאי ונלכדים ברשת זו טמנו להם ויש ת"י כמה וכמה ספרים מספרי העכו"ם כגון חיבור פעדא"ן וכיוצא ומתפארים בהם ביותר שמדבר (הפעדא"ן) מהשארת הנפש מי האמין לשמועתינו ואנחנו עם י"י אלה אשר קבלנו תורתו ית"ש נלמוד דעת השארת נפש מגוי אמגושי ודבר אחד מדברי חכמינו באיזה ספר קטן שחיברו יספיק ביותר מכל דברי המון עריצים הרשעי' אך הוא אשר ערב להם לחם שקר ע"כ בילדי נכרים ישפיקו ע"כ אני אומר מהראוי לחכמי הדור ללמוד להמון עם ולגזור עליהם לבל יקנו ספרים חדשים מקרוב באו רק ספרים המפורסמים מקדמונים ועל ספרים חדשים ישאלו את פי מבין בחכמת התורה אם הם כשרים לבא בקהל י"י וכתורה יעשו:) פיתויי הנחש הקדמוני לעה"ד הי' בהכנס בדברים אף כי אמר אלקים לא תאכלו וכו' וכאשר הרבתה האשה להשיב על דבריו אירע מה שאירע מזה הענין למדנו דעת לבל לנגוע בקצה דבריהם ולבל להעלות לשונם וכתבם במו פינו וידינו ויש בידינו רמזים הרבה בתורה מעניינים הללו נכתבים אצלינו במ"א לא יסתפק בהם רק הנפרד לתאוות והפורק עול. ועל כל אופני העניינים האלה בא הרמז במצות לא ימצא חמץ ברשותינו:
13
י״ד(ה) המשכיל על דבר בהתבוננו במצוה הלזו יחפש בגנזי לבבו ומעשיו אם יש בידו ח"ו איזה שמץ חמץ משהו הסר יסור מביתו ומרשותו אפילו איזה מנהג ואיזה לשון ואיזה מלבוש הנהוג באנשי שחץ הדוברים בגאו' ויחקור באנשי ביתו אם יש ח"ו בם איזה שמץ דבר מזה הרחק ירחיקם מזה וידריכם במוסר התורה ויקבל ע"ע ועל זרעו להיות מעבדי וי' ועבדי תור' ועבדי ישראל בין והתבונן:
14
ט״ו(ו) הרמב"ם ז"ל התחיל ספרו ספר המדע יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי' וכו'. הנה הגם שרצ' מרן הרמב"ם ז"ל לרמוז בתחלת ספרו השם הנכבד בר"ת כאשר כתב המפרש עכ"ז יש להתבונן בכוונתו למה כתב ועמוד החכמו"ת חכמות מאי בעי הכא הלא כוונת ספרו לבאר דיני התור' ולא חכמות וה"ל לומר ועמוד התור' או ועמוד הדת אך הוא לדעתי דבר גדול משמיענו הרב הגדול הגם שחכמה גדולה הוא להמציא בשכלו מציאות הש"ס במופת וכן שאר עיקרי הדת עכ"ז עמוד ויסוד החכמות לידע באמונ' הקבלה המסור' לנו מפי אבותינו ונביאינו ובאמונת תורתינו המאמיתת מציאת הבורא וחידוש העולם אשר המציא היוצר כל יש מאין כי זה כל איש ישראלי להאמין אמונת אומן מבלי חקיר' וחקיר' הפלסופו' הוא בחי' עה"ד טו"ר כרש"ל וזה אסור לאיש הישראלי אשר עמדו רגלי אבותיו על הר סיני וחי שהיא באמת מזרע ישראל (ולא מהערב רב העמלקי' והגבעונים) לא יסתפק בעיקרי האמונה כי זה ירוש' לנו מאבותינו מבלי חקיר' רק ירוש' בטבע כמ"ש הש"י על אברהם כי ידעתיו למען וכו' וכמש"ל והנני אומר לך ידיד הקורא אם יפתוך חטאים לחקור בחקירות פלסופיות ולבלות הזמן בזה אל תאבה רק סיב ותבלה זמניך בתורת יי ובמצותיו ובהויות דאביי ורבא אשר בהן הצלחת הנפש להטותה לתחי' בזה ובבא ואל ישיאך לבך בראותך כמה מהקדמונים אשר הלכו בזה הדרך כגון ר"ם גאון בספרו אמונת ודעות והחסיד בעל חו"ה והרב הגדול בספרו המורה תדע ידידי שגם זה לא עשו רק להשיב תשוב' להאפקורסים שבימיהם וכו' וכמש"ל אבל לא עשו זה להעמיד בלבבם בעצמם אמיתיות יסודי הדת כי ביותר היא יתד בל תמוט האמונה לאיש הישראלי בקבל' מהאמונ' פ"י החקיר' וכמה שחק ורגז על החוקרים. החסיד הקדוש מהר"י יעב"ץ בספרו אור החיים והעיד החסיד הנ"ל אשר ראה בדורו של שמד וכו' כמש"ל והטעם שאמרנו לזה ג"כ כתבנו לעיל עיי"ש ואם תרצ' לרוות צמאונך עוד עיין בהקדמת הרב חס"ל הפליא שם לדבר במשלו הצח עיי"ש ובספר החיים ובספר הרב הגדול בעל גו"א ותדע ידידי אשר רוב האנשים הפוקרים האל' רובם ככולם בזמנינו אשר חשבו לילך בדרכי חקירות הפלסופיא הן המה היו במורדי אור התור' ונתפקרו ברוב מצות התורה ובכל דברי חז"ל בני אל תלך בדרך אתם ואל תישא ותתן עמהם ומקירות לבי אני אומר אשר פתם פת כותי ובישולם מרק פיגולי' ובשר חזיר ועל בנותיה' הוא אומר וכו' ידידי אל תקרב אל פתח ביתם והרחק את בניך בילדותם מצפצופיה' והגיוניה' ותדע כי זה גמר הבירור קרוב לימו' המשיח אשר הש"י הבטיחנו וברותי מכם האנשים המורדים והפושעים בי והמה יהיו לחרפות ולדראון עולם וימותו בט"ו יום ימי אפילה כמבואר בזהר אחרי הדברים והאמת הנ"ל אזי אמרתי הנה הרב הגדול הרמב"ם הגם שהפליא לדבר גם בחכמת הפלסופיא כ"ז עשה לתשובת המיני' ומטעמים שכתבתי לעיל אבל בספרו הלז שהכינו וגם יסדו לדיני התורה הישראלית פתח דבריו יאיר יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי וכו' היינו עיקר החכמ' היא רק לידע בידיעה אמונת אומן ולא צוה בדבריו לחקור ולעמוד על הידיע' רק לידע היינו בקבל' אמיתיית אמונת אומן בלב המאמין והוא חכמ' נפלא' שאז תהי' האמונ' מבלי סוף וכמש"ל:
15
ט״ז(ז) ותתבונן עוד אשר רוח יי' דבר בו במר"ן הרמב"ם ז"ל שכתב יסוד היסודות ועמוד החכמות כי הנה יציבא מלתא גם לפי הקבלה הקדוש' בקדושת הספירות אשר ספירת החכמ' מאין תמצא היינו הכתר הנק' אין והנ' חכמה (באדם נק מה שמקבל השכל בעמדו על המחקר ואמונ' נק' למעלה מן החכמ' היינו דבר שלא יעמוד עליו במחקר העיון במושכל החכמ' ויקבלהו בדרך האמונ' הנה דבר כזה כיון שהוא למעלה מן החכמה זה שמו אשר יקראו לו בחי' כת"ר (ע"כ אנחנו אומרים בקדושה כתר יתנו לך וכו' היינו אמונ' למעלה מן החכמה היא בחי' כתר) הנה הופיע רוה"ק על רבינו וזכה לכתוב יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע וכו' היינו שלא לחקור רק לידע בדרך אמונה והוא עמוד לחכמה כי החכמה מאין תמצא:
16
י״ז(ח) והנה דהע"ה צוה לשלמ' בנו ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וכו' כי כל לבבות דורש יי' וכו' הנה אכ"מ להאריך בדקדוקים ממוצא דבר תשכיל ותדע דהנה באמרינו תיבת אלקינו יובן למשכיל היינו אלקים אשר השגנו בעצמינו בשכלינו אשר הוא אלקים ואלקי אבותינו הוא השגת אלקותו מדרך קבל' מאבותינו הנה אמר דוד ואתה שלמ' בני הגם שאתה שלמ' מלא וגדוש מושלם בכל מיני חכמות עכ"ז דע את אלקי אביך היינו רק השגת אלקותו מדרך הקבלה באמונה שלימה ועבדהו בלב שלם כי בחקיר' אין זה עבוד' בלב שלם כאשר רמזנו שצריך להטות העיון המחשב' בחקיר' לטוב ולהפכו א"כ בשעת העיון עכ"פ אין זה לבב שלם הבן הענין והתבונן אמרו כי כל לבבות דורש יי' ויונעם לך אם יש לך לב משכיל ידידי תנשק את עפר רגלי החכמים מקבלי האמת ותצליח את דרכיך והש"י יאיר עיניך בתורתו ועבודתו והמטים עקלקלותם יוליכם יי' את פועלי האון ושלום על ישראל:
17
י״ח(ט) עפ"י הדברים האלה הנני אומר ברמז המצוה. א חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנא' מדברי סופרים רמזו מי שלמד איזה ענין מספריהם הגם שבעזה"י לא נתפעל או מי שלמד לשונם ונסוג אחור וקיבל עול תור' ועבודה זה מיקרי שעבר עליו הפסח היינו שעבר עליו רוח טהר' באמונת אומן התיר' אשר הוא רמז הפסח שבז' דוקא הותר לדבר (פסח הוא פ"ה ס"ח כמ"ש האריז"ל) ודברת בם כתיב ולא בדברים בטלים הנה יאסור לעצמו בהנא' כל אותה החכמה שקדמה מהחכמות החיצוניות ולא יעשה אותה אפילו קרדום לחתוך בה להמציא פרנסתו. ב חמץ שעבר עליו הפסח ע"י תערובות בהיתר מותר היינו כמ"ש הרחב"ם שלקח אותן החכמו' לרקחו' ולטבחו' ולאופו' להראות יופי בת המלך היינו שהשתמ' בהן בדבר הצריך אל התור' להבין דברי תור' אשר כל החכמות משמשים אלי' ועובדין עבודתה. ג חמץ של הקדש אינו עובר עליו הנה הוא רמז לדברי הקדושים אשר בארץ כגון חקירות בעל חו"ה בענייני האמונ' וחקירת הגאון ר"ס באמונות ודעות כי היתה כוונתם לש"ש ובודאי דבריהם לא יסכנו נפש ודבר שנצטערו בו אותן הצדיקים לא יכשלו בהם התמימים (הגם שדעתי בזה מי שחננו הש"י בחכמת האמת א"צ לזה כלל ובפרט בדורותינו וגם חי שאין לו ידיע' בחכמת האמת דעתי לאסור להמון עם בדורותינו העיון בחקירת האמונ' להיות הרשעים הפוקרים עתקו גם גברו חיל הנה יש התגברות חלק הרע מעה"ד טו"ר בעולם בעוה"ר והחקיר' בעצמ' היא בחי' עה"ד עכ"ז כיון שהקדישים הללו עשו לש"ש כמש"ל און לחוש כ"כ להפסד בעסוק האדם בדבריהם זה מה שנ"ל). ד חמץ של עכו"ם אינו עובר עליו היינו אם יצטרך לעסוק בחקיר' לעכו"ם אפיקורס לפי שעה אינו עובר עליו ומותר לדבר בחקיר' להטות הדעת בשני הצדדים בכדי להעמיד האמת על מכונו ודי בזה:
18