דרך פקודך י״גDerekh Pikudekha 13
א׳מל"ת יג שלא להאכיל בשר הפסח למומר ומל"ת יד שלא להאכילו לגר תושב:
1
ב׳חלק המעשה:
(א) מצוה י"ג (הגה מצוה י"ג אסור להאכיל למומר על שבגד בה' אח"ד:) מל"ת שלא להאכיל בשר הפסח לישראל מומר לע"ז. ומצוה י"ד (הגה י"ד דרגין אשר יש לשם מגע עכו"ם היינו עשר ספירות דעשי' וד' אחרונות דיצירה ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' ופסח י"י על הפתח הרי זה נגוף למצרים ורפוא לישראל כי הגילוי שכינה היא מהארת יובל העליון (גאולה לחירות) ושם אין מגע עכו"ם. ולזכר זה נצטוינו בבשר הפסח שלא יוציא חוץ לחבורה מקום החיבור תרין ריעין דלא מתפרשין שם י"ה. (שייך למצוה ט"ו דוק היטב):) שלא להאכילו ולעכו"ם ולגר תושב הלאוין הללו הם על המאכיל שעובר בלאו אם מאכילם. דאיך אפשר שיהיו הלאוין הללו על האוכל והרי אינם בני מצות:
(א) מצוה י"ג (הגה מצוה י"ג אסור להאכיל למומר על שבגד בה' אח"ד:) מל"ת שלא להאכיל בשר הפסח לישראל מומר לע"ז. ומצוה י"ד (הגה י"ד דרגין אשר יש לשם מגע עכו"ם היינו עשר ספירות דעשי' וד' אחרונות דיצירה ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' ופסח י"י על הפתח הרי זה נגוף למצרים ורפוא לישראל כי הגילוי שכינה היא מהארת יובל העליון (גאולה לחירות) ושם אין מגע עכו"ם. ולזכר זה נצטוינו בבשר הפסח שלא יוציא חוץ לחבורה מקום החיבור תרין ריעין דלא מתפרשין שם י"ה. (שייך למצוה ט"ו דוק היטב):) שלא להאכילו ולעכו"ם ולגר תושב הלאוין הללו הם על המאכיל שעובר בלאו אם מאכילם. דאיך אפשר שיהיו הלאוין הללו על האוכל והרי אינם בני מצות:
2
ג׳(ב) אין לוקין על לאו זה חלקות רק מכח מרדות:
3
ד׳(ג) גר תושב היינו שקיבל עליו ז' מצות ואינו עובר ע"ז:
4
ה׳(ד) נ"ל באפשר דאסיר להאכיל דוקא למומר היינו שעבד ע"ז ג"פ אבל לא בעבד פעם אחת דרך מקרה ואפשר בע"ז אפילו בפעם אחת נעשה מומר וצריך עיון.
5
ו׳חלק הדיבור
(א) ראוי לעסוק במשפטי המצות לחדש חידושי הלכות בהם כ"א כפי שכלו ובפרט בזה"ז שאינן נהוגות במעשה הדיבור והעיון יעמוד במקום המעשה וכמו שמבואר בדברינו כמה פעמים ונשלמה פרים שפתינו:
(א) ראוי לעסוק במשפטי המצות לחדש חידושי הלכות בהם כ"א כפי שכלו ובפרט בזה"ז שאינן נהוגות במעשה הדיבור והעיון יעמוד במקום המעשה וכמו שמבואר בדברינו כמה פעמים ונשלמה פרים שפתינו:
6
ז׳(ב) כבר קדם לנו אשר כלל הוא בידינו מוסר ומלשין דינו כמומר וכן האפיקורס (עמ"ש במצות מילה) והנה לפי מ"ש הפוסקים שלא יאמר יה"ר אחר פ' החטאת דילמא אינו מחוייב והוה כמקריב חולין בעזרה וכן לא יאמר הקרבנות של יחיד בשבת דקרבנות יחיד אינן קרבים בשבת. מכל אלה הדברים נשמע דהאמירה פ' הקרבנות היא כקרבן ממש א"כ גם בנידון זה נ"מ ג"כ לדידן דהאמירה פ' הפסח הוא כמו פסח ממש יזהר כל אדם ירא שמים שלא יהי' גרמא בדבר לומר עם מוסר ואפיקורס סדר קרבן פסח הנהוג לומר בע"פ ולא יושיט לו הספר לומר בו הסדר. אך שבתי וראיתי דלאמירת סדר הזביחה וההקרבה לא איכפת לן אבל לאמירת סדר אכילה בלילה (כמ"ש בס' מצית השם וכמו שסדרתי לעיל) לא יאמרנו עם המוסר והאפיקורס (השכיחים בזה"ז ואינון קיימין כלי חמס על ישראל ורבים מהם מתחסדים) ולא יושיט לו הספר ולא יצווהו לומר הסדר דהוה כמאכיל מן הפסח למומר ומסתבר הוא:
7
ח׳(ג) מעין זה יש להחמיר שלא להאכילו על ידינו אפיקומן שהוא זכר לפסח הנאכל על השובע:
8
ט׳(ד) אפשר מדרבנן יש להחמיר באכילת הפסח שלא להאכילו למי שאמרו רז"ל שהוא כאלו עע"ז כגון כל הכועס כאילו עע"ז וביותר כל המשבר כלי בחמתו יהי' בעיניך כאלו עע"ז וכן כל המחליף ומשנה בדיבורו ומעיד עדות שקר דזה למדו בג"ש וג"ש הוא דאורייתא (אפשר לומר דלמדו הג"ש דרך אסמכתא אבל עכ"פ מדרבנן מיהא איתא וצ"ע אם יש להחמיר בזה באכילת הפסח וכן בזה"ז בנידון זה שכתבתי לעיל):
9
י׳חלק המחשבה
(א) ודאי הי' צריך לכוון במניעה זאת ליזהר מזה מחמת גזירת היוצר וכעת באמירה ובלימוד ויכוין ויאמר כשיבנה ביהמ"ק יהי' זהיר בלאוין הללו בעבור גזירת היוצר:
(א) ודאי הי' צריך לכוון במניעה זאת ליזהר מזה מחמת גזירת היוצר וכעת באמירה ובלימוד ויכוין ויאמר כשיבנה ביהמ"ק יהי' זהיר בלאוין הללו בעבור גזירת היוצר:
10
י״א(ב) טעמי המצות הללו דעת לנבון נקל בזוכרך את אשר כתבנו בטעם מצות אכילת הפסח להורות כי אנחנו למעלה מן הטבע של המזלות וגם כל העניינים הנהוגים בטבע כגון צורך אכילה ושתי' וכיוצא הוא למעלה מן הטבע אזי האדם הראוי לאכילת הפסח היינו שענייניו נהוגים למעלה מן הטבע גם בעסק הטבעיים שפוסק לא יחסר לו המזג רק הטבע משועבדת לצרכינו ולהנאתינו בהיותינו מתנהגים עפ"י התור' הנה כאשר אחד חב"י ינוד רגלו ח"ו מאמונת אלקי עולם הנה הוא נתין למקרי הטבע אין לו מבוא לאכול הפסח (והנה הוא כבר בז לדבר כיון שהוא פוקר ולא שייכת הציווי בו אבל הציווי עלינו שלא להאכילו) מכש"כ עכו"ם גמור כי לא עשה כן לכל גוי והנה שמץ ע"ז ישנו ח"ו בכל עביר' כי נוטה א"ע אל הקליפה אלקים אחרים ובפרט הכועס והמשנה בדיבורו ובפרט השובר כלי בחמתו כמ"ש בחלק הדבור וכן בעבוד' בשיתוף הנסתר (שכתבתי לעיל במצוה י"ב בחלק המחשב') בזוכרך הענין הנה בעוסקך במצוה הלזה תשתדל לשוב אל י"י על כל הנ"ל כדי שתהי' ראוי לאכילת הפסח ואז יחשב לך העסק כקרבן עצמו משא"כ כשהאדם ח"ו אינו ראוי ע"כ ישוב אל י"י וירחמהו ואל אלקינו כי ירב' לסלוח ויקבל ע"ע על העתיד:
11