דרך פקודך ט״וDerekh Pikudekha 15
א׳מל"ת טו שלא להוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ט"ו מל"ת שלא להוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה שיעור הוצאה להתחייב מלקות הוא בכזית דוקא אבל ודאי גם חצי שיעור אסור להוציא כמו כל האסורין שבתורה (ושיעור כזית הוא לדידן בכל מצות התורה כחצי ביצת תרנגולת):
(א) מצוה ט"ו מל"ת שלא להוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה שיעור הוצאה להתחייב מלקות הוא בכזית דוקא אבל ודאי גם חצי שיעור אסור להוציא כמו כל האסורין שבתורה (ושיעור כזית הוא לדידן בכל מצות התורה כחצי ביצת תרנגולת):
2
ג׳(ב) אינו חייב מלקות עד שיעשה עקירה במקום חבורתו והנחה חוץ לחבורה שצריך עקירה והנחה כהוצאת שבת:
3
ד׳(ג) אפילו לא עשה הנחה כיון שהוציא האבר מן האגף ולחוץ נפסל האבר וצריך לשרפו:
4
ה׳(ד) אין אדם אחד רשאי לאכול בשתי חבורות:
5
ו׳חלק הדיבור
(א) ללמוד משפטי המצוה ובפרט שהיא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז קיומה הוא בלמדו משפטי המצוה ובחדש בה איזה דין מחודש הפוך בה והפוך בה ותמצא טעם:
(א) ללמוד משפטי המצוה ובפרט שהיא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז קיומה הוא בלמדו משפטי המצוה ובחדש בה איזה דין מחודש הפוך בה והפוך בה ותמצא טעם:
6
ז׳(ב) זה עשה עקירה וזה הנחה פטורים ממלקות כמו בשבת נ"ל וכן שנים שעשאוה כגון שהוציאו שניהם חתיכה בבת אחת:
7
ח׳(ג) הכניסו אחד כגון שכבר הי' מונח בחוץ והכניסו אחד מהן לפנים לאותה חבורה או אפילו לחבורה אחרת ר"ל דפטור דאינו דומה להכנסת שבת דכיון שיצא הבשר חוץ לחבורה נפסל ולא נק' עליו שוב שם פסח:
8
ט׳חלק המחשבה
(א) הא ודאי שהי' צריך לכוין במניע' זו שמונע א"ע מעשות כן בעבור גזירת היוצר וכן בזה"ז בעוסקו בלימוד המצו' יקבל ע"ע שבמהר' בימינו כאשר נזכ' לעשות הפסח ימנע א"ע מעשות זאת בעבור גזירת היוצר:
(א) הא ודאי שהי' צריך לכוין במניע' זו שמונע א"ע מעשות כן בעבור גזירת היוצר וכן בזה"ז בעוסקו בלימוד המצו' יקבל ע"ע שבמהר' בימינו כאשר נזכ' לעשות הפסח ימנע א"ע מעשות זאת בעבור גזירת היוצר:
9
י׳(ב) טעם למצוה כתב החינוך הוא זכרון לחירות כדרך מלכי הארץ שאינם שולחים מסעודותיהם מנותיהם החוצה להיות כי אין זה חידוש אצלם כי רגילים תמיד במעדני עולם משא"כ דלת עם הארץ כשיכינו בפעם מזומן ומיוחד איזה סעודה ישלחו מנותיהם גם לאוהביה' להיות הדבר חידוש אצלם (הג"ה ונ"ל דבזה הטעם תמצא טוב טעם למה תיקנו בפורים משלוח מנות איש לרעהו דהנה מש"ה לא תיקנו הלל בפורים דבשלמא ביצ"מ יצאו לחירות לגמרי ושפיר יצדק הללו עבדי י"י ולא עבדי פרעה משא"כ בפורים גם אחר הישוע' אכתי עבדי אחשורוש היו וכמ"ש בגמ' ובזה יונח דביצ"מ נצטוו שלא להוציא הבשר חוץ לחבור' להורות דכבר הם בני מלכים בפ"ע בלי שום שיעבוד ע"כ אין לשלוח המנות החוצ' כדרך המלכים וכמ"ש הרב בעל החינוך משא"כ בפורים לא הי' חירות רק ישוע' ואכתי נשארו עבדי): (אחשורוש והפלא השי"ת ניסיו גם בימי עניים ומרודם עם היות שעדיין הי' הסתר פנים עכ"ז הפליא ישועות ולא נתנם ביד אויב לזכר זה ציוו חז"ל אדרבא לשלות מנות לאין נכון בכדי להורות הפלא הגדול שהי' נס גדול גם בימי עבדות והבן הענין ע"כ הג"ה):):
10
י״א(ג) והרב מהר"ם חאגיז כתב טעם לזכרון החפזון ממצרים כדרך הנחפז לדרכו שאין פנאי לקדש קרואים ולשליח מתנות מסעודתו למיודעיו (הג"ה גם לטעם הזה נמצא טוב טעם לשלות מנות בפורים להורות דשם הי' נוח מאויביהם כי איש לא עמך בפניהם כ' נפל פחדם על כל העמים והיתה הסעוד' בהשקט שלא בחפזון:):
11
י״ב(ד) ואני הקטן אענה גם חלקי זכור הזכור את אשר כתבנו בטעם אכילת הפסח הוא להורו' שכל עסקינו בענייני העולם בטבע הוא ג"כ בהשגח' למעלה מן הטבע והטבע כפוף לנו ולהנהגתינו עפ"י התור' ובכל ענייני העולם לא עדיף המרב' ולא ימעיט המחסי' כי הכל בהשגחה ולא הי' רשות להאדם לעשות שום דבר מענייני העולם בטבע כגון מו"מ וכיוצא זולת שצוה השי"ת בתור' לעסוק בטבע והוא ישפיע בהשגחתו בטבע ענין הטוב והנאות לכל אדם והנה להיות שאין הדבר מפורש בתור' כמה יאכל האדם וכמה ישת' וכמה יישן וכמה יעסוק במו"מ וכמה ידבר וכמה יתלבש וכיצד יהי' מנהגו בכל ענייניו והזמן שיאכל ויעסוק במו"מ והזמן שיישן להיות שאין העניינים שוים בכל נפש בפלס ומאזני משפט לבל יצא מהגבול המוגבל לאיכות נפשו כל ימי היותו על האדמ' והנה תראה בטבע האכיל' אשר יש לך אדם שיצטרך בהכרח לאכול הרבה למלאות רעבונו ויש לך אדם שיספיק לו בטבע להשלים חסרון רעבונו חצי ליטרא ירק והנה אדם שיספיק לו המועט בטבעו וישתדל להרבות במזונו למלאות תאותו. הנה בעל תאוה יקרא לו יוצא מהגבול משא"כ הנצרך לריבוי מאכל בטבעו הגם שיאכל יותר מהנזכר לא יקרא לו יוצא מהגבול מזה המשל תקיש ותדון לכל שאר ענייני העולם מו"מ וכיוצא ולזה פ' קטנ' שכל גופי תור' תלויין בה בכל דרכיך דעהו והנה לזאת רבו הנהגת בני האדם בענייניהם אפילו אותם אשר קרבת אלקים יחפצון אין מנהג של זה דומה לחבירו בהנהגותיו והנה החונן לאדם דעת והמרחם על בריותיו שולח לנו למחי' בארץ בכל דור ודור נשמות כוללות כמה אלפים נשמות אשר יהי' הנשמה הכוללות מורה דרך להנשמות הנכללות עמה להנחותם במעגלי צדק כפי איכות נשמתם בכל ענייניהם וזה אשר תמצא בכל דור ודור חבורות חבורות אשר קרבת אלקים יחפצון ירוצון לשמוע ולקבל מוסר השכל מפי רבותיהם בכל מקום ומקום והנה הש"י הוא היודע הוא הנותן חשק בלב האיש הנלבב לקבל תורה מפי רב זה ומפי מור' זה ולא כן לב האיש האחר כי יותר יישר בעיניו הנהגות הרב האחר ודבריו אבל תדע ידידי שזה הוא מאמר רז"ל שאמרו שלא מכל האדם זוכה האדם ללמוד כי הנשמ' משתוקקת ללמוד איכות' (והמשכיל פ"ד בכתבי האריז"ל בענין ענפי הנשמות יבין הדבר ולז' תמצא עניינים רבים הפוכים בתלמידי כל רב ורב בהנהגותיהם לא ראי זה כראי זה הגם שכולם קרבת אלקים יחפצון התהלך במישרים והנה התלמידים המשמשים את רבותיהם כל צרכם וכל חפצם וכוונתם להגיע ולעמוד על דעת רבותיהם הנה יגיעו לכוונת הנהגותיהם ודרכיהם לתכלית נקודת המרכז היינו פנימיות הכוונ' הן תלמידי הרב המורה הזה הן תלמידי הרב האחר כ"א יגיע למחוז חפצו (הגם שהם הפוכים בהנהגותיהם עכ"ז לתכלית אחד יגיעו) וכל צדיק יאחז דרכו דרך הקודש וגם כל תלמידיו אחריו ימשכו אבל בשביל זה אין לגרוע מעלת צדיק האחר ותלמידיו המתנהגים באופן אחר בדרכי עבודתם כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין ב' צדיקים הולכים בהנהגה אחת. כי כן גזר היוצר ומה רבו מעשיו ית"ש אשר עשה כולם בחכמ' וכ"א יש לו אחיז' בתור' שמעתי מפי כבוד אדמו"ר הרב הקדוש המגיד מהר"י זצ"ל מקאזניץ פי' מה שאחז"ל שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכאו"א מרא' באצבעו הנה אלקינו זה (הנה ידוע לכל מבין שאין הדבר הזה כפשוטו) ואחר הוא זצ"ל דהנה אז יהי' תכלית ההתבוננות הדעת השלם וכ"א יור' דרכו איך הי' האמת אתו באחוז דרכו וכי דרכו הי' נכון להתכלית ואצבע הוא כינוי לאחיז' כי אחיזת האדם הוא באצבעות וזה יור' אשר כאו"א מרא' באצבעו היינו דרך אחיזתו לאמר ראה נא אשר אחיזת דרכי הי' בטוב נכון להתכלית (ובהעמיק עוד אצבע הוא קס"ג שם אהו"ה במילואו והוא שם הדעת גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא וכל אחד מרא' באצבעו היינו בהדעת שלו איך שחכמתו עמד' לו כנ"ל ושמעתי בסגנון זה מת"ח אחד) והנה כ"א מהצדיקים ירא' כך באצבעו הגם שהיו דרכיהם הפכים עכ"ז כולם כאחד טובים ועפי"ז אמרתי שזה הכוונ' שעתיד הקב"ה לעשות מחו"ל (דייקא) להצדיקי' רצ"ל כדרך המחול שהוא סביב סביב כמחוג סביב המרכז הוא הנקוד' הפנימית והנה נקודת המרכז הגם שמנקוד' זו יוצאי' הנקודות סביב סביב במחוג' זל"ז וזה לצד אחר עכ"ז כולם יונקים מנקוד' המרכז וכולם שבים במרוצתם למרכז כי ממנו יצאו ואליו ישובו וז"ש עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים היינו סביב סביב זה לצד זה ול"ז ואעפי"כ כ"א מרא' באצבעו (כנ"ל) אשר הילוכו בקדש הוא לתכלית הפנימי ואומר לחבירו רא' נא כי הנה אלקינו זה שהשגתי בדרכי והילוכי והי' זה כוונתי לתכלית הזה ויגעתי ומצאתי זה מה שנ"ל) והנה שמעתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש הישיש מהרא"י שליט"א אבד"ק מעזבוז סגנון זה לפרש הפסיק כי יודע יי' דרך צדיקים ורצ"ל השי"ת מחבר דרכיהם (יודע מלשון וידע אדם לשין חיבור) הגם שזה הולך בדרך זה וזה הולך בדרך אחר עכ"ז השי"ת מחבר דרכיהם אשר כולם כאחד באים למקום אחד לתכלית הפנימי הבן (והבן מה שסיים ודרך רשפים תאבד הגם שהולכים בדרך אחד ביחד יאבדו דרכם ויתעם כתהו בישימון דרך לעוף השמים ולבהמת הארץ) אחרי כל הדברים והאמת האלו מה טוב ומה נעים לכל ברי' להתנהג במישור כפי אשר הור' להם המור' לצדקה בכל ענייניהם (ובלבד שלא יהי' איזה הנהג' ניגוד לתור' ולדברי חז"ל שאז אפילו יהי' המורה חכם כמלאך אלהים לא יאב' לו ולא ישמע אליו כאשר ידובר אי"ה במצוה שאח"ז) ולא יעזבו מנהגיהם בדרכי הליכות עולם אבל לא מפני זה יבזו בלבם ובשפתם הנהגת רב אחר וחבורתו כאשר בעוה"ר נתהוו' זה הדבר בדורותינו ודומ' להתחלקות התור' ח"ו לכמה תורות וזה פוסל רבו של זה וזה פוסל וכו' כ"א כדוד חשבו להם כלי שיר ובשביל זה נמשך הדבר בעוה"ר אשר לא רבים יחכמו כי מי שהולך בדרך אחד אשר קיבל מרבו בקל חיש יסור ממנהגו וילך בדרך אחר כי יטהו לבבו לשמוע לקול המתנגד לדרך הזה והנה זה וזה לא תעל' בידו כי נשאר ערום מכל וכשוכב בלב ים כדמיון התינוק היונק היום ממינקת אחת ולמחר מאחרת אשר הוא עלול ח"ו לבא לידי חלאים משינוי המזגי' והנה כאשר תבין הדברים תבין ענין הרמז במצוה שלא יוציא מבשר הפסח (הרומז' לענייני טבעי העולם והנהגתו הנתונים במזל להנאת האדם עפ"י דרכי עבודתו ית"ש) מחבורה לחבורה רק יעמוד במנהגיו ודרכי עבודתו ומנהגיו בעניינים העולמיים בחבורתו הגם שמצוה לשמוע קול דברי אלקים מכל מלמד להשכיל למען דעת את י"י עכ"ז יאחז צדיק דרכו והילוכו בקדוש' כפי הרגלו מפי מורהו לש"ש ויהי' לו כיתד תקוע במקום נאמן שזה הוא דרכי עבודתו כפי שורש נשמתו הבן הדברים על מתכונתם וינעמו לנפשך כי אל בעלי השכל אשים דברתי וג"כ הרמז שלא יוציא מחבורה לחבור' שלא יוציא מפיו מילין לדבר חל הנהגת חבורה אחרת רק יור' לנפשו שזה דרך אחר לעבודתו ית"ש כפי שורש נשמתו ומני ומיני' יתקלס עילאה ומדי דברי בזה. תדע את אשר תראה בדורותינו בעוה"ר הגיע הדבר להתחלקות הדעות זה פוסל רבו וכו' הוא מחמת התלמידים שלא שמשו כל צרכם להבין ענין מנהג רבותיהם עד הנקוד' הפנימיות התכליתיית כי אילו באו אל המרכז הנקוד' הפנימיות הנה אז היו רואים התאחדות הכל למקום אחד משא"כ כשאינם באים אל הנקודה הנה בקצוות רחוקים המה זה מזה. לרמז זה יש בפסוק ויראו יושבי קצוות מאותותיך וכו' בין והתבונן:
12
י״ג(ה) הפוך בה והפוך בה בדברים הנ"ל ותמצא טוב טעם המשכיל כאשר יתבונן בדברים הנ"ל ובפרט בעת עוסקו בלמוד המצוה ורמזי' ישית עצות בנפשו לשוב אל י"י על העבר וכו' ויקבל ע"ע וכו':
13