דרך פקודך ט״זDerekh Pikudekha 16
א׳מל"ת טז שלא לשבור עצם בקרבן פסח
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ט"ז מל"ת שלא לשבור עצם בקרבן פסח. השובר עצם בפסח הטהור לוק' אפילו השובר אחר השובר חייב אפילו מאה זה אחר זה (הג"ה י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא והנ' הוא מצוה י"ו שלא לשבור רישא דחרב' מן גופא חרב לי"י מלאה דם לנקום נקמת ב"י:):
(א) מצוה ט"ז מל"ת שלא לשבור עצם בקרבן פסח. השובר עצם בפסח הטהור לוק' אפילו השובר אחר השובר חייב אפילו מאה זה אחר זה (הג"ה י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא והנ' הוא מצוה י"ו שלא לשבור רישא דחרב' מן גופא חרב לי"י מלאה דם לנקום נקמת ב"י:):
2
ג׳(ב) השובר עצם שאין עליו כזית בשר ואין בו מוח אינו לוקה: ג) דוקא פסח שהי' לו שעת הכושר ונפסל חייבים עליו משום שבירת עצם ושלא הי' לו שעת הכושר אין חייבי' עליו משום שבירת עצם:
3
ד׳חלק הדיבור
(א) ללמוד כל משפטי המצוה בש"ס ופוסקים ולחדש הלכות כ"א כפי שכלו ובפרט שהיא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז עיקר קיומה ע"י הלימוד והעסק בה:
(א) ללמוד כל משפטי המצוה בש"ס ופוסקים ולחדש הלכות כ"א כפי שכלו ובפרט שהיא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז עיקר קיומה ע"י הלימוד והעסק בה:
4
ה׳(ב) כל קרבן פסח הנפסל מספק אסור לשבור בו עצם שמא הי' לו שעת הכושר ואם ש בר אינו לוקה שמא לא הי' לו שעת הכושר נ"ל והוא פשוט:
5
ו׳חלק המחשבה
(א) ודאי הי' צריך לכוון במניעה זו שמונע א"ע בשביל אזהרת התורה שצונו השי"ת וכמו שכבר נתבאר כמה פעמים וכעת בזה"ז בעוסקו בלימוד המצוה יקבל ע"ע כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו יקיים ויהי' זהיר במצוה הנ"ל מחמת ציוו השי"ת:
(א) ודאי הי' צריך לכוון במניעה זו שמונע א"ע בשביל אזהרת התורה שצונו השי"ת וכמו שכבר נתבאר כמה פעמים וכעת בזה"ז בעוסקו בלימוד המצוה יקבל ע"ע כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו יקיים ויהי' זהיר במצוה הנ"ל מחמת ציוו השי"ת:
6
ז׳(ב) טעם המצוה כתב הרב בעל החינוך שהוא ג"כ להורות דרך התירו' שאין מדרך מלכים לשבר העצמות להוציא מתוכם המאכל רק הרעבים התאבים למאכל עושים כך:
7
ח׳(ג) והרב מהר"מ חאגיז כתב שהוא ג"כ זכר לחפזון כי הנחפז אין לו זמן לשבור העצמות להוציא המוח:
8
ט׳(ד) ואנחנו בענינינו לדרך שכתבתי במצו' הקודמת נ"ל ג"כ בכאן כוונת הרמז במצוה הזאת הגם (כי רמז במצוה הקודמת) שיש לילך בעקבי הצאן כנ"ל כפי הדרך הנכון אשר למד אותו מורהו לצדקה הנה באה האזהרה במצוה הזאת שלא ישבור עצם בפסח עצם הוא גוף ועיקר הדבר נק' עצם היינו בענייני מנהגים אשר ילמוד מפי רבו לא יתנהג רק בדבר שאינו מתנגד לעצם היינו הדברים שאינם ניגוד לאיזה מצוה ולאיזה דבר מדברי חז"ל משא"כ כשיש במנהגיו איזה ניגוד (לתורה שבכתב ושבע"פ או אפי' לאזהר' קטנה שבדברי חז"ל שכל זה הוא עצם תורתינו) לא יאבה ולא ישמע להתנהג במנהג הזה (הגם שרואה מנהג הזה אצל הרב) אפילו אם יעמיד לו הרב החמה באמצע השמים ויבקיע לפניו את הים (וכבר דברנו מזה במ"א באריכות) הגם שצריך לדון את הרב לכף זכות בענין ההוא באמור בלבו אפשר אינו מבין ענייניו ואפשר הרב עושה משום עת לעשות לי"י (כי חלילה להרהר אחר רבו כחוט השערה) וכו' וכיוצא אבל התלמיד בעצמו הרוצה להתלמד לא יאבה להתנהג בשום אופן במנהג העוקר איזה הלכה דברי תוה"ק כגון לבטל עונת ק"ש ועונת תפלה בזמנים שקבעו חז"ל הגם שיפתוך כחה אנשים מתחכמים לדעת' באומרם שמן הצורך להמתין עד ירגישו יפעת שפעת מוחין דגדלות תדע ידידי שזה עצת היצר הגע בעצמך אם יעלה בדעת האדם שלא לאכול מצה בפסח רק ימתין עד חג השבועות שאז יהי' לו מוחין דגדלות מאור פני מלך כי תיעול כלה לחופה. הירצה י"י אלקי ישראל בעבוד' זו נאמן הוא בעל מלאכתינו אשר פשה לנו את הנפש ונתן לנו את תורתו אשר היא בעצם למעל' מן הזמן ונתנה לנו תחת הזמן להורות כי לכל יש זמן ועת לכל חפץ תחת השמים והמתחכמים הפר חוק התור' וכיוצא בדברים אתרים אם רוא' התלמיד שהרב עוש' דבר שהוא מנגד לתור' לא יאב' ולא ישמע ואת הרב ידון לכף זכות הבן הדבר והיו הדברים האל' על לבבך קשרם על לבך ענדם על גרגרותיך כי רבים שגו בזה וסמכו עצמם על קנה רצוץ עיין נא בדברי הרמב"ם בענייני הנביאים ותראה שדברי בנויים על יסוד ועיקרי התור' מול זה בא הרמז בענין הפסח (שכתבנו רמיזתו לעיל) עצם לא תשברו בו רצ"ל הגם שצויתיך שלא להוציא מחבור' לחבור' רק תפמוד במנהג חבורתך כפי אשר יורוך מוריך עכ"ז. ועצם לא תשברו בו. היינו עצם ועיקר דיני התור' המוזכרי' בכתב ובע"פ בין והתבונן. כי בכאן קצרתי ובמ"א הארכתי (הג"ה וזה לדעתי הנאמר בנתינת התור' בחדש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביום הזה באו מדבר סיני הנה מהראוי הי' ליכתב באחד לחדש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ באו וכו' מהו הנרצ' ביום הזה הוא להורות לידע ולהודיע ולהוודע הגם שהתור' היא בעצם למעל' מן הזמן נתנה השי"ת תחת הזמן להורות שכל מצותי' נהוגות דוקא בזמן הראוי ע"כ נתינת' הו' דייקא בזמן הזה ולא בזמן אתר ע"כ זה יורינו יוצר בראשית ביום הזה דייק' באו מדבר סיני ולא בזמן אחר. וכן תתבונן ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר להורות דייקא. בזמן להורו' כי כל מצותי' דייקא נהוגים בזמן. ומי שמתחכם ע"ז מתחכם על מצות התור' וחוקותי' בין והתבונן:):
9