דרך פקודך י״זDerekh Pikudekha 17
א׳מל"ת יז שלא יאכל ערל מקרבן פסח
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה י"ז (הג"ה מצות מילה נק' טו"ב בגימ' י"ז:) מל"ת שלא יאכל
(א) מצוה י"ז (הג"ה מצות מילה נק' טו"ב בגימ' י"ז:) מל"ת שלא יאכל
2
ג׳ערל מקרבן פסח. היינו ישראל ערל אפילו הוא אנוס כגון שמתו אחיו מחמת מילה:
3
ד׳(ב) שיעור אכיל' בכזית אם אכל הערל כזית מבשר הפסח לוקה. אבל ודאי גם חצי שיעור אסור:
4
ה׳(ג) מילתו מעכבת מלשחוט הפסח וכן מילת בניו שהגיע זמנה למול וכן מילת עבדיו וטבילת שפתותיו:
5
ו׳(ד) אם שחט את הפסח בעוד שלא נימול אעפ"י שמל א"ע בין שחיטה לאכיל' אעפי"כ הפסח פסול וכן הדין במילסתבניו ועבדיו וטבילת שפחותיו (עמש"ל במצו' ה' ובמצוה ו'):
6
ז׳חלק הדיבור
(א) מצות ל"ת י"ז שלא יאכל ערל מק"פ היינו ללמוד ולעיין במשפטי המצוה ולחדש הלכות כ"א כפי שכלו ובזה"ז יקבל ע"ע לשמור אזהרה זאת. היינו כשיבנה ביהמ"ק ב"ב יזהיר לערלים שלא יאכלו:
(א) מצות ל"ת י"ז שלא יאכל ערל מק"פ היינו ללמוד ולעיין במשפטי המצוה ולחדש הלכות כ"א כפי שכלו ובזה"ז יקבל ע"ע לשמור אזהרה זאת. היינו כשיבנה ביהמ"ק ב"ב יזהיר לערלים שלא יאכלו:
7
ח׳(ב) עיין קצת חידושי דינים ממצו' זאת לעיל במצו' ה' ובמצוה ו':
8
ט׳(ג) מסתפקנא אם הי' לו בן שהגיע זמנו למולו אבל הוא חולה ואינו רשאי למולו עד שיבריא אם שוחטין עליו את הפסח ונ"ל לפשוט מהא דאמרו בגמ' לענין בל תאח' דקרבן כגון שהי' חולה בעצרת (היינו הקרבן הנקדש הי' חולה) ולא עבר עליו אע"ג דאעפי"כ הי' ראוי לשוחטו כיון דהי' לו עכ"פ איזה מניעה המונעתו לא עבר עליו דהוה כלא הגיע זמנו (עיין שם במס' ר"ה) הה"ד ומכש"כ בכאן כיון שאין רשאי מן הדין למולו הוה כלא הגיע זמנו:
9
י׳חלק המחשבה
(א) ודאי הי' צריך לכוין במניעה זו שהוא בעבור ציווי השי"ת וכעת בזה"ז בלומדו מצוה זאת יקבל פ"פ להיות זהיר בה בזמן המקדש שיבנה ב"ב בעבור ציווי השי"ת:
(א) ודאי הי' צריך לכוין במניעה זו שהוא בעבור ציווי השי"ת וכעת בזה"ז בלומדו מצוה זאת יקבל פ"פ להיות זהיר בה בזמן המקדש שיבנה ב"ב בעבור ציווי השי"ת:
10
י״א(ב) טעם המצוה נ"ל לפי מ"ש שענין הפסח שהוא טלה בכור המזלות להורות אשר כל עניני' הטבעיים הנתונים תחת טבע המזלות) הם כפופי' לישראל אשר הנהגתם וענייניהם (בהשגחת השי"ת) הוא למעל' מן הטבע (כאשר הנהגתם עפ"י התור' המוציאתם לגמרי מן הטבע) והנה בשביל זה נצטוו ישראל ג"כ מצות מילה במקום צמיחת התולד' הגם שנולד הערל' בטבע הבריא' תולדות ישראל למעל' מן הטבע (עמש"ל במצות מילה ותבין) וא"כ מי שאינו מהול הוא עדיין אינו שלם כי הוא תחת הטבע עדיין ע"כ לא יאכל בשר הפסח עדיין הבן הדברים וג"כ מילת בניו ועבדיו וטבילת שפחותיו שלא נכנסו עדיין תחת הנהגת התור' הנתונ' מהמשגיח והכל יכול על הטבע מעכבתו מלאכול הפסח בין והתבונן הדברים וינעמו לחיכך (עמש"ל במצות מילה ובמצות הפסח ותבין):
11
י״ב(ג) ממוצא הדבר תשכיל ותדע אשר גם ערל לב הוא בכלל הרמז הזה היינו מי שאינו מאמין באמונה שלימה אמונת אומן בהשגחתו ית' בטבעיים וכי האדם לא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו מאומה ע"כ האדם כזה מבלה זמנו לריק ולבהלה לאסוף הון וכיוצא ונשאר ריקם מעוה"ז ומעוה"ב:
12
י״ג(ד) ע"כ המשכיל כאשר יתבונן גם עתה במצוה זאת וישוב אל יי' ית' על העבר ויקבל ע"ע וכו' בעתיד:
13