דרך פקודך י״טDerekh Pikudekha 19
א׳מל"ת יט שלא לאכול חמץ בפסח
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה י"ט מל"ת שלא לאכול חמץ בפסח ואפילו בהנאה אסור:
(א) מצוה י"ט מל"ת שלא לאכול חמץ בפסח ואפילו בהנאה אסור:
2
ג׳(ב) האוכל כזית חמץ בפסח במזיד חייב כרת ובשוגג חטאת קבוע והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכות מרדות:
3
ד׳(ג) אחד האוכל ואחד השותה חייב בכל הנ"ל:
4
ה׳(ד) על ההנאה בלא אכילה ושתי' אינו חייב כרת ובשוגג אינו חייב חטאת:
5
ו׳חלק הדיבור
(א) לעיין בכל הלכות החמורו' הללו של המצוה הזאת ולחדש דינים מחודשים כיד י"י הטובה עליו:
(א) לעיין בכל הלכות החמורו' הללו של המצוה הזאת ולחדש דינים מחודשים כיד י"י הטובה עליו:
6
ז׳(ב) אסור להריח פת חמה בפסח אפילו של עכו"ם דמקרי הנאה:
7
ח׳(ג) חז"ל אסרו חמץ אפילו בתערובות משהו אסרו אפי' בהנאה:
8
ט׳(ד) עכו"ם שמזונותיו על ישראל דהיינו עבדו ושפחתו המושכרי' לו אסור ליתן להם חמץ קודם פסח שיאכלו אותו בפסח דנהנה מחמץ בימי הפסח רק מותר ליחן לו מעות או קמח ואפילו יאפה העכו"ם חמץ לית לן בה:
9
י׳חלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין לקיים מצוות בוראו במניע' זו וכאמור כבר כמה פעמים:
(א) ודאי צריך לכוין לקיים מצוות בוראו במניע' זו וכאמור כבר כמה פעמים:
10
י״א(ב) טעם למצוה זו נ"ל לפי מש"ל ענין החמץ רמז לגיאות כמגביה א"ע יותר מכח הפועל שבו הנה כבר באה האזהרה שלא ימצא ברשותו הענין הזה וכאן באה האזהרה שלא יהנה ממנו היינו אם מגביהין אותו בני אדם אחריהם ומשבחין אותו לא יהנה מזה ואדרבא יאמר אל לבו מאמר החסיד חטאי לו ירוחון בם שכיני אזי ברחו רחוק מגבולי ובפרט אם משבחין אותו בדבר שאין בו יחשוב עצמו ברי' קטנה מעוטה בדעת עומד לפני תמים דיעות:
11
י״ב(ג) ולפי מ"ש עוד לעיל חמץ מרמז לדעת הרע חקירו' הכוזבו' המדומות הבא מחטא עה"ד טו"ר (חמץ שאר בגי' עץ הדע' ובכלל זה כל החכמות החיצוניות הנה הגם שבא' האזהר' ב"ל ימצא כמש"ל באה אזהרה שוב שלא יהנה משומעו אלה הדברים ויכוף אלי' לתוך האזן ותמים יהי' עם יי' אלקיו כי כבר אמר שלח' חלק משמן חיכ' ואחרית' מרה כלענה וגם רמז מה שנאסר בהנאה שלא עשה החכמות החיצוניות הללו ולשונות העכו"ם) אפילו קרדום לחתוך בה אם לא הוצרכחת למשפטי התורה כי כל החכמות משמשים אל התורה כעבדים אל אדוניה' (וכדרך שכחב הרמב"ם שלמד החכמו' שלקחם לרקחות ולטבחו' ולאופו' בכדי להראו' לכל העמים והשרים את יופי בת המלך בין והתבונן) ובאה האזהרה כל שבעת הימים רמז לימי שנותינו בהם ע' שנה כמ"ש ר' פלוני מנחות דף צ"ט כגון אני שלמדתי כל התור' כולה אם מותר אני ללמוד חכמת יוונית והשיבוהו שילמוד בשעה שאיני לא יום ולא לילה כי והגית בו יומם ולינה כתיב וקודם זמנו ג"כ נאסר רמז אפילו קודם זמן חיובו למצוה דהיינו אפילו בימי החינוך. הרחק ירחיקוהו מחניכיו מחכמת החיצוניות ולשונות העכו"ם וכ"ז אסרו חז"ל במשהו בין והתבונן צא ולמד עד כמה חשו חכמים לזה עד שאמרו מנעו בניכם מן ההגיון רק הלימוד של תורתינו יהי' עפ"י יסוד מוסד מדברי חז"ל בין והתבונן אם עיני (הג"ה מצוה י"ט מנין חו"ה האכיל' מעץ הדע' חמץ שאר בגי' עץ הדעת:) שכל לך כי הנה כת הרשעים פרצו גדרו של עולם ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ואחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים כרם יי' צבאות עד אשר יקויי' בנו וברותי מכם האנשי' המורדים והפושעי' בי וכל בית ישראל יהיו נקיים לפני יי' עד עולם: עד) מי שעיני שכל לו יבין הענין ויראה אשר רמז המצוה הזאת נוהג בכ"ח ובכ"ז אזי בהתבונן האדם בזה ישוב אל יי' על העבר ויקבל ע"ע בעתיד לו לזרעו לדורותיו להיות עבדים נאמנים ליי' ולתורתו ותומת ישרים תנחם:
12