דרך פקודך כ״דDerekh Pikudekha 24
א׳מל"ת כד שלא לצאת בשבת חוץ לתחום
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה כ"ד מל"ת שלא לצאת בשבת חוץ לתחום שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי המהלך חוץ לעיר (או חוץ למקום שקידש עליו היום שם יותר מי"ב מיל כנגד מחנה ישראל שהי' במדבר לוקה מן התורה וחז"ל גזרו שלא לילך יותר מאלפים אמה שהוא מגרש ערי הלוים ע"כ ההולך יותר מאלפים אמה לוקה מכת מרדות (זהו דעת הרמב"ם בספרו הגדול וחזר בו ממ"ש בספ' המצות שאלפים אמה הוא מדאורייתא והרמב"ן ס"ל שכל מצות תחומין הוא מדרבנן) (הג"ה מאן דעייל לחלל דילה כי בשבת הוא עליית המלכא אדנ"י ויש בשם כ"ד צירופים וחוץ לכ"ד צירופים אסור לצאת:):
(א) מצוה כ"ד מל"ת שלא לצאת בשבת חוץ לתחום שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי המהלך חוץ לעיר (או חוץ למקום שקידש עליו היום שם יותר מי"ב מיל כנגד מחנה ישראל שהי' במדבר לוקה מן התורה וחז"ל גזרו שלא לילך יותר מאלפים אמה שהוא מגרש ערי הלוים ע"כ ההולך יותר מאלפים אמה לוקה מכת מרדות (זהו דעת הרמב"ם בספרו הגדול וחזר בו ממ"ש בספ' המצות שאלפים אמה הוא מדאורייתא והרמב"ן ס"ל שכל מצות תחומין הוא מדרבנן) (הג"ה מאן דעייל לחלל דילה כי בשבת הוא עליית המלכא אדנ"י ויש בשם כ"ד צירופים וחוץ לכ"ד צירופים אסור לצאת:):
2
ג׳(ב) האלפים אמה מותר להלך הן ואלכסון ע"כ המודד תחומין ימדוד אלפים לכל רוח מרובעות מכל צד כדי שיהי' נשכר את הזוית:
3
ד׳(ג) עיר גדולה מהלך את כולה אפילו היא גדולה כאנטוכיא:
4
ה׳(ד) אם הניח עירו' תחומין יבוא' אי"ה במצו' דרבנן מה דינו:
5
ו׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש הלכות ודיני' כפי רוחב שכלו:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש הלכות ודיני' כפי רוחב שכלו:
6
ז׳(ב) היה הולך סמוך לחשיכה ובא סמוך לעיר יותר מאלפים והי' מכיר אילן או גדר סמיך לאלפים ואמר שביתתי בעיקרו הולך משחשכ' אלפים אמה ממקום האילן ובלבד שלא יהא יותר מאלפים אמה ממקום שאמר עד מקום הגדר או האילן וגם צ"ל שיוכל להגיע שם קודם חשיכה אם ירוץ הגם שכעת אינו רץ נמצא יכול להלך משחשכה ד' אלפים אמה:
7
ח׳חלק המחשבה
(א) לרמב"ם צריך לכוין במניעה י"ב מילין לקיי' אזהרת התור' ובמניעה מאלפים אמה לקיים אזהרת רז"ל לא תסור וכו' ולרמב"ן הכל מאזהרת לא תסור מכל וכו':
(א) לרמב"ם צריך לכוין במניעה י"ב מילין לקיי' אזהרת התור' ובמניעה מאלפים אמה לקיים אזהרת רז"ל לא תסור וכו' ולרמב"ן הכל מאזהרת לא תסור מכל וכו':
8
ט׳(ב) טעם למצוה ורמזי' הנהוג' בכל עת הנראה דהנה שבת הוא זכר למעשה בראשית שהש"י המציא את העולם יש מאין כרצונו וכיון שהוא ית' המציא הכל הוא המשגיח והמטריף והמכלכל כרצונו והאדם לא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו רק שהש"י צונו בתורתו להתנהג במנהג ד"א להשתדל באיזה השתדלות כנהוג בטבע. אבל אין מן הצורך להרחיק נדוד ולפרוש בימים ובמדברות להמציא פרנסתו וצרכיו כי לא יוסיף בהשתדלותו ומתבטל ע"י מתורתו ועבודתו ואין מעצור להש"י להזמין לו פרנסתו בהשתדלו' המועט בביתו ובעירו לך נא ראה מ"ש בחו"ה המעש' בחסיד שהלך לבקש פרנסתו בעיר אחרת ופגע בו אמגושי ושאל לו על ענין הבורא ואמר לו שהוא הבורא הכל והמטריף והמכלכל אמר לו האמגושי פעלך סותר את דיבורך כי למה לך לפי"ז לבקש טרפך בעיר אחרת ושב אותו החסיד לביתו ולא זז מעירו הנה לזכר זה ביום הזכרון למ"ב נצטוינו שלא לצאת יותר מג' פרסאות כי ג' פרסאו' נק' השתדלו' מעט כמשארז"ל שלא יהל' אדם בע"ש יותר מג' פרסאות כי יותר מג' פרסאו' הוא השתדלו' וטרחה רבה ולא יכין לשבת והנה תתבונן ביותר מ"ש דורשי רשומות על כ"ד שעות ביום רמז ג"פ אז בגי' ת' אז תשכיל א"ז ת שן אז תצליח היינו להורות שליש המעל"ע לשינה (וה"ה לאכילה ושתי' וקרא לכל עסקי העולם הנצרכים לחיות האדם בשם שינה) ושליש למו"מ וסי' אז תצליח ושליש לתורה אז תשכיל והנה לחשבון היום בלבד זולת הלילה יגיע להשתדלות ד' שעות והנה מהראוי למשכיל להוסיף אומץ לתורה בכל מה דאפשר ולגרוע ממו"מ בכדי שיוסיף מחול על הקודש ולזה בא הרמז בהילוך ג' פרסאות שהוא מהלך ג' שעות וחצי בקירוב להורות בא שיראה בכל פעם לגרוע ממו"מ להוסיף עתותיו לתורה לעבודה ותהי' מלאכתו ארעי ותורת קבע הבן הדברים ובאת האזהרה הזאת ביום הזכרון למ"ב להורות לאדם המאמין במ"ב יאמין אשר מי שברא כל היצור הוא המכין לעורב צידו הוא המשביע לכל חי והאדם בהשתדלותו לא יוסיף ולא יגרע והנה חז"ל ברוח קדשם הוסיפו אומץ אזהר' הזאת בביאור שלא יזוז יותר מאלפים אמה שהוא מגרש העיר וגבולה (כנודע מתחומי עיירות הלוים להורות התבוננות לאדם אשר כל יכול הבורא כל במ"ב להטריף ולזון את האדם בביתו ובעיר ואין מן הצורך להשתדל בהרחקת נדוד (הג"ה ומדי דברי בזה אודיעך באגב אז תישן אינו בפסוק רק מישנתי אז ניטלו ושמעתי בשם גדול אחד שלא לישן יותר מד' שעות במע"ל וסי' ישנתי אז כאשר אני ישן ח' שעות ינוח לי יש מנוחה ודי להמוחין מ' שעות מנין ל"י נמצא ס"ה ב' מעל"ע די בהם השינה ח' שעות מגיע לכל מעל"ע ד' שעות ואלו ואלו דא"ח דמה שנתנו סימן ח' שעות לכל מעי"ל היינו שינה עם אכילה ושתי' ובהכ"ס ושאר עניינים ושינה לבדה די בד' שעות כנ"ל:):
9
י׳(ג) ממילא בכל עת ובכל זמן כאשר ימעט האדם מהשתדלות העולמי' ויוסיף אימץ בתורה ועבודה הוא ענף ממצוה הלזו וברוב השתדלות בעולם ומיעוט עבודת הבורא ח"ו הנה יצא חוץ לתחום ח"ו ממילא המשכיל בדבר ישוב אל י"י וכו' ויקבל וכו' כנ"ל בין והתבונן:
10
י״א(ד) והנה אודיעך בקיצור טעם המצוה עפ"י סוד בכתבי האריז"ל כי בשבת עלו נה"י דעשי' במקום חג"ת ונשאר נה"י מקום פנוי בין הקדושה והקליפה לרמז זה מותר לילך ג"פ כי במקום נה"י הוא רשימו דקדושה (מזה תראה שהלכה כרמב"ם וא"כ יותר מזה שם הוא שדה אדום מקוה הקליפה ע"כ ביום הקדוש אסור לאדם הישראלי הקדוש להוליך הקדוש' חליל' למקום שדה אדום אשר אין שם מקים להתפשטות הקדושה כי אין שם והנה בגלות התפשטו' הקליפות באחיזתם עד חצי הנצח ע"כ גזרו חז"ל אלפים שהוא רק מעט מנצח אשר נשאר פנוי בשבת ומשם ואילך יש אחיזה לקליפות (הג"ה הדברים תמוהין לדעתי דנראה דזה גזרו חז"ל בגלות והנה נאמר ביהושע שאמר לישראל אך רחיק יהי' ביניכם ובינו כאלפים אמה וכו' ודרשו חז"ל כדי שיהי' יכולין לילך אל הארון בשבת אלמא ב"ד של יהושע כבר גזרו אלפים אמה וכן מהא דשלמה תיקן עירובין משמע דכבר נגזר תחום וצ"ע:):
11
י״ב(ה) והנה לטעם זה יש בזאת המצוה רמז נכון אל האד' בכל זמן שלא יוסיף כח בקליפה ע"י ניצוצי הקדושה ח"ו רק ישתדל אדרבא להוציא בלעם מפיהם ויהי' להם ביטול ב"ב אין מן הצורך להאריך בזה כי הדברים ארוכים ורחבים מני ים כבר נשמע אל החבירים וזכו בהם רבים את אשר עם לבבינו וקט שכלנו והמתבונן ישוב אל י"י וכו' ויקבל עליו וכו'.
12