דרך פקודך כ״הDerekh Pikudekha 25

א׳מ"ע כה להאמין מציאת אלוה

ב׳חלק המעשה
(א) מצוה כ"ה מ"ע להאמין מציאת אלוה עיין בהקדמה ד' אות ד' האיך יצוייר למעש' מצוה שהוא במחשב' עי"ש ותבין ולא אצטריך לכפול לך הדברי':

ג׳(ב) איכות המצוה הוא להאמין באמת בלב אמונת אומן שיש אלוה הנמצא הוא ית"ש המציא כל הנמצאים מאין ליש ומכוחו וחפצו ית"ש נתהווה כל מה שהי' והוה ויהי' ואין שום דבר נתהוו' בלא רצונו וחפצו ית' והוא המשגיח על כל דבר בכלל ובפרט ואפילו כל הדברים הטבעים הנפעלים בטבע הכל מהשגחתו ית' המתלבש בטבע וכל ככבי השמים וכסילה' לא יפעל בטבע רק בהשגחתו ית' המתי' אותם בכל עת ויטה אותם לכל אשר יחפוץ:

ד׳(ג) המצוה הזאת הוא יסוד הדת והעיקר שיקבע בנפשו בכל עת שהאמת הוא כן ומחוייב בכל עת להזכיר את נפשו להתבונן במצוה זו ולחשוב רוממותו ית"ש ויעמוד מרעיד איך הוא ברי' קטנה מעוט' בדעת עומד לפני תמים דעות וזה עיקר חלק המעשה שבמצוה הלזו שאפי' בעת עיסקו בענייני העולם ומדבר עם ב"א יזכור לנפשו ויקום מרעיד ויפריש א"ע מן ב"א כרגע להתבודד לחשוב גדולתו ורוממותו וזה נקרא מעשה:

ה׳(ד) מי שלא יאמין באמונה זז הוא כופר בעיקר ואין לו חלק וזכות בישראל וחייבין אנחנו למסור נפשינו ומאודינו על אמונה זו והמצוה הזאת נוהגת בכל עת ורגע בזכרים ונקבות (הג"ה נרמז בתורה כ"ה תאמר לבית יעקב ותגד לב"י היינו מצוה כ"ה (עפ"י חשבון הרמב"ם ז"ל) תאמר לבית יעקב ותגד (אותה) לבני ישראל כי בזולת זאת המצוה אין לו חלק ונחל' להיקרא בשם יעקב וישראל ואי"ה יתבא' בארוכ':):

ו׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד איכות המצוה ולהתבונן בה להוסיף אומץ בכל פעם באמונה זו:

ז׳(ב) כבר כתבנו במצות השבתת חמץ אשר עיקר המצוה הזאת הוא באיש הישראלי להאמין אמונה זו מבלי חקירות והובטחו זרע אברהם שיספיק להם האמינה בקבלה ויותר יש יסוד מוסד להאמין בקבלה מהמאמין ע"י חקירה כי המאמין בקבלה אין לאמונתו סוף כיון שאמונתו באה לו מצד א"ס ב"ה שהבטיח לאברהם אבינו כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' משא"כ מי שמאמין ע"י חקירתו באת אליו האמונה מצד השכל שהוא בעל סוף וח"ו יש לאמונתו סוף ע"כ רבים מהחוקרים המירו כבוד' בלא יועיל בעת הזעם (דרוש נא כיום את דבר ה' אשר כתבנו במצוה הנ"ל) ומזה תשפוט ותדע שלא התחיל הש"י במאמרו הנכבד בל' שמ"ע ישרא"ל אנכי ה' אלקיך כו' כמ"ש באמונת היחוד שמע ישראל י"א ה' אחד דשמ"ע הוא ל' הבנה בחקירו' השכל ובאמונה המציאות אין לחקור בחקירת השכל דזה נק' עה"ד טוב ורע (כמ"ש ע"ש) שחוקר בנטיית השכל לב' הצדדים כדרך החוקר שחוקר גם כל חלקי הסותר א"כ מן ההכרח שיטה הדעת לטו"ר (ע"ש באריכות) ע"כ נצטוינו מפיו ית' סתם אנכי ה' אלקיך ר"ל תדעו באמונת שלימ' אשר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ונתאמ' לכם מציאותי במופת מכאן ואילך עיקר אמונתך בקבלה וכן נ"ל שהוא דעת הרמב"ם שלא הביא בספרו חקיר' על מציאת השם רק התחיל יסוד היסודות ועמוד החכמות (עמ"ש במל"ת דלא ימצא חמץ) להאמין שיש אלקי וכו' משא"כ באמונת הייחו' הביא חקירה בשכל כי שם נצטוינו בתורה שמ"ע ישראל וכו' ה' אחד ר"ל תבין זה בשכלך כי ה' אלקינו הוא ה' אחד בין והתבונן הדבר (הג"ה ובזה יתפרש על נכון כל סדר הפ' (רמזתיו לעיל) כ"ה תאמר לבית יעקב היינו מצוה הכ"ה תאמר לבית יעקב סתם שהאמת הוא כן (והנה יעק"ב הם אנשים שהם חלושי הדעת מן ההכרח היא להם להאמין בקבלה שאין דעתם משנ' להתבונן בחקירה) ותגיד לבני ישראל (ב"י הם גדולי הדעת יכולת להם לעמוד על הדבר בחקירה) עכ"ז תגיד להם ענין מציאות הבורא שהיא מצוה הכ"ה תגד להם שכך הוא הענין אבל לא בחקירה ואמר תגד ל' המשך הסיפור ר"ל הגם שתוכל לדבר עמהם ולהבינם ביותר מציאות נעלם עכ"ז תגיד להם בלבד בלא חקירה: או יאמר ותגד לב"י קאי אשלאחריו ר"ל לבני יעקב שאינם בעלי דעת דגדלות כ"כ הנה תאמר להם אנכי ה' אלקיך מבלי חקירה אבל לב"י בעלי דעת דגדלות יקשה להם הלא טוב יותר להשיג הענין בחקירה ובמופת ואז יתאמת הדבר בלב יותר ולזה אמר ותגד לב"י בהמשך הסיפור שיותר טוב האמונה בקבלה כאשר יתבאר והוא חתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ונתאמת לכם האמונה במופת ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ור"ל כעת שאני נותן לכם התורה הסגולה הוא אם שמוע תשמעו בקולי היינו האמונה הבאה ממני אז ושמרתם את בריתי כיון שאני א"ס כך לא תהי' אין סוף לאמונתכם משא"כ אם לא תשמעו בקולי רק תעמדו על הדבר מצד החקירה אין לכם הבטחה שתשמרו בודאי את הברית ולז' הקדים אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' ר"ל שמא תאמרו אין ביכולתי להודיע אלקותי במופת הנה ראיתם אשר עשיתי למצרים ומה שאני מצוה לכם להאמין באמונ' מבלי חקירה הוא לטובתכם כנ"ל ושמא תאמרו הרי לכאור' נראה בהיפך הדבר שנתאמת במופת לא ידחהו השכל בשום אופן משא"כ הדבר שאין לו מופ' ידחהו לפעמים השכל לזה אמר והייתם לי הגולה מכל העמים ר"ל תהי' לי בדבר הזה דבר סגוליי מכל העמים שבישראל אמונת הקבלה כדבר הסגול. אשר לא נודע סיבת הסגול' ההוא כ"ה הדבר אמונת הקבלה בישראל הוא כדבר הסגוליי הבטח' לאברהם כנ"ל והטעם כי לי כל הארן שכל הארציו' שבישראל הם לו ית' שנזדכך זוהמתם וחומריותם במ"ת הבן הדברים כי קצרתי וסמכתי על המעיין והמבין ובמ"א הארכתי ע"כ הג"ה:):

ח׳(ג) הנה הגם שכל ישראל בחזקת כשרות ובחזקת מאמיני' עכ"ז אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות שחושב שגם בעברו איזה עבירה עכ"ז הוא שלם באמונה זו אבל לא כן כי באם היתה אמונת אומן תקוע בלבו אמיתיי' מציאת אלקי עולם אשר הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיני' והאדם הברי' קטנה מעוטה בדעת יתוש קטן עומד בתוך כבודו ית' והוא צופה ומביט עליו איך ימלאנה לבו להמרות עיני כבודו והלא אפילו לפני מלך בשר ודם לא ימלאנו לבו להמרותו בשום דבר בהיכלו שהוא רואה אותו ובודאי יתמלא רתת ורעדה מפחדו ואימתו מכ"ש שהי' לו לירא וליפחד מפני פחד ה' ומהדר גאונו הסובב איתו ומקיף עליו וצופה ומביט לכל מחשבות האדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש אלא על כרחך תשפוט בצד' השכל רדעבור האדם על איזה עבירה אפילו בהרהור בודאי אינו שלם באמונה זו באמת בהתגלות לבו וכבר ידעת אשר האמונה זו היא יסוד הדת הישראלי וח"ו בהעדר אמונה זו אין לו חלק ונחלה בישראל ממילא כשיתבונן האדם בזה יתמלא חיל ורעדה על חטאיו אשר חלפו ועברו עליו במחשבה ודבור ומעשה ויבקש מהש"י מחילה וסליחה וכפרה ויקבל ע"מ וכו' ויקבל ע"ע לחשוב בכל פעם בגדולתו ורוממותו ית"ש בשכבו ובקומו בהליכתו ובישיבתו והש"י לא יטשהו ולא יעזבהו לעד לעולם וישמור רגליו מלכד:

ט׳(ד) המתגאה עובר על מ"ע זו כי באה היתה באמת אמונה זו תקוע בלבו איך ימלאנו לבו להתגאות בעמדו לפני מלך גדול ונורא ממלא כל עלמין וכו' ואפי' ההולך בקומ' זקופה עובר על מ"ע זו דבאם היה מאמין באמת אשר מלא כל הארץ כבודו איך יערב אל לבו להיות ח"ו כדוחק רגלי השכינה אין זה כ"א רע לב שאין אמונה זו תקוע באמת בלבבו וכן המתנהג שלא בצניעות בלבישת הבגדים ופשיטתם בחדרי חדרים באמרו מי רואני וכו' הנה אין אמונה זו תקוע באמת בלבבו המשכיל יתבונן בזה וישוב אל ה' וירחמהו:

י׳חלק המחשבה
(א) ודאי בעת חושבו באמונה זו יכווין לקיים מ"ע שאמר לנו הש"י אנכי ה' אלקיך ויקבל ע"ע למסור נפשו על אמונה זו בכל אופנים ועניינים:

י״א(ב) טעם המצוה זו לא נעלם מכל מי שיש לו מוח השכל בקדקדו וכי היא פינת יקרת הדת כי אם אין מצוה אין מצוה ואין תורה ותתבונן אשר כלל כל המצות הם להוראת אלקותו ולהגביר כח הקדושה בעולמו' ולהיפך בהיפך ח"ו כי כן. עשה הש"י את כל העולמו' שתהי' הנהגתם ע"פ התור' אשר יעשו בני אדם והוא שעשועיו ית"ש א"כ כלל כל המצות הם מצוה אנכי ה' אלקיך שכולם הם להורא' אלקותו ולהגביר כח קדושתו בכל העולמו' גם השמיר' בלאוין הוא שמורה מן ההיפך שלא להגביר כח הקליפה ח"ו (וא"כ שכל הלאוין נכנסין תחת הלאו דלא יהי' לך אעפי"כ נכנסים ג"כ תחת מ"ע אנכי וכו' דכיון שנצטוינו במצות אנכי וכו' צריכין לשמור מן ההיפך כי באם ח"ו עושים ההיפך עובר על מ"ע אנכי וכו') ע"כ שמענו מפי הגבורה המצוה הזא' (וגם המצו' שלאחרי') שהוא כלל התורה ושארי המצוה שהם פרט שמענו מפי משה (ועוד יתבאר אי"ה) כי אידך פירוש' הוא זיל גמור:

י״ב(ג) כיון שידע זה האיש הישראלי הנה לא ימלאנו לבו ותאותו לעבור שום עבירה או לבטל איזה מצוה שעובר ח"ו על מצות אנכי וכו' דהנה על מצות אנכי וכו' מוכנים כל ישראל בטבע תולדותם מאבותיהם למסור עצמם למיתה על אמונה זו והנה חסימת התאוה הם יסורי' קלים הרבה מיסורי מיתה ע"כ בזכרו מצוה זו ובהבין שהוא כלל המצוה ירדוף בחשק נמרץ אחרי כל מצות התורה ויקיימם כדת של תורה וכלה גרש יגרש תאותו הגשמיי' בנקל הבן הדברים ויתברר עוד אי"ה במצוה שלאחרי':

י״ג(ד) עוד אני מדבר באיכות המצוה הזאת אנכי ה' אלקיך כבר כתבנו כמה פעמים הנהגת הטבע הוא בשם אלקי"ם (בגי' הטבע) וההנהגה אשר למעל' מן הטבע הנהגה הניסיית בשידוד המערכה הוא בשם הוי' המהוו' כל הויו' ע"כ היכולת בידו לשדדם כרצונו והנה ההנהגה הניסיית תוכר לעין כל שהוא מהיכולת הכל יכול משא"כ ההנהג' הטבעיית יוכל האדם לבא לידי טעות לומר כחי ועוצם ידי וכו' היינו להיות כעסק בזה המו"מ ע"כ הרויח כך וכך בענייני הבריאות והרפואות וכל עניניו אבל חלילה חלילה לאיש הישראלי הנכנס תחת דת התורה לומר כך כי בשביל זה הוציאנו י"י ממצרים באותו' ומופתים וניסים ונפלאות בשידוד המערכה להראות לנו כי י"י הוא האלקים להראות כחו וגבורתו אשר גם הטבע הוא בהשגתו ויכולתו ע"כ שידד המזל של מצרים כת טלה ראש המזלות הטבעיים כאשר כתבנו כבר במצות הפסח וא"כ לפי"ז צריך האדם להאמין שכל עניני טבעיו בפרנסתו ובריאתו ומו"מ וכל ענינהו הגם שנהוגי' בטבע הוא הכל בהשגחתו והו' הנותן היכול' והכח בטב' להשפי' לו כמפעלו וכגמול ידיו יעש' לו וכפי הנהגתו בדרך התור' ע"כ לא ישי' מבטחו בשום דבר רק בהיוצר כל הוא אלקינו וכל מגמתו יהי' בתורה ומצות וישליך על י"י יהבו והוא יעמוד למשען לו ויברך את י"י על כל דבר ודבר כי הוא הנותן לי כח לעשות חיל ובכל יום ושעה יתן לו מעין ברכותיו וזה הוא ג"כ נכלל בפי' המצוה הזאת אנכי י"י אלקיך רצ"ל גם היינו הנהג' ענייני טבעך הוא בהשגח' י"י ב"ה י"י הוא האלקים והוא הכוונה אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיא תחת המזל הטבעיי הבכור והגדול שבכל המזלות והראתי לך כחי וממשלתי והשגחתי בשידוד המזלות והטבע הבן הדברים:

י״ד(ה) ממילא המתבונן במצות הזאת ישים אל לבו כל הענינ' שעברו עליו מיום היותו עד היום אשר השתדל להרבות קנייני העולם בחושבו אשר כחו ועוצ' ידיו והשתדלו הרב' יוסיף לו אימץ הנ' עבר בזה ח"ו על מצו' אנכי י"י אלקי' וישוב אל י"י על העב' ויקבל וכו' כנ"ל:

ט״ו(ו) ואשלש עוד קדושה בקדש באיכת המצוה הזא' הנה נאחר בל' יחיד אנכי י"י אלהיך ולא אמר אלהיכם או עכ"פ אלקי' ובזו"ח אמרו שנתפשט הם של אלקם ונפתח' ונעשית ך' והם אלקים אלהיך אנכי ולמה הית' כזאת אך הנלפע"ד הוא דחייב האדם לומר בשבילי נברא העלם ואדם א' יוכל להכריע את כל העולם לזכות וכו' וכשיאמין האדם זה יתמלא רתת ורעדה איך עוונותיו ח"ו גורמי' רעות לכל העלמו' (ע' בגלאנטי בפסוק נחפשה דרכינו וכו' ותעמוד מרעיד) והנה זה הענין נתאמת ג"כ ביצי"מ שענין כל הניסים הי' בפרט לכ"א מישראל כענין שאמרז"ל דבמכת דם היו ישראל ומצרי שוחין מכד אחד הי' הישראל שותה מים והמצרי דם עד שהיו לוקחין מישראל המים בדמים וכן תדקדק בכל ענייני הניסים שבמצרים ובפרט במכת בכורות שהיו המצרים מחביאין בכוריהם בבתי ישראל והיו בכורי המצרים מתים שם ובכור ישראל ישכון לבטח (הג"ה ובזה ידוקדק הכתוב וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד תיבת עד מיותר ואין לו ביאור אך הוא הכוונה לא מיבעיא בכללות ישראל בארץ גושן אלא אפילו בהמת ישראל אחד הדר בין המצרים לא מתה והוא פרטיית הנס לכ"א בפ"ע:) אוכל קדשי שמים ובשביל זה נצטוינו במצות הקרבן פסח (עם היות שנקרא קרבן צבור כמ"ש בגמרא) אשר כ"א מחיוב למנות בפ"ע ולאכול כזית משא"כ שאר קרבנו' צבור די קרבן אחד לכל ישראל להורו' שיצ"מ הוא לכל א' בפני עצמו והוא המצו' עלינו בתירה (עפ"י פשוטו) והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה י"י לי (בלבד) בצאתי ממצרים וזה שסידר בעל ההגד' בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים וכו' ורצ"ל עי"כ יתאמת לו שבשבילו בלבד ג"כ נברא העול' ויש יכולת במעשיו להכריע לזכות או וכו' ע"כ יבוש ויכלם וגור יגור לנפשו לעבור את פי י"י אפילו על דבר קל פן יכריע ח"ו להיפך ותגדל בעיניו יופי מצותיו ית"ש כי דבר גדול יפעול בכל עולמות וזה אשר דבר בקדשו אלקינו הצור תם לכל יחיד ויחיד אנכי י"י אלקיך וכו' בפרטות רצ"ל הגם שאני הוי' מהו' כל ההויות עכ"ז אני אלקיך בפרטית ויש יכול' בידך להכרי' כל העולמות במעשיך וז"ש אשר הוצאתיך (אותך בפ"ע ביחידות ובפרטית) מארץ מצרים (כמש"ל) הבן הדברים:

ט״ז(ז) הנה המשכיל המתבונן באל' הדברים יעשה חשבון עם נפשו מיום היותו עד היום את אשר גרם במעשיו פגם והפסד בכל העולמות אזי ירעד ויפחד וישוב אל י"י וכו' ויקבל וכו':

י״ז(ח) ולמדנו עוד רביעי בקדש דהנה נודע במצרי' היו משוקעי' במ"ט שערי טומא' ואעפי"כ השי"ת הציאנו מעבדות לחירות אל הקדושה בהופיע סוד היובל הוי' בניקוד אלקים כן צריך האדם להאמין. הגם אשר הרבה לפשו' ח"ו ונשקע בטומאה הנ' בתשובה עילאה סוד הבינה יובל סוד החירות יצא לחירות מטומא' ויבא אל הקדוש' ולא יזכרו ולא יפקדו עונותיו ובזה נוכל לפרש אנכי י"י אלהיך היינו י"י בניקוד אלהים אשר הוצאתיך בבתי' השם הזה מאמ"צ הגם שהיית משוקע מאד בטומאה עכ"ז סגולת השם הזה להוציאך מאפיל' לאור גדול:

י״ח(ט) ממילא זכרון זה יועיל מאוד אל האדם לעורר לתשובה ה"ס השם הז' בהאמין אשר אלקינו מרחם יקרבהו כבתחלה ובא יבא ברנה אל הקדוש' ע"כ השם אל לבו את דבר י"י יקבל ע"ע לבל יתרשל מתשוב' בכל זמן ועידן ויאמין באמונה שלימה אשר הטוב וסלח יוציאוהו מעבדות הקליפה לחירות הקדוש' וישב לימי עלומיו ושמחת עולם על ראשו:

י״ט(י) ועוד החמשה בטהרות הקודש אני בא לבאר באיכות המצוה הזאת אלקים הוא הנהגת הדין והוי' הוא ההנהגת הרחמים והנ' הוי' הוא האלקים ידע האדם כי גם הדין הוא רחמים ומאתו לא תצא הרעות כתיב רק טוב והכל הוא חסד ורחמים רק הוא חסדים מכוסים והכל לטובה וזה הענין ג"כ נתאמת במצרים שהיו נתונין בדין השעבוד ולבסוף הי' הכל חסד גמר שעי"ז נתגדלו ישראל ונבחרו לחלקו ית"ש בהתם חלאתם וזוהמתם בכור הברזל ונשארו נקיים מכל סיג אז נתברר לעין כל כי הוי' הוא האלקים והדין הוא חסד גמור מזה ידע האדם שכל הדינים ח"ו המגיעים הכל הוא לטובה ולחסד ויקבל הכל באהב' ובזה יתפרש המצוה אנכי י"י אלהיך רצ"ל שגם אלקיך היינו הדינים המגיעים ח"ו הוא הכל הוי' רחמים כי הוי' היא האלהים וז"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ שהיית סובר בשעבודך שהוא דין ואח"כ נתגלה החסד הגדול שעשיתי לך ש' להתם זוהמתך:

כ׳(יא) הנה כשיתבונן האדם במצוה הזאת ישוב אל י"י על אשר לא קבל הכל באהב' רב' בשמחה ובטוב לבב ויבקש מהש"י אשר יראהו חסדי' מגולים: