דרך פקודך כ״וDerekh Pikudekha 26

א׳מל"ת כו שלא להעלות על לב שיש אלקי אחר זולתו ית"ש ומל"ת שלא לעשות ע"ז. ומל"ת שלא להשתחות לע"ז אע"פ שאין זה דרך עבודתה ומל"ת שלא לעבוד ע"ז מה שהוא דרך עבודתה אע"פ שהוא דרך בזיון כגון פוער לפעור:

ב׳חלק המעשה
(א) מצוה כ"ו מל"ת שלא להעלו' על הדעת שיש אלקי אחר זולתו ית"ש שנאמר לא יהי' לך אלקים אחרים על פני ומצוה כ"ז מל"ת שלא לעשו' ע"ז שנא' לא תעש' לך פסל וכו' ומצוה כ"ח מל"ת שלא להשתחות לע"ז אע"פ שאין זה דרך עבודת' שנאמר לא תשתחוה להם ומצוה כ"ט מל"ת שלא לעבוד ע"ז במה שהוא דרך עבודתה כגון פוער לפעור כל הארבעה לאוין הללו נאמרו בדבור שני ששמענו מפי הגבור' הוא דבור לא יהי' לך יחשב' הרמב"ם לארבעה מצות ממנין תרי"ג והרמב"ן חשבם כולם למצוה אחת ממנין תרי"ג:

ג׳(ב) מכל המצות הנ"ל המעלה דעתו שיש שום אלקי אחר זולתי ית' ח"ו או איזה שיתוף ח"ו או שמעלה בדעתו שיש שום ממשות בע"ז עבר על לא יהי' לך ומקרי כופר בעיקר ואין לו חלק ונחלה בישראל (עיין בחלק הדבור):

ד׳(ג) לא יאמר שום דבר שיהא משמעות כפירה ח"ו או איזה הודא' ח"ו לע"ז והמוד' בע"ז ככופר בכל התורה וכופר בעיקר:

ה׳(ד) עשה ע"ז לעבדה עבר על לא תעשה לך פסל בין עשה בעצמו בין שצוה לעשות' לוק' ואם עשה בעצמו לעצמו לוקה שתים:

ו׳(ה) השתחוה לע"ז אעפ"י שאין זה דרך עבודתה כיון שזה הוא עבודה להשם עבר על לא תשתחוה וכן כל שאר עבודו' הנהוגות במקדש להש"י כגון זובח או מקטיר או מנסך אם עשאן לע"ז אעפ"י שאין זה דרך עבודתה עבר על הלאו הנ"ל וחייב סקילה בעשה במזיד בהתראה ובמזיד בלא התרא' כרת ובשוגג חייב חטאת:

ז׳(ו) נתפזר לו מעות או ישב לו קוץ ברגלו בפני ע"ז לא ישחה בפני ע"ז ליקח וליטל' מפני שנראה כמשתחוה לע"ז:

ח׳(ז) עבד ע"ז בדרך עבודת' אפילו דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס עבר על לא תעבדם וחייב סקילה במזיד בהתראה ובמזיד בלא התראה כרת ובשוגג חטאת:

ט׳(ח) אבל עבד ע"ז בעבודה שדרך לעבוד ע"ז אחר' והוא דרך בזיון כגון פוער למרקוליס וזורק אבן לפעור פטור (אבל אעפי"כ יש להזהר מלעשות אפי' שלא בדרך עבודה וכן שמעתי רבים מחמירים אפילו בדבר בזיון שלא לעשות בפני ע"ז שמא דרך בזיון הזה הוא עבודה לאיזה ע"ז:

י׳(ט) המגפף ומנשק לע"ז או מכבד ומרבץ לפני' או שאר דברים של כבוד עובר בלאו ואין לוקין עליו:

י״א(י) צורות המקלחות מים בפני ע"ז לא ישים פיו עליהן לשתות שנראה כמנשק לע"ז:

י״ב(יא) כל המצות הללו נוהגים בכ"מ ובכ"ז בזכרים ונקבות ודינם הוא ביהרג ולא יעבור בשום אופן מיהו אם עבר ועשה ע"י מ ריח אין ב"ד מענישין אותו רק עונשו בידי שמים על שעבר על התורה והש"י ישמור את עמו ישראל:

י״גחלק הדיבור
(א) ללמוד משפטי המצות ולחדש דינים והלכות וכנ"ל:

י״ד(ב) המעלה על דעתו שיש כח במזלות וככבים לפעול בזולת השגחתו ית'. שמעלה בדעתו כי עזב יי' את הארץ ואין השגחתו בתחתונים רק מסרם להככבים ומזלות והם פועלים בהם כרצונם עפ"י טבעם עובר על לא יהי' לך וכו' ואין לו חלק בקדושת ישראל וכן העושים איזה צורה להוריד בו איזה כח מהככבים עובר על לא תעשה לך פסל וכו' וכן המכבד לצורות וטלמסאות כאלה באיזה עבודה שהיתה במקדש להש"י עובר על לא תשתחוה וכו' ובמה שהוא דרך לעבוד וכו' עובר על לא תעבדם כ"ז אפילו מאמין שהשי"ת ברא כל הככבים ומזלות הללו אעפי"כ הוא כופר בעיקר תדע שגם כל האומות העובדין כל ע"ז קרו לי' ית"ש אלקא דאלקייא ואעפי"כ כיון שנותנים איזה ממש וחיוב עבודה לאיזה דבר בעולם זולתו ית"ש הם עע"ז לא כאלה חלק יעקב

ט״וחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במניעת כל אלה שמונע א"ע בעבור אזהרת הש"י לרמב"ם צריך לכוין אזהרת ד' לאוין ממנין תרי"ג ולרמב"ן הכל אזהרה אחת ממנין תרי"ג ומחוייב האדם לקבל ע"ע בכל פעם מסירת נפשו שיגמור בדעתו וחפצו באמת גמור באם יכריחנו מכריח לעבור על אלה אזי ימסור נפשו וגופו ומאודו ולא יעבור בשום אופן ויוחשב לפני הש"י מס"נ בכח כאילו מסר א"ע בפועל:

ט״ז(ב) אפשר צריך לכוין במניעה מה שנאמר בתורה כי יי' אלקיך אל קנא פוקד וכו' דהוא כמו טעם המפורש בתורה הגם שאפשר לומר דזה לא נק' טעם רק אזהרת העונש עכ"ז הדבר צ"ע ויש להחמיר לכוין ובמניעה מלעשות תמונה אפשר צריך לכוין הטעם שנאמר בפ' ואתחנן כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר וכו':

י״ז(ג) טעמים למצות הללו ג"כ אין מן הצורך להאריך למשכיל כי זה כל האדם שלא לעבוד בלתי ליי' לבדו אבל תדע אם האדם לא יונה א"ע. יבין ויתבונן ענין מצות הללו בפנימיותם אשר הם בכל ענייני הנהגותיו הן בעסקי התורה ועבודה והן בעסקי העולם ומתחלה נאמר דרך כלל הנה אנכי ולא יהי' לך שמענו מפי הגבורה ושאר המצות ע"י משה רבינו מזה נדע כי זה הוא כלל ופרט אנכי הוא כלל העשין. כי כל מצוה ומצוה מהעשין מאירה בסוד אילן הקודש עד שרשי לו השרשים וניתוסף הארת א"ם בכל העולמות ובעבור ח"ו על איזה לאו משס"ה לאוין נותנים כח לאילן הטמא סט"א זה לעומת זה שורש הע"ז. הנה מכניע ראשו תחת ע"ז ח"ו א"כ עובר על לא יהי' לך אלקים אחרים א"כ כלל התורה אנכי לא יהי' לך אידך פירושא הוא זיל גמור ואין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות שסובר בעברו העביר' שאין זה ע"ז כי אם הי' יודע באמת שהוא ע"ז לא הי' עושה הרי כל ישראל בטבעם מוסרים א"ע לבל יעבדו ע"ז וחסימת התאו' הוא ענין קל ביותר מיסורי מית' אבל נכנס רוח שטות בלבו וסובר שאין זה ע"ז ולא ידע כי בנפשו הוא אשר לבעבור זה אמר הש"י מפיו כלל התור' אנכי לא יהי' לך ואח"כ פי' הפרטיים ע"י משה נביאו נאמן ביתו (הגה ועפי"ז פירשנו בספרינו אגר"א דכל"ה פ' ויצא פי' הפסוק שאמר יעקב אכן יש י"י במקום הזה ואנכי לא ידעתי דלכאורה הוא דבר תמי' האם עלה בדעת יעקב אבינו כי מחוייב הוא לידע כל הנסתרות (ועיין בפירש"י שהרגיש בזה ותירץ לפי דברו) ופירשנו בזה דהנ' כשבא יעקב למקום המקודש הזה נוכח שפר השמים אשר שם הוא כלל העולם הגם שהתפשטות הקדוש' הוא בכל העולם ומלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיני' עכ"ז המקום המקודש ביותר התגלו' הקדושה נוכח שער השמים והתפשטות הקדוש' בכל העולם הוא ממקום המקודש הזה א"כ המקום הזה עם כלל העולם הוא. כגון כלל ופרט. כמו כן הוא ענין נתינת התורה אנכי לא יהיה לך הוא כלל התורה בהתגלות נמרץ מפיו ית"ש ושארי המצות הם פרט נתגלו ונתפשטו מהכלל והנ' מאיכות העולם יוכר ענין איכו' התורה וז"ש יעקב אכן יש יי' במקום הזה יש היינו בהיכר התגלו' ביותר מכל העולם וכל העולם הוא כפרט לכלל לזה המקום וכהיום בידיעתי זאת ואנכי לא ידעתי רצ"ל כהיום ידעתי ג"כ ענין השתי מצות אנכי לא יהי' ששמענו מפי הגבורה ביתר התגלו' יותר משאר התורה להיות זה ג"כ כלל לשארי מצות התורה שהם הפרטי' ודי בזה אכ"מ להאריך ע"כ הג"ה:):

י״ח(ד) הנה המשכיל בענין הזה יבין שבודאי בעוה"ר עבר כמה פעמים על ענפי הלא"ו דלא יהי' לך דכיון שעבר איז' עבירה קלה הנה נתן כח לע"ז הוא הקליפ' ועבד עבודתה הנה המתבונן בדבר הזה באמת תסמר שערות ראשו וישוב אל יי' וכו':

י״ט(ה) זאת ועוד אחרת וגדול' הוא אלי אפילו באיכות התור' ועבודה הנה מחוייב לעבוד בלתי ליי' לבדו ואם יש לו איזה פניי' בעבודתו לכבוד או לממון או לשאר ענינים הנה הוא השיתוף הנסתר שמשתף שם שמים ודבר אחר ח"ו שעובד בעבודתו לאיז' איש שיכבדהו או עובד את הממון שמצפ' שיתנו לו או שאר עניני' הנה כבר ביאר לנו החסיד הקדוש בעל חו"ה בשער יחוד המעשה אשר העובד בעבודה כזו הוא גרוע יותר מעובד הצלמים מכמה פנים והוא שהעובד הצלמים עובד בשיתוף וזה עובד לאלפי אלפים היום עובד בשביל דבר זה ולמחר בשביל דבר זה ועוד שהעובד הצלמים כל העולם מכירין ברשעותו וסרים ממנו והעובד כזה בחוניף בני אדם סוברין שעובד את השי"ת ומכבדין אותו ועוד שעובד הצלמים עובד עץ ואבן וכיוצא דבר שלא הכעיס את בור' כי עץ ואבן הוא משא"כ העובד בחונף עובד את בני האדם ואותן הבני אדם כבר הכעיסו את בוראם מן הסתם כי אדם אין צדיק בארץ וכו' וע"ש עוד הנה ע"ז ידוו כל הדווים בהעלו' האדם על לבו את כל מעשיו אפילו בתור' ויתבונן בהם אם הם זכים וברורים בלתי ליי' לבדו ויעמוד מרעיד דהנה בהשתתפו במחשבתו בשעת התורה ועבודה לשום דבר בעולם הנה עבר על לא יהי' לך וכו' ובהשתדלו להשיג הדבר אשר עבד בעבורו הנה עבר על לא תעש' לך פסל וכו' בדמיון אמשול לך איש אשר יהנ' מגרונו וכדוד חשוב לו לעצמו כלי שיר ויעמוד לפני התיב' ויתפלל וכוונתו בזה שיתנו לו ממון הנה בכוונה במחשבה עבר על לא יהי' לך ואח"כ בהשתדלו לקבל הממון ולהשיגו הנה עבר על לא תעש' לך פסל וכן בהשתדלו שישמע איש קול זמירותיו הנה תיכף עבר על המחשב' בלא יהי' לך ועל השתדלו' עמידת האיש לשם עבר על לא תעש' לך פסל שעושהו פ"ז כיון שעובד לו והנה בהוסיפו איזה תנוע' לכבוד זה השומע הנה עבר על לא תשתחו' ויארע בזה אשר יחניף לרשע ויכבדהו הנה עובד לע"ז כדרך עבודת' הגם שהוא דרך בזיון (הנה עבר על לא תעבדם) כי עי"ז יתייפ' בעיניו הרשע במעשיו ולא ישוב אל יי' על עונותיו כיון שרוא' שהוא מכובד ובני אדם חשובי' מכבדין אותו הבן הדברים בכל מעשיך כי רשמתי לך זה רק לדמיון ותבין עד היכן מגיע ענפי האזהרו' הללו ותבין הענין בכל דבר ודבר ובכל תנועה ותנוע' ותצטרך לשום דרכיך ולהבחין בכור המבחן כל מעשיך אם הם מזוקקים ומוטהרי' בלתי לה' לבדו כי כ"ה פעמים יארע לאדם אשר יעש' כמעשה זמרי ויבקש שכר כפנחס וע"ז אמרז"ל בפסוק ושם דרך אראנו בישע אלקים על השם אורחותיו בעוה"ז והיו הדברים האלה על לבבך ושננתם לבניך אז תשכיל ותצליח ותלך לבטח דרכך:

כ׳(ו) וכבר כתבנו את אשר קבלנו מרבותינו שהסגול' לזו למסור מודעה אפי' בינו לבין עצמו בכל פעם שיזכור אשר הוא מבטל מחשבות הפניות והעבודות המזוייפו' ורצונו ומאווייו וכוונתו באמה לעבוד את יי' אלקי ישראל עבודה שלימ' ותמה על דבר אמת וצדק ועוד נדבר בסמוך אי"ה על אזן שומעת:

כ״א(ז) ותדע עוד בענין המצות הללו שם אלקים מורה תקיף בעל היכולת ובעל הכוחת כולם ממילא כאשר האדם משים מגמתו לשום סיבה מסיבות העולם בטובתו אשר עי"ז ימצא פרנסתו וטרפו ורפואתו וכיוצא הנה לזה קרא אלהים אחרים שתולה היכולת בסיבה שבעולם והגם שצריך לנהוג במנהג דרך ארץ בטבע עכ"ז לא ישים מגמתו לטבע רק להתקיף בעל היכולת הנותן כח לטבע בהשגחתו כרצונו והנה כאשר מחשב שישיג איזה ענין ע"י השתדלו בעבעיי' הלז היינו מו"מ ורפואה וכיוצא הנ' עבר על לא תעשה לך פסל וכו' ובנטותו להסיב' בתנועותיו זה מיקרי השתחוואה נטיית הגוף (כן קבלתי מאדמו"ר) וההכוונה לסיבה מיקרי עבודה דרך עבודת' הבן הדברים רק זאת פשו וחיו בכל עניני סיבות הטבעיי' ישים מגמתו לסיבת כל הסיבות בעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא יזמין לו צרכיו ע"י איזה סיבה שייטב בעיניו:

כ״ב(ח) המשכיל על הדבר ישים זה לנגד עיניו ולא יבל' מבחר הזמן בריבוי השתדלות העולמיי'. ובפרט אותן הנהנים כמה הן צריכין להתרחק מהשתדלות תביעת חלקם בפה אשר בזה בעוה"ר מוכרים תורתם ועבודתם ונוגעים לשיצי ע"ז וכבר קדם מאמרינו בזה לפני אנשי בריתינו בענין מה שארז"ל התובעת בפה יוצאה שלא בכתובה כי אסור להמקבל לתבוע הקבלה בפיו כי מי שעשאו כרצונו להיות כלי מיכשר לקבל מאחרים הוא יזמין המשפיע בעת הצורך הבן הדברים דברנו מזה בדרך ארוכה במ"א המתבונן יבקש מהש"י מחילה על העבר וישועה על העתיד והש"י ירחמהו:

כ״ג(ט) הנה כאבר תתבונן בדברי מר"ן האריז"ל תמצא רמז דברנו אלה עד שאפילו בהביט אדם אל גשמיות מאכל ומשתה מיקרי שמץ ע"ז רק ישים מגמתו להחיות הטמון בקרבו שניצוץ הקדוש המקיימו ומהווהו לאותו הדבר הנאכל ע"כ בהתברר זה החיות ונוסף על האדם נדחה מותרות הגשמיות לחוץ ונ"ל שבכלל זה ג"כ אזהרת בל תשקצו ומשהה נקביו כי משהה המותרות בלי חיות בקרבו והוא שקץ ותועבה ובהקדמה זאת תבין כמה מטעמי תורה:

כ״ד(י) כאשר תתבונן ידידי בחו"ה בשער עבודת אלקים פ"ד תבין ותדע שאין לך שום מחשבה ודבור ומעשה בעולם שיהיה דבר הרשות רק או מצוה או עביר' וכיון שכבר פתחנו לך פתח פתוח שכל המצות הם בכלל אנכי וכל הלאוין בכלל לא יהי' לך א"כ כלל כל ענייניך בעולם הם בכלל אנכי ולא יהי' לך וזה אשר שמענו מפי הגבורה:

כ״ה(יא) ותדע שהעמיק עוד בדבר הרב בעל ע"מ וכתב במאמר ח"ד ח"א פכ"ב וז"ל ידוע ומפורסם כי העובר על אחת מכל האזהרות שבתורה שוגה בכפליים האחד מעשה העבירה והשנית שאילו נמלט ממנה היה נחשב למצוה רבה מלבד ביטול מצוה אחרת שהי' אפשר לקיימה באותה שעה אחרי מה שבארנו שאפי' פעולת הרשות יש בהן דקדוקי מצות (רצ"ל עפ"י מ"ש בסמוך בשם בעל חו"ה שאין בנמצא בעולם שום תנועה שיהי' דבר הרשות רק מצוה או עבירה נמצא ע"כ בודאי הי' צריך לעשות באותה השעה איזה תנועה ובאם אותה התנועה אינה עבירה בודאי למצוה תחשב. וא"כ ע"י עשיית העבירה (תבטל בודאי ממצוה) לפיכך הוצרכה תשובה עם שאר חילוקי הכפרה (רצ"ל דארבעה חילוקי כפרה הן א' ביטול מ"ע תשובה לבדה מכפרת היינו הוידוי בחרטה גמורה. ב' עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר אבל עכ"פ תשובה בעינן דיו"כ לבדו אינו מכפר. ג' עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין וגם בכאן יסורין לבדן אינם מכפרין הכל בזולת התשובה. ד' עבר עבירה בחילול השם כולן תולין ומיתה מכפרת ותשובה בעינן הא לך שהתשובה נצרכת לכולן גם אצל יוה"כ ויסורין ומיתה כמו שזכרנו שהוא מתנאים הראשונים והעצמיים וכו' עכ"ל הרב ורצ"ל דלהיות לביטול מ"ע די בתשובה לבדה והנה בעבירת ל"ת יש ג"כ ביטול מ"ע כמו שביאר הרב א"כ מן ההכרח הוא לתשובה על ביטול המ"ע ויוה"כ ויסורין ומיתה לעבירת הל"ת כ"א כפי המגיע דוק והאריך ותבין לפי"ז כי גם אנכי ולא יהי' לך נכללין זב"ז והו' אשר שמענו מפי הגבורה בדיבור א' והוא כלל כל התורה יונעם למשכיל:

כ״ו(יב) עפ"י הדברים הנ"ל מה מתוק לחיך לפרש פ' התשובה שהנחיל השי"ת ע"י נביאו הושע בן בארי שובה ישראל עד י"י אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל י"י וכו' והנה הדקדוקים מפורסמים לעין כל רואה א' אומרו שוב ישראל עד י"י אלקיך משמע שיש תשובה נמצאת שאינה מגעת עד לי"י אלקינו ואנחנו לא נדע איזה הוא התשובה שאינה מגעת והתשובה המגעת ב' פתח בדבריו בשתי השמות הוי' אלקיך וסיים קחו עמכם דברים ושובו אל הויה ג' אומרו לנתינת טעם כי כשלת בעוניך והוא לכאורה שפת יתר דודאי לולי חטאתינו ופשעינו אין מן הצורך לתשובה ד' אומרו קחו עמכם דברים לא ידענו מה הן הדברים. ה' חזר ואמר ושובו אל י"י ולפי דברי הרב הנ"ל יצדקו העניינים בטוב טעם בהקדים הקדמה אחת היות מ"ע הוא מצד החסדים ומצות ל"ת מצד הגבורות א"כ בביטול מ"ע מונע החסדים דהחסדים הם מצד השם הויה ב"ה וכאשר גורם ח"ו למנוע החסדים פוגם בשם הוי' ב"ה ובעבור על מצות ל"ת מעורר ח"ו הגבורות אשר בשורשם הם קדושים ובהוריד אותם למטה מתהוים לדין ח"ו והגבורות הם מצד שם אלקים א"כ כאשר גורם להוריד הגבורות למטה שיתהווה מהם משפטים ויסורים פוגם בשם אלקים והנה לפי דברי הרב הנ"ל שכתב בעבור האדם על ל"ת מיקרי מבטל מ"ע ג"כ ע"כ צריך לתשובה ווידוי דברים על ביטול מ"ע ויוה"כ על הל"ת וז"ש שובה ישראל עד הויה אלקיך היינו לתקן ב' השמות הויה אלקי' ואמר למה דוקא תשובה לשני השמות כי כשלת בעונך עון ממש לא ביטול מ"ע בלבד רק כשלון בעון היינו ל"ת והוה עש"ה ול"ת ע"כ מן הצורך לשוב עד ב' השמות דוקא והאיך הוא התשובה לב' השמות בא כמפרש קחו עמכם דברים היינו וידוי ושובו אל הויה כי התשובה הוא תיקון לביטול מ"ע שהי' בשעת העבירה שהוא הי' פגם להויה והתשובה הוא תקון לשוב אל הויה וירחמהו הבן הענין אכ"מ לפרש השאר.