דרך פקודך ל׳Derekh Pikudekha 30
א׳מל"ת ל שלא לישבע לשוא
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ל' מל"ת שלא לישבע לשוא שנאמר לא תשא את שם י"י אלקיך לשו' שבועת שוא נחלקת לד' חלקים היינו חלק א' נשבע לשנות את הידוע על א"ש שהוא אשה ועל אשה שהיא איש על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל זהב שהוא אבן וכיוצא:
(א) מצוה ל' מל"ת שלא לישבע לשוא שנאמר לא תשא את שם י"י אלקיך לשו' שבועת שוא נחלקת לד' חלקים היינו חלק א' נשבע לשנות את הידוע על א"ש שהוא אשה ועל אשה שהיא איש על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל זהב שהוא אבן וכיוצא:
2
ג׳(ב) נשבע בחנם. היינו על אבן שהוא אבן ועל זהב שהוא זהב:
3
ד׳(ג) נשבע לבטל את המצוה המחוייבת:
4
ה׳(ד) נשבע על דבר שא"א לקיימו כגון שלא יישן ג' ימי' רצופים או שלא יטעום כלום ז' ימים רצופים:
5
ו׳(ה) על אחד מכל אלה אם נשבע במזיד לוקה ובשוגג פטור:
6
ז׳(ו) המברך ברכה לבטלה ועיין בחלק הדבור) או המזכי' ש"ש לבטלה (ע' בחלק הדבור) עובר ג"כ על לא תשא אבל אינו לוקה על זה:
7
ח׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש חידושי דינים כפי שכלו עד מקום שידו מגעת:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש חידושי דינים כפי שכלו עד מקום שידו מגעת:
8
ט׳(ב) בעסק איסור ברכה לבטלה הוא כאשר מברך ברכה שאינה נזכרת בתלמוד ע"כ יש להחמיר בברכת צג אגוז וכו' הוא (ברכת בתולים) לברכ' בלא שם ומלכו' הגם שהזכירוה הגאוני' כיון שלא נזכרה בתלמוד וכן בברכת המקדש שמו ברבים שנוהגין לומר בברכת השחר מהראוי לומר בלא שם ומלכות:
9
י׳(ג) אפילו מברך ברכה המוזכרת בתלמוד אם מברכה במקום ובזמן שאינו מחויב בה מיקרי ברכה לבטלה ועובר על לא תשא ואם הוא מסופק אם צריך לברך הברכה הלזו אם לאו אם הוא ברכת המצות או ברכת ההודאה והשבח ספק ברכות להקל ולא יברך משום חומר' דלא תשא ואם הו' מברכ' הנהנין דיש חשש שיהנה בלא ברכה אז נ"ל שיברך בלשון תרגום בריך רחמנא מלכא מלכא דעלמא מרי' דהאי מיכלא או משתייא וכיוצא תן לחכם ויחכם עוד לנהוג כן גם בספק ברכת המצות כי אין בזה חשש ברכה לבטלה נ"ל ומה שכתבתי שינהוג כן בברכת הנאה היינו דיקא כשהוא דבר שא"א להתברר דינו מחמת מחלוקת הפוסקים או שא"א לו לילך אצל חכם ללמוד ואין לו לאכול רק המאכל ההוא המסופק בברכה אבל אם חסר אחד מאלה התנאים אסור לו לאכול המאכל ההוא עד שילמוד הברכה הנצרכת לאותו הדבר נ"ל:
10
י״א(ד) אם מברך ברכה שאינה צריכה אפילו בשם בלבד בלא מלכות עובר בלא תשא אבל במלכות בלבד אינו עובר דלא תשא את שם וכו' כתיב משא"כ מלכות נ"ל:
11
י״ב(ה) איסור הזכרת שם שמים לבטלה הוא דוקא לבטלה לגמרי אבל דרך תפילה ובקשה ושבח והודא' אפילו שלא בזמן התפילה החיובית רק בכל זמן ועידן שמבקש רחמים מאת הש"י או משבחהו מותר רק שלא יהי' מן השפה ולחוץ רק בכוונת הלב והמחשבה גם בלומדו אם צריך להזכיר את השם מותר להזכיר ונ"ל דוקא פסוק שלם וכן אם נזדמן לו בלא הידע הזכר' ש"ש אם הוא באפשרי לגמור בזה איזה פסוק מה טוב כגון אם יזדמן לו הזכרת שם הוי' יסיים חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואם יזדמן לו הזכרת שם אלקים יסיים אל דמי לך אל תחרש וכו' ובשם אל יסיים מוציאם ממצרים כתועפות וכו' ומזה תקיש לשאר השמות וכן אם התחיל ברכה שא"צ ואמר ברוך אתה י"י יסיים למדני חקיך אבל אם א"א לו בהזכרת ש"ש לסיים איזה פסוק אז יאמר אח"כ ברוך שם כבוד מל"ו:
12
י״ג(ו) עתה יצאתי להשכילך בינה תדע שאיסור הזכרת ש"ש לבטלה הוא בכל לשון כגון בל"א גאט הבעל נפש יחוס לנפשו ולא יקל הענין בעיניו וידעתי שיש סברא להיפך מדברי הש"ך ביו"ד אבל אדע כי רבו דעות החולקי' וסוברים שהאיסור הוא בכל לשון ומי יקל ראשו להכני' א"ע בספק איסור גדול כזה אשר כל העול' כולו נזדעזע בדיבו' לא תשא (ועיין בגמ' נדרי' כל מקום שהזכרת השם מצוי שם עניות מצוי' וע"ש עוד) וכבר דברנו מזה במ"א מגודל האיסור מוכת בתורה דהנה נאמר בתורה בפ' יתרו אשר שם האחד גרשם כי אמר גר וכו' ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי וכו' הנה נתסר תיבת אמר ובעלי הפשט אמרו כי תיבת אמר שבפסוק הקודם קאי גם לזה ולא ידעתי מה יעשו בבני יוסף אשר נחסר תיבת אמר בשניהם וכן בויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי וכו' ונאסר תיבת אמר אך הנרא' לדעתי דתיבת אמר הפירוש הוא שכל מי שהי' שואל טעם שם הקריאה הי' משיב לשואליו דבר הטעם וזה הי' רק באין צורך להזכיר השם משא"כ ביש צורך להזכיר השם לא הי' אומר לשואלים הטעם רק טעם הי' טמון בקרבו ע"כ נחסר תיבת אמר במקום הזה הס כי לא להזכיר את השם דוק והתבונן ויונעם לך:
13
י״ד(ז) ותדע עוד דאמרו חז"ל בגמ' כל מי שמזכיר ש"ש לבטלה או ברכה לבטלה בר נידוי הוא ע"כ בהזדמן ח"ו הזכרת השם בלא הודע יחלוץ מנעליו ותיכף יתיר לעצמו דקיי"ל ת"ח מפר לעצמו ובענין כזה יכול כל אדם לעשות עצמו ת"ת זה מה שנ"ל:
14
ט״ו(ח) ותדע שמקובל בידינו מחכמי אמת באם האדם אינו נזהר מלהרהר בתורה במבואו' המטונפות אזי מזדמנים בפיו בלא הודע הזכרת ש"ש וברכות לבטלה ע"כ יזהר האדם מאד בזה:
15
ט״זחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במניעה שמונע א"ע מעשות זאת בעבור אזהרת התור' לא תשא וכו' כאשר כבר ביארנו כמה פעמים בקונטרס הלזה:
(א) ודאי צריך לכוין במניעה שמונע א"ע מעשות זאת בעבור אזהרת התור' לא תשא וכו' כאשר כבר ביארנו כמה פעמים בקונטרס הלזה:
16
י״ז(ב) אפשר לומר להיות שנאמר בתור' כי לא ינק' י"י וכו' זה נחשב לטעם הגם שאפשר לומר דזה אינו טעם רק ביאור תומר העונש אעפ"כ אפשר לומר דג"ז מיקרי טעם מדלא ביארה התורה העונשים בכל חטא ועון ע"כ הכוונה בזה דצריך לכוין במקום שיתבאר וע' בסמוך לפי פירושינו הטעם ותתבונן לפי דברינו דטעם לשבת הוא ע"כ מן הצורך להחמיר לכוין לזה הטעם:
17
י״ח(ג) נ"ל פירוש הטעם דכי לא ינקה וכו' כך הוא דהנ' בהזכיר האדם את שמו ית' במקום המצטרך השם ית' הוא לו לעזר ולסעד בכל עניניו דע"י שמותיו ית' נתהוו כל הנבראים וכל ההוויות ממילא בהזכיר את השם ית"ש פועל הוי' חדשה כפי תפילתו המוצרכת לו אז וז"ש אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וכו' משא"כ כשהזכרת השם הוא לו דרך ארעי והנה תדע כי הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים היינו הבא לטהר ולנקות א"ע מהעבירות שבידו מסייעין לו מן השמים לנקות א"ע מכל סוג וחלא' והיא דוקא בהשים מורא שמים לנגד כי הירא' הוא שורש לשמירה מלאוין כמשארז"ל אין ירא בועט והנה בנשבע בשם לשוא ת"ו אינו מתיירא וכיון שאינו מתיירא אפילו ירצה לטהר א"ע לא ינקהו ויטהרהו השם וז"ש כי לא ינקה י"י וכו' היינו אפילו יבא לטהר לא יסייעוהו ח"ו לנקות א"ע נ"ל בפירוש הדברים ממילא לפי מ"ש דגם בל"ת יש סברא לכוין הטעם המפורש בתורה צריך במניעה זו לכוין לקיים מצות בוראו ולטעם האמור:
18
י״ט(ד) ובכונת האריז"ל שבועה ה"ס אור מקיף דז"ס תחתונים דנו"ק דז"א הנמשך לה מהבלים דפה דז"א וז"ס שבועת אמ"ת הוא ז"א (הג"ה ז"א שיש בו ט"ס והעטר' משלמ' והוא נכללת ביסוד וכן יש בו רק ק' תיקונים והנה אמ"ת בגי' ט פעמים מדה נ"ל:) משא"כ בנשבע נשיא לשקר מלביש אותה בהבלים טמאים ח"ו הבל ורעות רות ומזה תדע ענין חומר השבועה אשר כל העולם כולו נזדעזע כאשר אמר השי"ת לא תשא וגו' ומזה תתבונן כאשר האדם אינו נזהר משבועה ומהזכרת ש"ש לבטלה הנה כל מדותיו אינם מתוקנים כי אין למדות שמירה באור המקיף וזה ג"כ תתבונן בטעם התורה כי לא ינקה י"י כו' לא ינקה ממדותיו הרעות הצריכים ניקוי ותיקון כי זה כל האדם לטהר מדותיו לבל יאהב במדת האהבה כ"א רצונו ותורתו ומצותיו ולבל יירא ביראתו כ"א מפחדו ורוממותו כן בכל שאר המדות כאשר כבר כתבנו כמה פעמים ותבין מארז"ל כ"מ שהזכרת השם מצוי' שם עניות מצוי' אין עני אלא בדעת אשר לא ידע להפריש במדותיו בין טיב לרע ולהיות הענין הזה בא מהעדר היראה ע"כ מאיימין על הנשבע ואומרים הב"ד סורו נא וכו' כמבואר בש"ע כיון שהוא גורם ח"ו להסיר המקיפים וכו' וע"כ נוהגין להלביש הנשבע בקיטל לזכרון אור המקיף בפרט בטלית של ציצית שה"ס אור המקיף והבן והשב ישים כ"ז לנגד עיניו כמה פעמים הזכיר ש"ש לבטלה והוא מעין שבועת שוא שנכלל בלא תשא וישוב אל י"י ויקבל וכו':
19